כאמור, אימון גופני בשילוב גירוי נוסף חיצוני עשוי לספק תועלות פיזיולוגיות מסוימות. הסיטואציה שבה מתאמנים "מתגלגלים" לאימון שכזה תחת ההבטחה לתוצאות מהירות עשויה להוות פוטנציאל גדול לסיכון המתאמן. הגירוי החיצוני יכול להשפיע לשלילה על גוף האדם. לא אחת מדווחים מקרים של פגיעה בגוף בעקבות אימונים מסוג זה.
מתאמנים מדווחים על כאבים ואי נוחות מקומית באזור הגירוי במהלך ולאחר האימון. תחושת בערה, או גרד באזור הנחת האלקטרודה. תופעות חריפות של כאבי שרירים מאוחרים ואף מקרים של פגיעה חמורה בשרירים (תמס שריר). בעקבות אלו לעיתים יש אשפוז המצריך טיפול כלייתי. המתאמן המוצא צורך ועניין בשילוב אימון מסוג זה ראוי שיקבל יעוץ רפואי, במיוחד אם אותו מתאמן סובל ממחלות לב, ליקויים נוירולוגים, ליקויים במערכת שלד-שריר, או בכל מצב אחר ייחודי. בנוסף מומלץ להתעניין על אופי הכשרת המדריכים וניסיונם.

 פעילות גופנית והעולם המערבי, ריבוי מטלות ומיעוט זמן פנוי, הצורך לקיים פעילות גופנית במקביל לפיתוח קריירה או עבודה שוטפת, גידול ילדים ועוד. דרישות האנשים לתוצאות תובעניות הרבה יותר מאשר בעבר. מודל הרזון והיופי תופסים כל פינה בערוצי התקשורת האפשריים כמו פייסבוק, אינסטגרם וטלביזיה. השאיפה להיראות בהתאם "למודל" מהווה מטרת אימון מספר 1 אצל מרבית האנשים בין אם עוסקים בפעילות גופנית ובין אם לא.
בנקודת זמן זו נכנסה לישראל די בסערה שיטת האימון – EMS (Elictrical muscle stimulation) שהנה למעשה גירוי שרירים באמצעות מקור חיצוני. היא, כמו מרבית הטרנדים המוכרים כיום, הגיחה אי שם מהעבר ותפסה תאוצה באמצעות מיתוג מתאים לרוח ימינו. כאמור, השיטה אינה חדשה אך המיתוג העדכני מצייר תמונה להדיוט שזו שיטת אימון שלא הייתה מוכרת מעולם ובעצם זו "הבשורה החדשה בתחום הכושר".

בישראל כיום יש עשרות מכוני EMS. בנקודה זו נבחן את השאלות הבאות:
1. האם שיטת ה- EMS מתאימה לשיפור יכולות גופניות שונות?
2. האם ניתן להמיר צורת אימון זו במקום שיטות אימון אחרות מוכרות וידועות?

בעולם, שיטת אימון זו מוכרת ומופעלת על מגוון סוגי אוכלוסייה. היא מיושמת, בין השאר, בתחום רפואת הספורט והפיזיותרפיה גם ככלי שיקומי בטיפול בפציעות ספורט שונות, שיקום שריר במצבים שונים ועוד. לרוב, הגירוי החיצוני "מולבש" על אימון "רגיל" המפעיל את שרירי השלד ובכך נטען שמושג גירוי נוסף למתאמן. (Superimpose Stimulus).

