מחלות שכיחות – ד"ר איתי זיו

תנודות במשקל וסימפטומים דיכאוניים בחולים מבוגרים הלוקים בסוכרת מבוגרים

icsites — Mon, 22 Jun 2015 07:50:25 +0000

במחקר שהתפרסם בשנת 2014 ב- Canadian Journal Diabetes המטרה הייתה לבדוק האם תנודות במשקל אצל חולי סוכרת מסוג 2 יכולות לנבא התפתחות סימפטומים דיכאוניים במהלך שנה אחת.
נבדקו 1100 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2. לוקט מידע של שנה אחת על המשתתפים לרבות שאלון בריאות, מעקב אחר הסימפטומים הדיכאוניים, היקף תנודות במשקל ועוד. התוצאות: 56.5% מהמשתתפים דיווחו על תנודות במשקל לפחות פעם בחיים ונמצא קישור לאינדקס משקל גוף התחלתי, דיכאון, מין וגיל. התפתחות מרכיבי דיכאון הייתה רבה יותר וקשורה לחוסר פעילות גופנית ו – BMI גבוה. המסקנות – תנודות במשקל הינה תופעה שכיחה אצל חולי סוכרת. התנודתיות נקשרה לדיכאון אך תנודתיות גדולה לא הצביעה על יכולת ניבוי עצמאית להתפתחות ושימור סימפטומים של דיכאון. . לפיכך, אנשי מקצוע צריכים לשקול מצב של היעדר פעילות גופנית בבואם לאבחן ולטפל בדיכאון אצל חולי סוכרת סוג 2 תנודות במשקל וסימפטומים דיכאוניים בחולים מבוגרים הלוקים בסוכרת מבוגרים מאת: ד"ר איתי זיו
קרוב ל- 500,000 איש בישראל לוקים בסוכרת מבוגרים והצפי שהמספר עוד יעלה, למרבה הצער. מדובר במחלה לא פשוטה כלל ועיקר וקשורה לגורמים שונים. מדובר במחלה שהנה בעלת סיבוכים רבים המשפיעים על כל תחומי החיים של החולה ומאופיינת בחוסר יכולת לייצר את הורמון האינסולין או להשתמש בו. עקב כך ישנה ירידה בהעברת הגלוקוז אל רקמות הגוף (שרירים ואברים פנימיים) ופגיעה בתפקודם. יחד עם זה מתרחשת עלייה ברמת הגלוקוז בדם (היפרגליקמיה) והחולה מועד לפתח מחלות לב וכלי דם.
נציין שמוכרים שני סוגי סוכרת עיקריים:

סוכרת מסוג 1 – שהיא סוכרת בה הגוף כמעט ולא מייצר אינסולין ולכן תלוי באספקה חיצונית של אינסולין באופן תמידי. אם לא יסופק האינסולין יגיע החולה למצב של מחסור בגלוקוז בתאים והצטברותו בדם. סוכרת זו אופיינית לשלבים המוקדמים של החיים (ולכן נקראת גם סוכרת נעורים).

סוכרת מסוג 2 – סוכרת זו מאופיינת בתגובה נמוכה של התאים לאינסולין (תנגודת לאינסולין) ובשלבים מאוחרים יותר בייצור לא מספיק של אינסולין, או בשני הדברים גם יחד. בסוג סוכרת זה עשוי החולה לקבל כדורים המגבירים את תגובת התאים לאינסולין, שמאפשרים את כניסת הסוכר מהמזון לתא ומונעים את הצטברותו בדם. אם ייצור האינסולין אינו מספק ייאלץ החולה להזריק אינסולין.

לאורח החיים השפעה רבה על איכות חייו של האדם הלוקה בסוכרת על ידי כך שרמת הסוכר בדמו תהיה, יחסית, מאוזנת והוא לא יחווה את התופעות השכיחות – היפוגליקמיה והיפוגליקמיה.
במצב של היפוגליקמיה רמת הסוכר בדם נמוכה מ- 60 מ"ג לליטר דם והנה מאופיינת ב: חולשה, זיעה קרה, תחושת רעב, רעד, דפיקות לב מהירות, הפרעות בראייה, כאבי ראש, סחרחורות ובלבול. אצל החולה יופיעו כל הסימנים או רק חלקם. מצב זה עלול להיות מסוכן מאד לעיתים, עד כדי איבוד ההכרה. היא עשויה להתרחש במצבים כגון: דילוג על ארוחה, בצום, כששותים אלכוהול, כשאין התאמה בין זמני הזרקת האינסולין/נטילת התרופות לבין הארוחות, כשמפחיתים את כמות המזון הרגילה וכשמבצעים פעילות גופנית מאומצת ללא התאמת האוכל והטיפול התרופתי. היפוגליקמיה עשויה להיווצר גם מספר שעות לאחר פעילות גופנית כיוון שבמצב במנוחה השרירים אוגרים מחדש את מאגרי הגליקוגן שהתדלדלו במאמץ.

במצב של היפרגליקמיה רמת הסוכר בדם גבוהה מהרצוי והדבר בא לידי ביטוי בעלייה ברמות הסוכר. היפרגליקמיה מתאפיינת ב: תחושת צמא, השתנה מרובה, עייפות, טשטוש ראייה ותחושת נימול בגפיים. אצל החולה יופיעו כל הסימנים או רק חלקם. בהיפרגליקמיה עקב חוסר היכולת לפנות גלוקוז מהדם אל השרירים הפועלים, הגוף אינו מסוגל להשתמש בגלוקוז באופן יעיל לשם הפקת אנרגיה. עקב כך הרקמות מפרקות שומן בכמות מוגברת על מנת לספק את האנרגיה.

מסתבר שבעיות של השמנה ודיכאון בחולי סוכרת סוג 2 מתועדים היטב, אך ההשפעה של תנודות במשקל ביחס לשני מרכיבים אלה טרם נבדק.
במחקר שהתפרסם בשנת 2014 ב- Canadian Journal Diabetes המטרה הייתה לבדוק האם תנודות במשקל אצל חולי סוכרת מסוג 2 יכולות לנבא התפתחות סימפטומים דיכאוניים במהלך שנה אחת.
נבדקו 1100 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2. לוקט מידע של שנה אחת על המשתתפים לרבות שאלון בריאות, מעקב אחר הסימפטומים הדיכאוניים, היקף תנודות במשקל ועוד. התוצאות: 56.5% מהמשתתפים דיווחו על תנודות במשקל לפחות פעם בחיים ונמצא קישור לאינדקס משקל גוף התחלתי, דיכאון, מין וגיל. התפתחות מרכיבי דיכאון הייתה רבה יותר וקשורה לחוסר פעילות גופנית ו – BMI גבוה. המסקנות – תנודות במשקל הינה תופעה שכיחה אצל חולי סוכרת. התנודתיות נקשרה לדיכאון אך תנודתיות גדולה לא הצביעה על יכולת ניבוי עצמאית להתפתחות ושימור סימפטומים של דיכאון. . לפיכך, אנשי מקצוע צריכים לשקול מצב של היעדר פעילות גופנית בבואם לאבחן ולטפל בדיכאון אצל חולי סוכרת מסוג 2.

הפוסט תנודות במשקל וסימפטומים דיכאוניים בחולים מבוגרים הלוקים בסוכרת מבוגרים הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

מנח הצוואר, חוזק וגמישות בקרב אנשים בסוגי עבודות שונות וטייסים

icsites — Tue, 30 Sep 2014 09:36:17 +0000

עמוד השדרה בכלל צריך להיות במנח ניטרלי ותקין. כל שינוי במנח זה יביא להרעה מצטברת במצב הגופני גם אם לא חשים בכאב. למשל, ייתכן שלאדם מסוים יש יציבה לקויה המאופיינת בהיפרלורדוזיס צווארי (קער צווארי מוגדל) אך אינו חש בכאבים ביום יום אך הנו מוגבל מבחינה תנועתית באופן ממשי. אי לכך, נציין שהן קער או קמר בעמוד השדרה על כל חלקיו צריך להיות בגבולות הנורמה – לא יותר ולא פחות. דוגמה טובה לכך הינה בעיית יציבה ושמה גב שטוח ( flat back ). או אז מדובר על מנח לא תקין ולא מדויק של עמוד השדרה. קרי, הוא אינו אמור להיות שטוח.. חוסר יציבות של עמוד השדרה בעקבות גנטיקה או פגיעה, לרבות עמוד השדרה הצווארי יביא להעלאת העומס המופעל עליו, רגישות, אי נוחות, מוגבלות תנועתית, כאב ועוד מנח הצוואר, חוזק וגמישות בקרב אנשים בסוגי עבודות שונות וטייסים מאת: ד"ר איתי זיו כאבים במערכת שלד-שריר שכיחים במיוחד בקרב בני האדם וקצרה היריעה מלפרט את כולם. השנים האחרונות מאופיינות בעלייה רבה במודעות לכאבים הללו כולל התייחסות רחבה במרפאות כאב אשר מצויות במרבית בתי החולים הקיימים בישראל.
כאבים מסוג זה פוגעים באיכות חייו של האדם, במידת תפקודו, ביכולת הספורטיבית שלו ועוד. בהתאם לכך האבחנה והטיפול חייבים להיות בהקדם על ידי מומחה על מנת שהפציעה, אם קיימת, לא תהייה כרונית ותלווה את האדם חודשים רבים ואף – שנים.
מבנה עמוד השדרה כולל 33 חוליות עמוד שדרה (צוואר, חזה ומותן) אשר בינהן דיסקים בין חולייתיים אשר תפקידם בלימת זעזועים ושיפור תנועתיות בין החוליות. מבנה עמוד השדרה כולל עקומות המאפשרות בלימת זעזועים וחלוקת עומסים המפחיתה לחצים על כל אחד מהגבהים.
שימוש לא מושכל בגופנו במהלך החיים בהחלט קשור להיארעות כאבי גב מסוגים שונים. כאבים יכולים להופיע באזור הגב התחתון, העליון או ייתכן שניהם יחד. בנוסף, נציין, שגם ישיבה ממושכת עם ארגונומיה לקויה (סביבת העבודה) גם היא קשורה לבעיות מסוגים שונים, לרבות כאבי גב. ישיבה ממושכת וחוסר פעילות היא בעיה גדולה של המאה הנוכחית וזאת גם בשל התפתחות הטכנולוגיה אשר מפחיתה את הצורך מלבצע פעילות פיזית מכל סוג. בד בבד מספר העבודות שיש צורך בהן בפעילות פיזית הולך וקטן בהדרגה ולכך השלכות שליליות על משתנים רבים, לרבות – מצב בריאותי.
כאבים בעמוד השדרה על כל חלקיו, על פי הסטטיסטיקה יחוו לפחות 80% מבני האדם. חלק מכאבים הללו יעברו כמות שהם אך חלק האחר ככל הנראה יצריכו טיפול מתאים. חשוב לדעת שעמוד השדרה בכלל ועמוד השדרה הצווארי – בפרט כולל מבנים רבים כגון: חוליות, גידים, רצועות, דיסקים ועוד ולכן ייתכן שתהיה בעיה מסויימת שתשפיע על כל תפקוד המערכת הסבוכה המצריכה תיאום מיוחד במינו על מנת לפעול בצורה יעילה.
עמוד השדרה בכלל צריך להיות במנח ניטרלי ותקין. כל שינוי במנח זה יביא להרעה מצטברת במצב הגופני גם אם לא חשים בכאב. למשל, ייתכן שלאדם מסוים יש יציבה לקויה המאופיינת בהיפרלורדוזיס צווארי (קער צווארי מוגדל) אך אינו חש בכאבים ביום יום אך הנו מוגבל מבחינה תנועתית באופן ממשי. אי לכך, נציין שהן קער או קמר בעמוד השדרה על כל חלקיו צריך להיות בגבולות הנורמה – לא יותר ולא פחות. דוגמה טובה לכך הינה בעיית יציבה ושמה גב שטוח ( flat back ). או אז מדובר על מנח לא תקין ולא מדויק של עמוד השדרה. קרי, הוא אינו אמור להיות שטוח.. חוסר יציבות של עמוד השדרה בעקבות גנטיקה או פגיעה, לרבות עמוד השדרה הצווארי יביא להעלאת העומס המופעל עליו, רגישות, אי נוחות, מוגבלות תנועתית, כאב ועוד. .עם זאת לא כולם חשופים באותה מידה לבעיות בעמוד השדרה מכיוון שהדבר קשור במצב נפשי, פיזי-גופני, סוג העיסוק בכלל ועיסוק בפעילות גופנית – בפרט, גיל ועוד.
סבל, פועל בניין, פקידה המקלידה שעות רבות על מחשב, צבעי, נגן כינור, גנן, פקח טיסה , מהווים רק רשימה חלקית של אנשי מקצוע שעשויים לסבול מבעיות צוואריות. מדובר, במקרים רבים, על שנים של עבודה במנח גוף מסוים תוך הפעלה חוזרת של מערכת שלד-שריר ובד בבד העומס כמובן עולה בצורה זו באופן משמעותי במיוחד אם לא נעשה תכנון ובנייה נכונה יותר של סביבת העבודה באשר היא.
דוגמא לכך היא טייסים אשר עלולים לסבול מבעיות צוואריות. מנח עמוד השדרה הצווארי אצלם אינו שגרתי ובנוסף ישנו לחץ תמידי בסוג העבודה. מחקר אשר התפרסם ב- 2014 (ראה מקור מספר 2) ובדק את מנח הצוואר, החוזק והגמישות בקרב טייסים עם וללא היסטוריה של כאבי צוואר.
כאבי הצוואר נפוצים בקרב טייסי מסוקים ונראים בעיקר אצל טייסים מבוגרים יותר שצברו שעות טיסה רבות .עם זאת, תכונות של מערכת השריר שלד ושל המערכת הנוירומוסקולריות שניתנות לשינוי, כמו מנת הצוואר, החוזק, הגמישות והיציבה, עשויות להשפיע על הישנות כאבי הצוואר אצל טייסי מסוקי קרב. במחקר השתתפו 27 טייסי מסוקי קרב צבאיים שסבלו מכאבי צוואר בשנה האחרונה וקבוצת ביקורת של 27 טייסים בגיל זהה ללא כאבים. כל הטייסים צברו לפחות 100 שעות טיסה בשנה החולפת והיו כשירים לאימונים ולטיסות סדירות. הטייסים עברו סדרת בדיקות – מנח הצוואר, חוזק הצוואר ועמוד השדרה, טווח התנועה של הצוואר, יציבה של הראש והכתפיים. נמצא כי אצל קבוצת הניסוי, של הטיסיים שחוו כאב, יש הרבה פחות טווח תנועה ברוטציית הצוואר בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בנוגע לשאר המדדים. על פי הממצאים, אנשים שחווים כאבי צוואר נמצאים בסיכון מסויים בעת הפעלת מסוקי הקרב, שכן טווח התנועה הצווארי שלהם קטן יותר מהנורמה.

עם זאת ולסיכום, המעודד הוא ששינוי במקרים רבים של סביבת העבודה או אף שינוי העיסוק עצמו בשילוב פעילות גופנית מתאימה ישנו ויקדמו את מצבנו הגופני.

הפוסט מנח הצוואר, חוזק וגמישות בקרב אנשים בסוגי עבודות שונות וטייסים הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

השמנה עם העלייה בגיל – כורח המציאות?