כמה דברים שכדאי לדעת על אימון ה- EMS:
1. מתודיקת אימון מקובלת הינה גירוי למשך 20 דקות.
2. כאמור לרוב הגירוי החיצוני משולב עם אימון גופני "רגיל". האימון יכול לשלב תרגילים רב/חד מפרקיים בהתאם לצורך לגרות קבוצת שרירים מסוימת.
3. הגירוי הנוסף לקבוצות השרירים (Superimpose Stimulus) אכן מייצר גירוי נוסף לפעולת השרירים ועשוי לתת תחושת אימון מוגברת.
4. ממחקרים עולה ששימוש בגירוי חיצוני נוסף אינו יכול להחליף את האימון המסורתי. יתכן ושימוש בכלי זה לאוכלוסיות מסוימות יכול בהחלט לשלם כגורם משלים כאחד מכלי האימון הרבים.
5. באמצעות שיטת אימון EMS ניתן במידה מסוימת לשפר יכולות ספורטיביות. בענפי הספורט נדרשים הספורטאים לתרגילים בטווחי תנועה ובתאוצות ספציפיות. יישום עיקרון הספציפיות באימון חשוב מאוד להישגי הספורטאי. כאמור אימון באמצעות גירוי חשמלי נוסף עשוי להוות כלי משלים.
6. הגירוי הנוסף נתפס ככזה המאפשר תדירות שבועית מופחתת, ולכן נטען שאימון בודד בשבוע מספק. מהמידע הקיים לא נמצא שאימון בודד בשבוע יאפשר תוצאות עדיפות על פני אימון "רגיל". נדרשים עוד מחקרים הבוחנים את נקודה זו לאורך זמן.
7. עוצמת הגירוי החיצוני נשלטת לרוב ע"י מדריך.
8. אימון EMS אינו מוגדר תחת חוק הספורט. קרי, כל אחד למעשה יכול להיות מדריך בשיטת אימון עצימה זו! אכן לעיתים המדריכים עברו הכשרה כמדריכי כושר גופני אך זמן ההכשרה בשימוש במכשיר החשמלי הינו קצר ושטחי יחסית.
9. עלות האימון -אימון EMS עלותו בממוצע 150 ₪ ליחידה. קרי על אימון אחד בשבוע  ישלם הצרכן הממוצע 600-800 ₪ בחודש.

אנקדוטות מעולם המחקר:

Marc Jubeau ואחרים (2008). (אוכלוסייה של אנשים לא מאומנים).
מחקר זה ניסה לבדוק את ההבדל השפעת הפעלה רצונית של שריר Quadriceps לעומת הפעלה ע"י גירוי חשמלי על מדדי הורמון גדילה בדם, שינויים בכוח שריר, רמות חומצת חלב בדם וסממנים שונים לנזק שרירי.
ע"י ביצוע כיווצים איזומטריים (ללא תנועה) כנגד מכשיר לחיצת רגליים, עם וללא גירוי חשמלי נוסף נמדדו ההבדלים במדדים הפיזיולוגים שצוינו. השינוי במדדים הפיזיולוגים היה מובהק סטטיסטי בעדיפות לכאורה לאימון EMS.
אולם החוקרים מציינים שמידת תחושת אי הנוחות/מאמץ של ביצוע גופני וגירוי חשמלי משפיע רבות על התוצאה הפיזיולוגית. מכאן ניתן לתהות (ותוהים גם החוקרים) האם נזכה באותו אפקט חיובי לכאורה גם לאורך תקופת אימונים?
מסקנות: למרות השינויים המבטיחים לכאורה בתגובות הפיזיולוגיות של גירוי חשמל. בעקבות גירויים איזומטריים לעומת גירוי רצוני לא ניתן לקבוע ממחקר זה על ההשלכות של גירוי חשמלי לאורך תקופת אימונים.
בסקירה המצוינת שנעשתה ע"י (Gregory & Bickel 2005), נמצא שיחידות מוטוריות המופעלות ע"י גירוי חיצוני מופעלות באופן "חסר סדר" וללא קשר עקבי לגודל היחידה ומאפיינה הפיזיולוגים. ראיות אלו מספקות בסיס מספק להנחה שאחוז ההפעלה של יחידות מוטוריות מהירות או איטיות ע"י גירוי חשמלי, אינו שונה משמעותית גם כאשר מעלים את עוצמת הגירוי החשמלי. מידע זה מעמיד באור בעייתי את האימון בשילוב גירוי EMS ואת יכולתו לשמש כאימון מספק לאורך תקופה. אולם, שוב עולה היתרון של אימון שכזה לאוכלוסיות הסובלות ממחלות שלד-שריר שונות. בנוסף נראה כי גם ספורטאים יוכלו להרוויח משימוש בגירוי EMS. כאשר ספורטאי אינו יכול להתאמן בעצימות גבוהה (למשל  לאחר פציעה), סיוע עם EMS לגיוס יחידות מוטוריות מהירות גם בעצימות גירוי נמוכה יתכן (אינו חד משמעי) ותוכל להשיב ספורטאים מהר יותר לביצועים גופניים קודמים.
לרוב עם אימון EMS בעוצמה גבוהה קיימת תחושה נלוות של אי נוחות בעקבות הגירוי המלאכותי. מכאן, שמומלץ לקיים 2-3 אימונים מקדימים להכרות עם האימון בהם המתאמן שולט על עוצמת הגירוי. המגבלות של שימוש בעוצמה גבוהה הופכים בהחלט רלוונטיים באוכלוסיה הסובלת מהשמנה ומשכבת שומן תת עורית עבה. שכבה שומנית זו עשויה להקשות על מעבר הגירוי אל השריר ויתכן שמחייבת שימוש בעוצמות גירוי הגבוהות מיכולתו של מתאמן לשאת. הצורך להימנע מתחושת אי נוחות גדולה באימון (לשמור על המשכיות טיפול מול לקוח?) לעיתים מובילה לעוצמות גירוי שאינן מספקות יכולת להפעלה נרחבת של יחידות מוטוריות.
סיכונים פוטנציאלים,
כאמור, אימון גופני בשילוב גירוי נוסף חיצוני עשוי לספק תועלות פיזיולוגיות מסוימות. הסיטואציה שבה מתאמנים "מתגלגלים" לאימון שכזה תחת ההבטחה לתוצאות מהירות עשויה להוות פוטנציאל גדול לסיכון המתאמן. הגירוי החיצוני יכול להשפיע לשלילה על גוף האדם. לא אחת מדווחים מקרים של פגיעה בגוף בעקבות אימונים מסוג זה.
מתאמנים מדווחים על כאבים ואי נוחות מקומית באזור הגירוי במהלך ולאחר האימון. תחושת בערה, או גרד באזור הנחת האלקטרודה. תופעות חריפות של כאבי שרירים מאוחרים ואף מקרים של פגיעה חמורה בשרירים (תמס שריר). בעקבות אלו לעיתים יש אשפוז המצריך טיפול כלייתי. המתאמן המוצא צורך ועניין בשילוב אימון מסוג זה ראוי שיקבל יעוץ רפואי, במיוחד אם אותו מתאמן סובל ממחלות לב, ליקויים נוירולוגים, ליקויים במערכת שלד-שריר, או בכל מצב אחר ייחודי. בנוסף מומלץ להתעניין על אופי הכשרת המדריכים וניסיונם.

לסיכום:
אימון בשיטת EMS הינו שונה, אחר, יוצא דופן ובהחלט לא דומה לשום אימון מסורתי מוכר. עם זאת חשוב להבין שיש צורך לסייג אימון זה. תועלות חיוביות נמצאות באימונים בעצימות נמוכה לאוכלוסיות הדורשות התייחסות שיקומית. גירויים בעצימות גבוהה מהווים חידה ואינם ברורים אם מאפשרים תועלות חיוביות לאורך זמן. לכן בעת הזו אימון בשילוב גירוי חשמלי אינו יכול להוות תחליף מלא לאימון לאדם הממוצע.
ביצוע אימון שכזה מחייב פיקוח וצוות מיומן.

איתי הר-ניר: מרצה לאנטומיה פיזיולוגיה וכושר גופני במכללה לחינוך גופני בוינגייט ובבתי ספר שונים בתחום הסמכת מדריכים ומאמנים בספורט.