icsites — Tue, 01 Apr 2014 14:53:19 +0000

חשוב להבהיר שאימוני כוח, על מנת שיהיו אפקטיביים דיים יש לבצע במינונים, עצימות והיקפים מתאימים. כשעסקינן בעצימות הדבר מהותי במיוחד ולמשל, ביצוע תרגיל זה או אחר במספר חזרות רב, יחסית, (לדוגמה: בטווח של 25-20 חזרות בכל סט), פחות מתאים ואפקטיבי לחיזוק של השרירים ועצמות השלד ומתאים בעיקר לשיפור סבולת השריר. בנוסף, בחלק מסוגי האימונים מושם דגש דווקא על מתיחת השריר ולא על חיזוקו. לכן, בטרם בוחרים סוג אימון זה או אחר חשוב לברר עם איש מקצוע האם פרוטוקול האימון מתאים למתאמן מהסיבות השונות והאם אמת מושם דגש גם על חיזוק השריר מכיוון שלכך ישנן השלכות מהותיות
ירידה ביכולות הקוגניטיביות, ירידה עקיבה בחילוף החומרים הבסיסי (מכונה "BMR"), ירידה ברמת הכושר הגופני, אסתטיקה ירודה, הופעת גיל הבלות- גיל העבר אצל נשים (אך לא רק – גם אצל גברים), מוגבלות תנועתית, הוצאה קלורית ירודה מפעילות יומיומית וספורטיבית כאחד, הגברת גורמי סיכון למחלות שכיחות במיוחד (כמו: סוכרת, סרטן, השמנה ועוד), עלייה במשקל הגוף ובמידת אחוזי השומן ועוד, מהווים רק רשימה חלקית של שינויים שליליים המופיעים עם העלייה בגיל.
אחד המשמעותיים מבין משתנים אלה שמשפיע על היבטים רבים במיוחד הנו העלייה במשקל ואחוזי השומן. מדובר בתופעה מאוד שכיחה של השנים האחרונות ולה השפעות בתחומי חיים רבים במיוחד ולא רק פיזיולוגיים!
עם העלייה בגיל הסיכוי להשמין עולה באופן משמעותי ובד בבד – הבעיות הנילוות. כאן נשאלת שאלה חשובה ומעניינת, "האם ההשמנה ובכלל שינוי שלילי בהרכב הגוף (עלייה באחוזי השומן) היא כורח המציאות או יש מה לעשות בנדון?"
התשובה לא פשוטה כלל ועיקר ולהלן מספר סיבות עיקריות להשמנה עם העלייה בגיל ומסקנות:
1. הירידה בחילוף החומרים – עם העלייה בגיל חילוף החומרים הבסיסי יורד בכ- 5% מדי עשור. קרי, ככל האדם בוגר יותר גופו פחות מטבולי, כלומר עושה שימוש מופחת יותר בקלוריות. או אז, חשוב לציין שגם התפריט התזונתי אמור להשתנות מכיוון שאילולא כן עלייה במשקל ובאחוזי השומן אינה שאלה של האם? אלא בעיקר מתי?
2. ביצוע סוגי אימונים לא מתאימים ולא אפקטיביים דיים – גם ביצוע פעילות ספורטיבית מדי יום ביומו לא בהכרח תבטיח ירידה במשקל. ישנם סוגי אימונים שאינם כרוכים בהוצאה קלורית משמעותית, או השפעתם על חילוף החומרים מינורית (לדוגמה: סוגי יוגה מסוימים, פילאטיס רצפה, פעילות אירובית בדופק נמוך, פלדנקרייז ועוד). לכן על מנת למקסם יכולות המתאמן, להשפיע באופן חיובי על חילוף החומרים הבסיסי וייתכן גם להפחית הסיכוי לעלייה במשקל, יש לאמץ תוכנית אימונים מקצועית ותוכנית תזונה שיובילו את המתאמן בכל גיל לעבר המטרה שהציב לעצמו.
3. הפחתה בביצוע הפעילות הגופנית היומיומית – ההתקדמות הטכנולוגית העצומה של השנים האחרונות גרמה למצב שאורח החיים של רבים מהאוכלוסייה סדנטרי (יושבני). יש כיום מעט עבודות הכרוכות במאמץ פיזי ואלו שכן מצריכות מאמץ פיזי ניכר מבוצעות על ידי עובדים זרים ולא על ידי ישראלים. מעניינת העובדה גם שבניינים מפוארים ואף בבתי אבות ודיור מוגן חדרי המדרגות ממש מוחבאים ולא ניתן בחלק מהמקרים למוצאם… או אז, בלית ברירה הדיירים ואורחיהם יעשו שימוש על בסיס קבוע במעליות. בנוסף, נציין ונאמר שלא אחת חדרי המדרגות חשוכים, לא אסתטיים ולא ידידותיים כלל ועיקר לשימוש בהם ואין עידוד גם על ידי הגורמים המקצועיים לעשות כך.
4. אי ביצוע אימוני כוח כלל – עם העלייה בגיל לעיתים ניתן להבחין במתאמנים (ובעיקר נשים) המבצעים פעילות אירובית על בסיס קבוע, אך לא מבצעות אימוני כוח כלל. או אז ההשפעה על חילוף החומרים הבסיסי ירודה, יחסית, וכמובן גם התרומה לירידה במשקל.
5. ביצוע אימוני כוח לא אפקטיביים – פילאטיס, יוגה ושיעורים שונים הנערכים בסטודיו שכיחים במיוחד בשנים האחרונות בקרב מתאמנים רבים (לרבות – נשים). חשוב להבהיר שאימוני כוח, על מנת שיהיו אפקטיביים דיים יש לבצע במינונים, עצימות והיקפים מתאימים. כשעסקינן בעצימות הדבר מהותי במיוחד ולמשל, ביצוע תרגיל זה או אחר במספר חזרות רב, יחסית, (לדוגמה: בטווח של 25-20 חזרות בכל סט), פחות מתאים ואפקטיבי לחיזוק של השרירים ועצמות השלד ומתאים בעיקר לשיפור סבולת השריר. בנוסף, בחלק מסוגי האימונים מושם דגש דווקא על מתיחת השריר ולא על חיזוקו. לכן, בטרם בוחרים סוג אימון זה או אחר חשוב לברר עם איש מקצוע האם פרוטוקול האימון מתאים למתאמן מהסיבות השונות והאם אמת מושם דגש גם על חיזוק השריר מכיוון שלכך ישנן השלכות מהותיות, כאמור.
6. ביצוע תרגילים מבודדים בעיקר ולא מורכבים – לא אחת מבחינים במתאמנים הפוקדים את חדר הכושר או סטודיו ומבצעים בעיקר תרגילים מבודדים – חד מפרקיים. תרגילים אלה מאופיינים בהפעלה של מספר שרירים קטן באופן יחסי לתרגילים מורכבים – רב מפרקיים בהם מופעלים שרירים רבים. במקרים רבים ההעדפה הנה ביצוע תרגילים מורכבים דווקא, מכיוון שבאמצעות כך ניתן להשיג בתקופת זמן קצרה יותר את מטרות האימון השכיחות. כשמדובר במטרת האימון השכיחה ביותר – ירידה במשקל ו/או באחוזי השומן הדבר חשוב גם מכיוון שהפעלה של מספר שרירים רב בתרגיל ועם עומס מתאים תורמים לעלייה בחילוף החומרים הבסיסי (כמובן – תוך הקפדה על פרמטרים נוספים).
7. תפריט תזונתי שבנוי באופן לא מושכל – על מנת לשמור על משקל או הפחית באחוזי השומן התת עורי יש לאמץ תפריט תזונתי מתאים. תפריט זה משתנה על בסיס קבוע במהלך החיים מכיוון שהנו תלוי בפרמטרים רבים כמו: גיל האדם, מידת חילוף החומרים, מטרת האימון, מצב בריאותי, רגישות זו או אחרת למזון (לדוגמה ללקטוז או גלוטן), אורח החיים באופן כללי, סדר היום, מצב כלכלי ועוד. נציין ונאמר שלאכול 'בריא' לא בהכרח מבטיח בריאות טובה, איכות חיים ותוחלת חיים מכובדת. חלק מהאוכלים 'בריא' דווקא סובלים מעודף משקל, לא תמיד מתאמנים על בסיס קבוע (אם בכלל) ועוד. ההמלצה אם כך, על בסיס קבוע, או מפעם לפעם להתייעץ עם איש מקצוע מתאים (דיאטן קליני) על מנת שתיבנה תוכנית תזונה מסודרת המתאימה ככל שניתן לאדם.
8. פציעות וכאבים מסוגים שונים והקשר להשמנה ועלייה באחוזי שומן – כאבי גב תחתון, דלקות שרירים או רקמות אחרות, כאבים ללא מקור מוסבר ועוד עלולים להיות גם גורם המפחית מוטיבציה להתאמן בכלל. סוגי אימונים מסוימים לעיתים לא ניתנים לביצוע. לדוגמה, בעת שיש כאבים בברכיים על בסיס קבוע ריצה לא אפשרית ואז יש לבחור פעילות אירובית אחרת בה הכאבים מופחתים יותר או לא מורגשים כלל (למשל, שחייה) . כמו כן, ייתכן שחלק מהתרגילים לא יבוצעו בשל כאב זמני או קבוע במפרק זה או אחר ולכך השלכות על איכות האימון והשגת מטרות אימון. נציין ונאמר, שהפחתה במשקל עשויה להביא גם להפחתה בכאבים בכלל ובמערכות שלד-שריר – בפרט. ברם, חשוב לטפל במקור הבעיה ולא לסבול למשך שנים רבות מכאב שאינו פוסק ומשפיע ישירות על רמת האימון, אופי התרגילים המבוצע ואפילו על מידת ההנאה מהאימון.

לסיכום, השמנה עם העלייה בגיל, למרות שהנה שכיחה, אינה כורח המציאות והדבר תלוי רבות באורח החיים של האדם המבוגר. ברם, חשוב במיוחד להקפיד על ביצוע אימונים מתאימים, תוכנית תזונה המתאימה למצב הגופני ועוד. באמצעות כך, ניתן יהיה לשפר לעין ערוך המצב הגופני של האדם, להפחית גילו הפיזיולוגי ועוד

הפוסט השמנה עם העלייה בגיל – כורח המציאות? הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

השמנת יתר וטונוס שרירי נמוך אצל גברים

icsites — Thu, 02 Jan 2014 20:53:07 +0000

מחקר אחד בדק את ההשפעה של השמנת יתר וזמן העמידה על שינויי יציבה במהלך עמידה שקטה ארוכה (Singh et al., 2009) נדגמו 20 נבדקים: 10 בעלי השמנת יתר מורבידית (BMI מעל 40) ו-10 בעלי משקל תקין (BMI בין 18.5-24.9). הנבדקים עמדו עמידה זקופה ושקטה על פלטת כוח במשך למעלה מ-18 דקות. פלטת הכוח מדדה את תנודות מרכז הכובד במהלך העמידה בכל דקה. נמצא שאצל כבדי משקל מתחילת העמידה התנודות היו גדולות יותר ותנודות אלו גדלו ככל שהזמן עבר במידה גדולה יותר מאשר אצל האוכלוסיה בעלת המשקל התקין. לפי התוצאות כנראה שמשקל יתר משפיע על היציבה ועלול להיות גורם סיכון לאיבוד שיווי משקל ולנפילות, בייחוד במהלך מאמץ פיזי ארוך טווח השמנת יתר וטונוס שרירי נמוך וההשפעה על היציבה והתנועתיות היומיומית אצל גברים ………. מאת: ד"ר איתי זיו ונדב בקר
בעיות בתנועתיות היומיומית, העלאת מסת הגוף השמן לעומת הרזה (מסת שריר), הגבלה בתנועתיות היומיומית, הרעה של ההופעה האסתטית, בעייתיות בתנועתיות היומיומית, יכולת אירובית ואנאירובית ירודה, קיצור משך החיים ועוד מהווים רק רשימה חלקית של ההשפעות השליליות של ההשמנה על גוף האדם.
בשנים האחרונות, עם העליה בהשמנה בקרב האוכלוסייה, עולה גם הצורך להבין את נושא ההשמנה לעומק ואת החשיבות של הפעילות הגופנית עבור אנשים כבדי משקל. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים שבדקו את נושא ההשמנה והשפעותיה על תפקוד האדם במהלך החיים. מסתבר שככל שהאדם סובל מעודף משקל רב יותר כך גדלה ההשפעה על התנועתיות היומיומית ועל היציבה. אנשים הסובלים מעודף משקל מוציאים בדרך כלל פחות קלוריות מדי יום מאשר אנשים רזים. בשל כך הכושר הגופני הבסיסי אצל כבדי משקל ברבים מהמקרים הנו נמוך. ההמלצות של ארגוני הבריאות העולמיים הן פעילות גופנית על בסיס קבוע במהלך השבוע לפחות חצי שעה 5 פעמים בשבוע. אוכלוסיית כבדת משקל לא אחת מתקשה לבצע היקפים גדולים של פעילות גופנית מסיבות שונות כמו אחוז שומן גבוה, מסורבלות תנועתית, כאבים כרוניים ללא מקור ידוע ולעיתים אף כאבים בעת הפעילות הגופנית שמקורם לרוב בעודף המשקל.
רבות הן הסיבות לעליה בסירבול התנועתי ובכאבים. במקרים רבים, אדם בעל משקל עודף אינו פעיל גופנית. חוסר בפעילות גופנית קשורה בירידה בקואורדינציה, בשיווי המשקל, בתנועתיות הכללית וכן גם לירידה במסת העצם וכל זאת גם כאשר לא מדובר באדם בעל משקל עודף. כאשר מדובר במשקל עודף, כל ירידה ביכולת מקבלת משמעות רצינית יותר. ההשלכות של מעידה אצל אדם בעל משקל עודף יכולות להיות רציניות מאוד רק על עצם המשקל הרב, יחד עם עצמות שאינן חזקות דיו. ברור מכך שרמת הסיכון לאדם זה עולה.
אצל אדם בעל משקל עודף קיים עומס רב על המפרקים. עמוד השדרה והברכיים הם המפרקים בהם לרוב הכאב נוטה להופיע בשכיחות גבוהה. שינוי מרכז הכובד אצל כבד משקל מביא איתו שינויים יציבתיים אפילו בתנועות פשוטות של היום-יום. בקימה מישיבה לעמידה, אדם כבד משקל ייטה לפנים יותר ובכך יעמיס יותר את הגב התחתון שלו ואת ברכיו. תנועה זו של קימה מישיבה היא תנועה שיכולה לחזור על עצמה מספר רב של פעמים אשר יוצרים עומס מצטבר ומביאים לכאב.
BMI (Body Mass Index) – הנו מדד המסייע לאמוד את היחס בין הגובה והמשקל של הנבדק על ידי שילוב של שניהם ( ). לדוגמה ה- BMI לאדם שגובהו 170 סנטימטר ומשקלו 90 קילוגרם הנו 31.1 לפי הנוסחה: . עבור מבוגרים מעל גיל 20, ערכים תקינים על פי נוסחה זו צריכים להיות בין 18.5 ל-24.9. לילדים ובני נוער נהוג להשתמש בטבלאות אחרות.
מחקר אחד בדק את ההשפעה של השמנת יתר וזמן העמידה על שינויי יציבה במהלך עמידה שקטה ארוכה (Singh et al., 2009) נדגמו 20 נבדקים: 10 בעלי השמנת יתר מורבידית (BMI מעל 40) ו-10 בעלי משקל תקין (BMI בין 18.5-24.9). הנבדקים עמדו עמידה זקופה ושקטה על פלטת כוח במשך למעלה מ-18 דקות. פלטת הכוח מדדה את תנודות מרכז הכובד במהלך העמידה בכל דקה. נמצא שאצל כבדי משקל מתחילת העמידה התנודות היו גדולות יותר ותנודות אלו גדלו ככל שהזמן עבר במידה גדולה יותר מאשר אצל האוכלוסיה בעלת המשקל התקין. לפי התוצאות כנראה שמשקל יתר משפיע על היציבה ועלול להיות גורם סיכון לאיבוד שיווי משקל ולנפילות, בייחוד במהלך מאמץ פיזי ארוך טווח.
במחקר אחר נבדקה ההשפעה של השמנת יתר ושרירים חלשים על הירידה במהירות ההליכה בקרב מבוגרים (Stenholm et al., 2009). נבדק האם אנשים הסובלים מהשמנת יתר ובעלי טונוס שרירי נמוך, חוו ירידה בקצב ההליכה ובתנועתיות לעומת אנשים הסובלים רק מאחד מהשניים (או השמנת יתר או טונוס שרירים נמוך).
המחקר עקב אחר 930 בני 65 ומעלה הגרים באזור קיאנטי (טוסקנה, באיטליה) במשך 6 שנים. השמנת יתר הוגדרה כ- BMI השווה או גדול מ- 30. טונוס שרירים נמוך נמדד לפי קבוצת פושטי הברך (Quadriceps) בהתאם לנורמות וביחס למין הנבדקים. מהירות ההליכה ומידת התנועתיות (סבירה = היכולת ללכת 400 מטר ברצף או לטפס גרם מדרגות אחד ברצף), נמדדו בתחילת הניסוי, לאחר 3 שנים ולאחר 6 שנים.
תוצאות: ההשוואה הייתה בין אנשים בעלי השמנת יתר+ טונוס שרירים נמוך+ קצב הליכה איטי, לעומת אנשים שסבלו רק מאחד מאלו. הסובלים מהשמנת יתר + טונוס שרירים נמוך התקשו להעלות את קצב ההליכה שלהם לאורך 6 שנות הניסוי והיו בעלי סיכון גבוה יותר לפתח מגבלות תנועתיות, לעומת אנשים שסבלו רק מהשמנת יתר או רק מטונוס שרירים נמוך. בקרב נבדקים בני 80 ומעלה, לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות. ההבדלים שנראו בקצב ההליכה הוסברו חלקית על ידי השינויים שחלו במהלך 6 שנות הניסוי בחוזק השרירים, בהשמנה האבדומינלית (היקף המותן) וב- BMI.
מסקנות: השמנת יתר בשילוב עם טונוס שרירים נמוך מעלים את הסיכון לירידה בקצב ההליכה ולהתפתחות של מגבלות תנועתיות, בייחוד בקרב אנשים בני פחות מ-80.

לסיכום, השמנת יתר קשורה באופן הדוק ליציבה לקויה מחד, וקשורה לחולשת שרירים וירידה בתנועתיות והתפקוד הפיזי בקרב מבוגרים. ההמלצות אם כך לבצע פעילות גופנית אירובית ואנאירובית על בסיס קבוע בכל מעגלי החיים על מנת לשפר את המצב התפקודי, היציבה, התנועתיות היומיומית ועוד.

הפוסט השמנת יתר וטונוס שרירי נמוך אצל גברים הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

פעילות גופנית אחרי ניתוח לקיצור קיבה

icsites — Thu, 02 Jan 2014 19:25:30 +0000

נבדקו 15 חולים הסובלים מהשמנה מורבידית (BMI = 43.0) שנבדקו לפני הניתוח ו- 4 חודשים אחריו. 8 מהם התמידו בתכנית אימון המשלבת כוח וסבולת, השאר לא ביצעו פעילות גופנית מוגדרת. לפני ואחרי הניתוח נמדדו מדדים אנתרופומטריים (כגון: משקל, היקפים ואחוזי שומן) ובוצעה הערכה רחבה של הכושר הגופני (כוח, כושר אירובי וביצועים גופניים).
התוצאות: איבוד המשקל הרב לאחר ניתוח לקיצור קיבה מביא לירידה בכוח הסטטי והדינאמי של השריר ולא הביא לשיפור בכושר האירובי. אימונים אינטנסיביים יכולים למנוע זאת ואף להגדיל את הכוח של רוב קבוצות השרירים, לצד שיפור בכושר האירובי והביצועים היומיומיים שגדלו בצורה משמעותית. 2 הקבוצות הראו שיפור דומה בהרכב הגוף – ירידה במסת שומן ובמסה הגוף הרזה פעילות גופנית אצל חולים הסובלים מהשמנה מורבידית

ניתוחי הרזיה כירורגיים נעשו פופולאריים בשנים האחרונות ומהווים מוצא לאנשים כבדי משקל במיוחד. עבורם זה המוצא האחרון להפחית במשקל באופן מהותי ובאמצעות כך ליהנות מיתרונות סוציולוגיים, בריאותיים, אסתטיים ועוד. בישראל נערכים מדי שנה אלפי ניתוחי הרזיה מסוגים שונים בכלל וניתוחים לקיצור קיבה – בפרט. באמצעות ניתוחים אלה מנסים לסייע לאוכלוסייה הרחבה להתמודד עם ההשמנה שהנה תופעה רחבת היקף בארץ בעולם ומוגדרת בשנים האחרונות כמגיפה. ניתוחים בריאטריים (ניתוחי הרזיה) מקובלים מאוד בשנים האחרונות ואף ממומנים על ידי קופות החולים שרואות בהן דרך לשיפור המצב הבריאותי של המבוטחים ומניעת תחלואה פוטנציאלית עתידית. האם לאוכלוסייה שעוברת את הניתוחים הללו ניתן להבטיח משקל גוף נמוך יותר ואחוזי שומן ממוצעים במהלך החיים שלאחר הניתוח? בספק רב! חלק מהאנשים שעוברים ניתוחי הרזיה שונים לא ממש עושים שינוי באורח חייהם. במקרה זה מדובר: בהפסקת העישון, הפחתת צריכת האלכוהול, תזונה נכונה, שינה מספקת ביממה ופעילות גופנית המתבצעת על בסיס קבוע. מסתבר שגם לאחר ניתוחים מסוגים שונים ניתן להעלות חזרה במשקל ובוודאי באחוזי השומן התת-עורי.
קיימות סיבות רבות להשמנה בדור הנוכחי לרבות: אורח החיים היושבני (סוגי העבודה ואורח החיים היומיומי לא מצריכים כמעט כלל הפעלה גופנית), החשיפה הרבה למדיה (אינטרנט, טלביזיה, טלפונים ניידים ועוד), שפע המזון, הגנטיקה (הורים שמנים יולידו צאצאים עם מספר תאי שומן רב ועם פוטנציאל גדול להשמנה כמבוגרים), מיעוט בביצוע פעילות גופנית על בסיס יומי ועוד. אי הקפדה על איכות המזון הנצרכת תוביל לשינוי במשקל הגוף ובד בבד לעלייה באחוזי השומן. ברם, אי ביצוע פעילות גופנית על בסיס קבוע יעלה את הסיכוי לשינוי בהרכב הגוף, הרעה של ההופעה החיצונית, ירידה בתפקוד הגופני, ועם הזמן אף העלאת הסיכוי ללקות במחלות שכיחות. ידוע שכל תהליך של ירידה במשקל מומלץ מאוד שיתבצע במקביל עם תוכנית של אימון גופני וזאת על מנת להביא לירידה מתונה ככל שניתן של מסת השריר. לאחר ניתוחי הרזיה מסוגים שונים, לעיתים מדובר בירידה חדה במשקל תוך תקופת זמן קצרה יחסית (שבועות או לעיתים חודשים – כשמדובר בהשמנה מופרזת). לכן חשוב שהפעילות הגופנית תתבצע באופן קבוע.
מסתבר שללא שינוי באורח החיים גם ניתוח בריאטרי זה או אחר לא ממש יסייע. לאחר הניתוח המנותח אמור לצרוך כמויות מזון קטנות במיוחד ואחת הסיבות לכך הנו נפח הקיבה שעקב הניתוח קטן במיוחד. ברם, גם קיצור נפח הקיבה או התערבות כירורגית אחרת לא מבטיחה משקל נמוך יותר וירידה במידת אחוזי השומן. במידה והאדם לאחר ניתוח בריאטרי ימשיך לצרוך מזון עתיר בקלוריות נוזלי ובנפח קטן הוא יעלה במשקל באופן ממשי. צריכת מזונות כמו: מילקשייק עתיר קלוריות ושומן, שוקולד בצורותיו השונות, חמאת בוטנים, ממרח חלבה (מזונות המכילים למעלה מ- 500 קלוריות ל- 100 גרם !!!) ועוד יגרמו בוודאות לעלייה במשקל ואחוזי השומן. הדבר תלוי כמובן במאזן הקלורי החיובי לעומת השלילי. כלומר, במידה ומספר הקלוריות הנצרכות מהמזון גדול יותר ממספר הקלוריות שנעשה בהן שימוש, תתרחש בוודאות השמנה.
מעניינת העובדה שאנשים לא מעטים שעברו ניתוח זה או אחר לטיפול בהשמנה לא ממש מאמצים אורח בריא ולא מבצעים פעילות גופנית על בסיס קבוע. בשל כך, ניתן לצפות לעלייה במשקל ואחוזי השומן גם אצל אנשים אלה. בנוסף, במקרים רבים אוכלוסיות שעברו ניתוחים בריאטריים מסוגים שונים מבצעים את הפעילות הגופנית באופן לא מובנה. אזי, גם במקרה זה גובר הסיכוי לשינוי שלילי במשקל ובאחוזי השומן התת עורי וזאת בשל אפקטיביות ירודה של האימונים מסוגים שונים.
בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים בתחום. אחד מהם נערך באוניברסיטת גנט בבלגיה (Department Movement and Sport Sciences, Ghent University, Belgium) נבדק נושא הפעילות הגופנית אצל חולים הסובלים מהשמנה מורבידית (קיצונית) וההשפעה של ניתוח לקיצור קיבה על האימון. מסתבר שבקרב האוכלוסייה הרפואית קיים קונצנזוס לפיו ניתוח לקיצור קיבה הוא הטיפול ארוך הטווח היעיל ביותר כרגע להשמנה מורבידית. עם זאת, עוד לא הוכח האם כושר גופני, מאפיין חשוב שחסר בקרב חולים אלה, משתפר לאחר הניתוח. המחקר בודק את ההשפעות של ניתוח לקיצור קיבה על הכושר הגופני ויקבע אם תכנית אימונים לארבעת החודשים שלאחר הניתוח הנה אפקטיבית.
נבדקו 15 חולים הסובלים מהשמנה מורבידית (BMI = 43.0) שנבדקו לפני הניתוח ו- 4 חודשים אחריו. 8 מהם התמידו בתכנית אימון המשלבת כוח וסבולת, השאר לא ביצעו פעילות גופנית מוגדרת. לפני ואחרי הניתוח נמדדו מדדים אנתרופומטריים (כגון: משקל, היקפים ואחוזי שומן) ובוצעה הערכה רחבה של הכושר הגופני (כוח, כושר אירובי וביצועים גופניים).
התוצאות: איבוד המשקל הרב לאחר ניתוח לקיצור קיבה מביא לירידה בכוח הסטטי והדינאמי של השריר ולא הביא לשיפור בכושר האירובי. אימונים אינטנסיביים יכולים למנוע זאת ואף להגדיל את הכוח של רוב קבוצות השרירים, לצד שיפור בכושר האירובי והביצועים היומיומיים שגדלו בצורה משמעותית. 2 הקבוצות הראו שיפור דומה בהרכב הגוף – ירידה במסת שומן ובמסה הגוף הרזה.
מסקנות המחקר: תכנית אימונים ב-4 החודשים הראשונים לאחר ניתוח לקיצור קיבה היא יעילה ויש לקדם אותה, מאחר והכושר הגופני אינו משתפר רק על ידי ירידה במשקל. חשוב להקפיד הן על פעילות אירובית, אך לא פחות חשוב – פעילות אנאירובית. באמצעותה ניתן יהיה להעלות את חילוף החומרים הבסיסי (BMR), לחזק שרירים ואף להעלות את מסתם (היפרטרופיה) ובד בבד לשפר באופן ממשי את ההופעה החיצונית.
לאחר ניתוחים מסוגים שונים (לאו דווקא ניתוחי הרזיה) יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי התאריך המומלץ להתחלת הפעילות הגופנית וסוגה בקווים כלליים (ניתן במקביל להתייעץ עם רופא ספורט). כמו כן חשוב לקבל תוכנית אימונים מתאימה מאיש מקצוע הבקיא במקרים הללו. חשוב לציין שללא ביצוע פעילות גופנית ושמירה על תזונה נכונה על בסיס קבוע יופיעו בעיות בריאותיות בעתיד, עלייה באחוזי השומן, שינוי לרעה בהופעה האסתטית, ירידה בתפקוד בכלל ושינוי במצבי רוח.
ההמלצות לפעילות גופנית לאנשים אלה הן:
1. הקפדה על הדרגתיות באימון – לאחר ניתוחי הרזיה ישנה לעיתים מוטיבציה עזה לשינוי אורח החיים שמתבטא בין השאר בביצוע על בסיס קבוע פעילות גופנית. חשוב לבצע בשבועות הראשונים 4-3 פעמים בשבוע פעילות גופנית קלה ובהדרגתיות להעלות את הזמן המוקדש לפעילות הגופנית ועצימותה וזאת על מנת שלא ליצור עומסים על מפרקי הגוף השונים ולהעלות בכך את הסיכון לפציעה.
2. ביצוע אימון אירובי ואימון אנאירובי על בסיס קבוע ובהדרגתיות- הן אימון אירובי, והן אימון אנאירובי חשובים לכל סוגי האוכלוסייה ובפרט לאנשים שעברו ניתוח הרזיה מסוגים שונים. המינונים עשויים להיות כדלקמן: בשבועות הראשונים ניתן לבצע פעילות אירובית קלה בדופק של 65%-60% מדופק מירבי (המוגדר כ- 220 פחות הגיל לגברים ו- 226 פחות הגיל לנשים) 15-10 דקות. מדי מספר אימונים ניתן להעלות את הזמן המוקצה בכל פעם ואת מספר הפעמים בשבוע. לא מומלץ להעלות במקביל גם את זמן הפעילות וגם את מספר הפעמים או את הדופק. כשמדובר בפעילות אנאירובית (במקרה זה מדובר באימוני משקולות, שיעורים הנערכים בסטודיו עם אביזרי עזר, פילאטיס מכשירים, תרגילים המתבצעים עם משקל גוף וכדומה, ניתן להמליץ על מינון של 3-2 פעמים בשבוע, תוך הפעלת קבוצות השרירים העיקריות (רגליים, גב, חזה, כתפיים, פושטי מרפק, כופפי מרפק, בטן וזוקפי גו). חשובה במקרה זה תשומת הלב לתרגילים שונים היוצרים מתיחה באזור שעבר את הניתוח. ישנם תרגילים (כגון: פשיטת כתף בשכיבה עם משקולת יד או פולי תחתון, או פשיטת גו בשכיבה) שבהם יש מתיחה רבה של האזור הבטני ולכן אינם מומלצים בחודשי האימון הראשונים . כאמור, ההמלצה לביצוע תרגיל זה או אחר כדאי שתיעשה על ידי איש מקצוע.
3. מספר החזרות בתרגילים השונים באימון אנאירובי – 20-12 חזרות בכל סט בתרגילים השונים המבוצעים באימון ניתן להמליץ לאנשים אלה. המשקל המורם הנו בהתאם למספר החזרות, קרי בתרגיל המבוצע 15 חזרות המשקל המורם יהיה נמוך יותר מאשר ביצוע אותו תרגיל 12 חזרות. חשוב לא לבצע את התרגילים השונים עד להגעה של תשישות שרירית.
לסיכום, פעילות גופנית בכלל ולאחר ניתוחי הרזיה – בפרט הנה משמעותית וחשובה במיוחד על מנת לשפר יכולות גופנית, בעיקר לאחר ניתוחי הרזיה, אזי ישנה ירידה עקיבה ביכולות הגופניות. חשוב במיוחד לבנות תכנית אימונים מושכלת הן אירובית והן אנאירובית על מנת להשיג את מטרות האימון ללא פציעות וללא בעיות מסוגים שונים השכיחות במיוחד אצל אוכלוסיות אלו.

הפוסט פעילות גופנית אחרי ניתוח לקיצור קיבה הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

הליכונים הפועלים נגד כוח המשיכה מועילים נגד כאבי ברכיים

icsites — Sun, 01 Dec 2013 13:23:50 +0000

משמעות הניסוי היא שהליכון מסוג Anti-gravity treadmill יכול להיות כלי אפקטיבי בשיקום של מטופלים שעברו ניתוח בגפיים התחתונות. הקורלציה החזקה בין העומס המופעל על הברכיים לבין מהירות ההליכה והחזר הכוח מההליכון, מאפשרת להגעה מדוייקת יותר למטרה והיא – הפחתת העומס המופעל על הברכיים ועל שאר מפרקי ועצמות הגפיים התחתונות בעת פעילות גופנית בתחילת ובמהלך תהליך השיקום

הליכונים (או מסילות) מהווים את המכשירים השכיחים ביותר הנמצאים בכל מועדון כושר, קנטרי קלאב, בבתים פרטיים ועוד. הפולאריות של המכשירים הללו הייתה מאז מתמיד רבה במיוחד וכמובן ביחס למכשירים האירוביים האחרים המוכרים כגון: סטפר, אופניים, קרוס טריינר, חתירה וכדומה. נציין ונאמר שהמטרה בפעילות הגופנית המבוצעת בהליכון היא שיפור היכולת האירובית שהינה אחד ממרכיבי הכושר הגופני העיקריים הקיימים וחשוב במיוחד להתאמן בו על מנת לשפר מצב בריאותי, לתרום לירידה במשקל ואחוזי שומן ועוד.
אחד המאפיינים של מכשירי ההליכון הם שהוא המכשיר היחידי המאופיין באימפקט הנובע מניתוק כף הרגל מהמשטח על בסיס קבוע. לכך יש השפעה רבת משמעות מכיוון שעומס תמידי מופעל על מפרק הברך ועל המפרקים האחרים והדבר עשוי להיות בעל משמעות רבה במיוחד כשמדובר באנשים הסובלים מבעיות במפרקים, מפציעות, השמנת יתר, החלמה מניתוחים ועוד. זהו אחד הגורמים לכך שאותה אוכלוסייה לא יכולה למעשה לבצע את הפעילות הגופנית על הליכון על בסיס קבוע והיא נאלצת להגביל את פעילותה האירובית למכשירים אחרים. כמובן שבין המכשירים השונים קיימים הבדלים לא מעטים מבחינת ההשפעה הגופנית (כגון: מידת עליית הדופק בעת הפעילות, מידת ההשפעה על מערכות שלד-שריר, השפעה על חילוף החומרים הבסיסי ועוד) אך הדבר לא יפורט במאמר זה.
לפני כשנתיים יצא לשוק מכשיר יחודי שפותח במקור בנאס"א לאימון אסטרונאוטים שיכול לאפשר שימוש בהליכון ללא בעיית האימפקט הקיימת בו באופן מובנה. המכשיר המכונה Anti-gravity treadmill מפחית למעשה את כוח המשיכה של כדור הארץ ומאפשר שימוש בהליכון גם לאנשים שלא יכולים לעשות כן בגלל מצבם.
באופן רגיל אנו עושים את הפעילות הגופנית שלנו כנגד כח המשיכה של כדור הארץ. ככל שנקטין את כח המשיכה נוכל לבצע את הפעילות יותר בקלות ועם פחות עומס על המפרקים. אחת השיטות לעשות כן היא ע"י אימון בבריכה בו כח הציפה של המים (כלפי מעלה) מקטין את כח המשיכה הפועל כלפי מטה. יחד עם זאת הופכת התנועה במים להיות פחות טבעית שכן חיכוך המים משנה ומשפיע על תנועת הגוף. מכשיר ה Anti-gravity treadmill פותר זאת בצורה שונה לחלוטין: הכח שפועל אל מול כח המשיכה מגיע כתוצאה של לחץ אויר שבעצם נושא חלק ממשקל הגוף (עד ל80%). טכנולוגיה זו נקראת Differential Air Pressure (DAP) והיא ממומשת ע"י כניסה של המאומן לתוך תא שבתחתיתו הליכון מקצועי כאשר הוא לבוש במכנסיים דמויי מכנסי ריצה. המאומן מחבר את המכנס לדפנות התא ובכך מאפשר יצירת לחץ יחסי המשתנה בהתאם למשקל אותו הוא רוצה לשאת. כעת יכול למאומן להתחיל ללכת או לרוץ באופן רגיל לחלוטין, ללא שינוי צורת התנועה הרגילה שלו.
באופן רגיל בזמן ריצה גופנו נחשף לאימפקט של פי 3-5 ממשקל גופו. אם ניקח כדוגמה, אדם הסובל מעודף משקל שמשקלו 150 ק"ג מדובר בעומס של 450-750 ק"ג (!) שלמעשה מונע ממנו לבצע פעולה של ריצה ולעיתים אף של הליכה. אם אדם זה ישתמש במכשיר ויכוון אותו למשל ל 50% משקל הוא ישקול למעשה רק 75 ק"ג במהלך האימון. זה יאפשר לו ככל הנראה לבצע את הפעילות האירובית על המסילה וליהנות היתרונות הרבים מכך. עם הזמן וגם תוך כדי האימון (תלוי רבות ברמת הכושר האירובי התחלתית וגורמים נוספים) ניתן כמובן להגדיל את העומס על מנת להשיג את האימון האפקטיבי ביותר ללא נזק לגוף וללא כאב כלל.
שימוש במכשיר זה נעשה על בסיס קבוע בעולם בכלל ובישראל – בקבוצות ספורט מקצועיות (NBA, כדורגל, פוטבול), נבחרות אולימפיות ויחידות מיוחדות בצבא, כמו גם בבתי חולים ובמכוני שיקום פיזיותרפי. יחודו של המכשיר הוא בהתאמתו מצד אחד לספורטאים חובבים ומקצועיים שמעוניינים באימון קרדיו-וסקולרי ללא פגיעה במפרקים, אימון תוך כדי פציעה ובהתאוששות מהירה מפציעות ספורט, ומצד שני – אימון אנשים בעלי עודף משקל ותהליכי שיקום אורטופדי, נוירולוגי וקרדיולוגי.
כיצד משתמשים בהליכון ה Anti-gravity treadmill ?

על פי המחקר הליכון Anti-gravity treadmill המפעיל לחץ חיובי על פלג הגוף התחתון, מאפשר אימון בתנאים בהם משקל הגוף אינו מפריע ומאיץ את ההחלמה מפגיעות בגפיים התחתונות. במחקר המדובר נקבעו היתרונות של שימוש בהליכון ה Anti-gravity treadmill לצורך הפחתת העומס הפועל על הברכיים. לנבדקים הודבקו אלקטרודות לאורך השוקיים שמטרתן מדידת העומס המופעל על הברך תוך כדי ביצוע פעילות גופנית על ההליכון.

כיצד התבצע הניסוי?
מהירות ההליכה נעה בין 0.67 ל-4.5 מטרים לשניה והשיפוע של ההליכון נע בין 10- מעלות ל-10+ מעלות. כמו כן ההליכון תוכנן להגדלת העומס על המתאמן כך שהוא נע בין 25%-100% ממשקל גופו של המתאמן.
במהירות של 2-1 מטרים לשנייה ובלחץ בהיקף 100%, ממשקל המתאמן, נראה שיא העומס המופעל על הברך, כפי 5.1 ממשקל גוף המתאמן. לעומת זאת, במהירות 0.67 מטרים לשנייה ובעומס של 25% ממשקל המתאמן, נראה העומס הנמוך ביותר המופעל על הברך, שהיה פי 0.8 ממשקל גוף המתאמן (כלומר פחות ממשקל גופו). הנתונים הללו היו מסונכרנים גם עם מהירות ההליכה והחזר הכוח מההליכון.
משמעות הניסוי היא שהליכון מסוג Anti-gravity treadmill יכול להיות כלי אפקטיבי בשיקום של מטופלים שעברו ניתוח בגפיים התחתונות. הקורלציה החזקה בין העומס המופעל על הברכיים לבין מהירות ההליכה והחזר הכוח מההליכון, מאפשרת להגעה מדוייקת יותר למטרה והיא – הפחתת העומס המופעל על הברכיים ועל שאר מפרקי ועצמות הגפיים התחתונות בעת פעילות גופנית בתחילת ובמהלך תהליך השיקום.
לסיכום, הליכון ה Anti-gravity treadmill הנו מכשיר יחיד במינו ומהווה אחד ממכשירים המעניינים ביותר שהומצאו שנים האחרונות. הוא מאפשר לבצע פעילות אירובית כהליכה או ריצה ללא קושי לאנשים עם מוגבלות תנועתית באופן יציב, בטוח וללא כל כאב. בשנים הקרובות יש לקוות שניתן יהיה לעשות שימוש במכשיר זה גם במועדוני כושר שונים, מכוני פיזיותרפיה, משטרת ישראל, צה"ל ועוד.

זהר רונן משמש כמנכ"ל חברת אגימד. ניהל במשך 11 שנים את מערך הפיזיותרפיה בחיל הרפואה בצה"ל והשתחרר בשנת 2009 בדרגת סא"ל. בוגר תואר ראשון בפיזיותרפיה (בהצטיינות) מאוניברסיטת תל אביב, ובעל תואר שני במנהל עסקים ובמנהל מערכות בריאות מאוניברסיטת בן גוריון.

הפוסט הליכונים הפועלים נגד כוח המשיכה מועילים נגד כאבי ברכיים הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

פיברומיאגליה – ההשפעה של פעילות אירובית על תפיסת הכאב ועל חופש התנועה

icsites — Sat, 05 Oct 2013 09:57:16 +0000

לחולי פיברומיאגליה מומלץ לבצע פעילות גופנית בקצב קל ונוח. חשוב להתחיל עם חימום קל ובהדרגה להגביר את הקצב תוך הימנעות מפעילות המשלבת נחיתות חזקות. בתחילת הפעילות יתכן והחולה יחווה כאב אך אם יתחיל בקצב קל, הכאב יפחת. לעומת זאת התחלת פעילות גופנית בקצב גבוה עלולה להגביר את הכאב עד כדי פציעה.
פיברומיאגליה הנה מחלה הקיימת בממוצע אצל 2% מהאוכלוסייה וגורמת סבל לחולים בה. הלוקים בפיברומיאלגיה סובלים מכאבי שרירים, תשישות ודיכאון. התסמונת מבלבלת וקשה לאבחון כי התסמינים שלה רלוונטים גם למצבים רפואיים אחרים. פיברומיאלגיה פוגעת בעיקר בשרירים וברקמות המחברות אותם לעצמות. זו אינה דלקת ולא נוצרים עיוותים כמו במחלת פרקים. הסימפטומים השכיחים: כאב בכל הגוף, לעיתים מתחיל בצוואר והכתפיים ואז מתפשט, רוב החולים מדווחים על רמת כאב מסוימת שקיימת תמידית: הכאב מתעצם עם התחלת פעילות גופנית ובעיקר לאחר לחץ על נקודות מגע שונות בגוף כגון: מסביב לצוואר, כתפיים, מרפקים, ברכיים ומפרקי הירך, עייפות מתונה או חמורה אצל 90% מהחולים, דומה לתשישות המוכרת מתסמונת התשישות הכרונית ; תסמינים של מע' העצבים: שינויים במצבי הרוח והחשיבה – עצב, לעיתים דיכאון קליני, חרדה. חלק מחולי הפיברומיאגליה מתקשים בביצוע מטלות מנטאליות פשוטות, סובלים מעקצוצים בגפיים והפנים, מכאבי ראש, בטן ומבעיות שונות במערכת העיכול ועוד.
מסתבר שפעילות גופנית המתבצעת על בסיס קבוע תורמת לשיפור איכות חייהם ומצבם הגופני של חולי פיברומיאגליה. פעילות גופנית באופן סדיר משפרת שינה, מורידה את רמת הדיכאון, מעלה רמה אנרגטית ומשפרת סבולת. מידת השיפור תלויה בסוג הפעילות האירובית הנבחר. אחד המחקרים המעניינים בנושא בדק את ההבדל בהשפעה של פעילות אירובית לעומת אימון גמישות על הלוקים במחלה. המחקר בדק את השפעות ההליכה האירובית על סימפטומי כאב, תנועתיות וסימפטומים פסיכולוגיים אצל חולי פיברומיאלגיה.
נמצא שאצל חולי פיברומיאגליה פעילות אירובית (כמו רכיבה אירובית על אופניים) וכן ביצוע תרגילי גמישות, גורמים לשיפור ברמת הכאב, אך הוא ניכר יותר בקרב העוסקים בפעילות אירובית. אין הבדל מבחינת שינויים בסימפטומים פסיכולוגיים בין שני סוגי הפעילות. לחולי פיברומיאגליה מומלץ לבצע פעילות גופנית בקצב קל ונוח. חשוב להתחיל עם חימום קל ובהדרגה להגביר את הקצב תוך הימנעות מפעילות המשלבת נחיתות חזקות. בתחילת הפעילות יתכן והחולה יחווה כאב אך אם יתחיל בקצב קל, הכאב יפחת. לעומת זאת התחלת פעילות גופנית בקצב גבוה עלולה להגביר את הכאב עד כדי פציעה. הפעילות המומלצת בעיקר היא:
• הליכה: בקצב קל 3-4 פעמים בשבוע כאשר המטרה היא להגביר כמעט מידי יום את זמן ההליכה ב – 1 – 2 דק' עד הגעה ל- 60 דק' הליכה רצופה. למתקדמים ניתן לשלב ריצה קלה עם ההליכה.
• רכיבה על אופניים סטטיות: יתרונם על פני אופני שטח או כביש הוא ההימנעות מנחיתות עקב שינוי תוואי השטח.
• שחייה: טובה בזכות העבודה העדינה על רוב מפרקי הגוף.
• טאי צ'י: מאפשר תנועה בטווח תנועה רחב בביצוע תנועות עדינות תוך כדי רגיעה והתחברות לגוף.
• אימון כוח: תרגילים קלים ללא העמסת משקל רב כגון, שכיבות סמיכה על קיר(לא על הקרקע), גומיות כושר, מכונות משקל במשקלים קלים ואף ללא משקל בהתחלה.
מחקר שבדק השפעה של ריצות ארוכות על חולי פיברומיאגליה הראה שיפור ניכר במצבם. מסתבר שהפרשה משמעותית של אנדרופינים מתרחשת בעת פעילות בקצב של לפחות 60% מצריכת החמצן המרבית* והם אחראים על השיפור בתחושת הכאב. בנוסף, התמדה בפעילות אירובית בקרב חולי פיברומיאלגיה תורמת לעמידות השרירים מפני מיקרוטראומה שלהם, לשליטה על הגוף ולמחזוריות של השרירים. זה יכול להתבטא בהפחתת הסימפטומים הפסיכולוגים של החולים ובשיפור ברמת העייפות שלהם.
במחקר הנוכחי נבדקו 19 אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה – 2 גברים, 17 נשים, בני 30-69. 10 מהנבדקים הלכו 20 דק' 3 פעמים בשבוע למשך 8 שבועות בקצב של 60-70% מקצב הלב המרבי המשוער שלהם. 9 נבדקים לא עשו כל פעילות אירובית מעבר לפעילויות יומיומיות רגילות ושמשו קבוצת בקרה. כל נבדק ענה על 3 שאלונים לפני ואחרי הניסוי.
התוצאות: קבוצת הניסוי קיבלה דירוגים נמוכים יותר בשאלון הכאב. בשניים משלושה האינדקסים בשאלון המחלה ובמימד הפסיכולוגי של שאלון הסימפטומים. במימד הפיסי בשאלון על הסימפטומים קבוצת הניסוי קיבלה דירוג גבוה יותר לעומת הביקורת.
מסקנות: נראה כי להליכה אירובית יש השפעה חיובית על חולי פיברומיאלגיה (דירוגים נמוכים של כאב ושל סימפטומים פסיכולוגיים) אך הדירוג של הכאב הפיסי היה גבוה בקרב קבוצת הניסוי. ידוע כי קורטיזול, ACTH ( הורמון המושפע ממאמץ גופני ורמתו עולה כתוצאה ממצבי דחק, עובדה המשליכה על רמת הגלוקוז בדם) ואנדורפינים משתחררים עקב פעילות אירובית ברמה גבוהה דיה.
חשוב לציין שביצוע פעילות אירובית בעצימות נמוכה יחסית לא תורמת לשיפור מהותי במצב החולים. במחקר נבדקה קבוצה שביצעה את הפעילות האירובית בטווח של 42%-56% מצריכת חמצן מרבית* ולא נראה שיפור של ממש במידת ההשפעה על החולים.
ההמלצה הנה לבצע פעילות גופנית אפקטיבית ברמה שמייצרת אפקט של שליטה על הגוף, ותורמת לתחושה טובה ומפחיתה סימפטומים פסיכולוגיים של פיברומיאלגיה.
לסיכום, פעילות גופנית משפיעה לחיוב על מצבם של הלוקים ב פיברומיאגליה אך חשוב לבחור בבפעילות הגופנית המתאימה (אירובית בעיקר) על מנת, מחד לשפר את מצבם של החולים, ןמאידך לשפר את היכולת האירובית החשובה בכל גיל ובכל מצב.
*צריכת חמצן מרבית (VO2 MAX) – הנקודה במאמץ בה צריכת החמצן אינה עולה גם כאשר ישנה עליה בעצימות המאמץ. צריכת החמצן המרבית מייצגת את הנפח הגדול ביותר של חמצן שהגוף יכול לצרוך ביחידת זמן מסויימת. צריכת החמצן המרבית מייצגת את ההספק האירובי המרבי

צור קסטל – M.S Sport & Exercise Science . מרצה לפיזיולוגיה של המאמץ בקמפוס 'שיאים', באוניברסיטת תל אביב.

הפוסט פיברומיאגליה – ההשפעה של פעילות אירובית על תפיסת הכאב ועל חופש התנועה הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

הליכה אצל נשים הסובלות מהשמנת יתר והשמנה מורבידית (קיצונית)

icsites — Sun, 04 Aug 2013 19:31:30 +0000

לפי הממצאים, בניגוד לנשים רזות, יכולת ההליכה של נשים שמנות מוגבלת לא רק על ידי עודף המשקל, יכולת אירובית מופחתת ואורח החיים נהנתני שלהן, אלא גם על ידי תפיסת הכאב ואי הנוחות שלהן.

השמנה מהווה אחת המחלות השכיחות ביותר במדינות רבות בעולם. בשל כך נעשים מחקרים רבים כשאחת מהמטרות הנה התמודדות טובה יותר עם בעיית ההשמנה שגורמת לבעיות רבות מאוד כמו: השפעה שלילית על המצב הבריאותי, בעיות נפשיות, סוציולוגיות, ביצוי מועט מדי של פעילות גופנית ועוד.
אחת מהפעילויות השכיחות ביותר בכלל ואצל הסובלים מהשמנה מורבידית ( BMI שווה או גדול מ- 35 ) בפרט, הנה הליכה. מדובר בפעילות גופנית טבעית שמתאימה לכל אחד למעט אלה הסובלים מבעיה רפואית המגבילה אותם. במידה וקיימת בעיה רפואית עלולה להיות הגבלה מהותית על ההליכה בהיבטים כגון:
• סגנון ההליכה המתבטא ביישור ונעילת הברך בכל צעד, צעד קצר, הישענות לאחור ועומס על גיד אכילס והגב התחתון. האדם השמן יתקשה לבצע תנועות מדויקות הרלבנטייות להליכה כגון: הליכה ללא גרירת רגליים, שימוש מושכל בידיים ועוד.
• חולשת שרירים ובעיות ביציבה העלולים לגום לנפילות תכופות ולפציעות המלוות בתקופות התאוששות ארוכות ללא פעילות גופנית (ובכך הגברת הסיכוי לפיתוח מחלות לב).
• העומס הרב על הרגליים מגביר משמעותית את הסיכון לשחיקת מפרקי הירך והברך עד כדי צורך בניתוח להחלפתם.
• אנשים כבדי משקל סובלים במקרים רבים מיבלות או שלפוחיות בכפות הרגליים וכן משפשפות בעור.
• כאבי שרירים בחלק הקדמי של השוק (תופעה המכונה " Shin Splint") והתפתחות דורבן בכף הרגל.
• אי סדירות הנשימה בעת ההליכה וקושי ללכת בשל כך.
אחד המחקרים המעניינים בנושא נערך במחלקה למדעי השיקום, הפקולטה לחינוך גופני ופיזיותרפיה, גסטויזבורג בבלגיה (Department of Rehabilitation Sciences, Faculty of Physical Education and Physiotherapy, UZ Gasthuisberg, Belgium. ) ומטרתו הייתה ראשית, להעריך המצאות מצבים רפואיים בעייתיים שעלולים להפריע להליכה. שנית – להעריך את ההבדל בין נשים רזות, שמנות ושמנות מורבידית לגבי כמות ההליכה, תלונות פיזיות ועוד. שלישית – לזהות משתנים של פעילות גופנית וכושר גופני התורמים לשונות במרחק ההליכה המושג במבדק של 6 דקות הליכה בקרב נשים אלו. במחקר השתתפו 85 נשים שמנות בנות 18-65, BMI שווה או גדול מ-17.5, 133 נשים שמנות מורבידית (BMI שווה או גדול מ-35) ו-82 נשים רזות בנות אותם הגילאים (BMI שווה או נמוך מ- 26). משתתפות שסובלות ממחלות שריר-שלד או מחלות לב ועורקים, לא השתתפו במחקר. לפני המבדק נשאלו המשתתפות לגבי מספר שעות הצפייה בטלוויזיה מדי יום ולגבי דברים שמפריעים להן בהליכה, הן נשאלו לגבי הרגלי האימון שלהן ונמדדו עבור משקל, גובה, הרכב גוף, חוזק הארבע ראשי ונערך להן מבדק אופניים למדידת VO2 מקסימלי*. נערך להן מבדק הליכה בן 6 דקות במהלכו נמדדו קצב הלב, מרחק הליכה ותלונות פיזיות בתום המבדק. הנשים השמנות ושמנות מורבידית סבלו מחיכוכים בעור, לחץ בשלפוחית השתן, דליות ברגליים, כאבים בכף הרגל בעת עמידה סטטית, שחיקת הסוליות, כאבי ברכיים וכאבים באגן הירכיים, בצורה משמעותית בהרבה מהנשים הרזות. הנשים השמנות מורבידית הלכו משמעותית לאט יותר מהשאר – קצב ממוצע של 5.4 קמ"ש, השמנות הלכו בקצב ממוצע של 5.9 קמ"ש והרזות בקצב ממוצע של 7.2 קמ"ש. בנוסף קבוצת הנשים השמנות מורבידית התלוננו יותר מכולן על קוצר נשימה ועל כאבי שרירי שלד. בתום ההליכה, לאחר מיפוי הממצאים, 75% מההבדלים בין הקבוצות הוסברו ע"י BMI, VO2 מקסימלי, כוח שרירי הארבע ראשי (Quadriceps) ושעות הצפייה בטלוויזיה או השתתפות בפעילות גופנית. לפי הממצאים, בניגוד לנשים רזות, יכולת ההליכה של נשים שמנות מוגבלת לא רק על ידי עודף המשקל, יכולת אירובית מופחתת ואורח החיים נהנתני שלהן, אלא גם על ידי תפיסת הכאב ואי הנוחות שלהן.
*VO2MAX – צריכת חמצן מירבית: הנקודה שבה צריכת החמצן מתאזנת ואינה ממשיכה לעלות גם כאשר ישנה עלייה נוספת בעצימות המאמץ(מכונה גם צח"מ).

צור קסטל – M.S Sport & Exercise Science . פיזיולוג של המאמץ בשיקום הלב במרכזים הרפואיים אסף הרופא וברזילי – אשקלון.

הפוסט הליכה אצל נשים הסובלות מהשמנת יתר והשמנה מורבידית (קיצונית) הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

הרגלי הפעילות הספורטיבית אצל מטופלים הסובלים מהתמכרות לאלכוהול, סיגריות וסמים

icsites — Tue, 16 Jul 2013 16:04:50 +0000

עישון פוגע באופן ניכר במתאמנים והיכולת הגופנית הנה פחות טובה אצל המעשנים. שאיפת עשן סיגריות משפיעה על תהליכים פיזיולוגיים, מפחיתים את כמות החמצן בעת הפעילות הגופנית ובשל כך תחול השפעה על יכולת האירובית והיכולת האנאירובית. העישון גורם לירידה בתפקודי ריאות עקב היווצרות ליחה סמיכה (מוקוס), דלקת ואף התעבות שרירי הנשימה הגורמים להיצרות כלי הנשימה, ירידה באלסטיות הריאה ולירידה ביכולת להעביר חמצן ואבות מזון אל הרקמות בעיקר אל השרירים.

סמים נרקוטיים, אלכוהול, עישון וכדומה הנם רק רשימה חלקית של התמכרויות בעולם כולו בדור הנוכחי. מדובר בהתמכרויות בעלות השלכה מהותית במיוחד על המצב הבריאותי, הנפשי, בתחום החברתי, העבודה ועוד. כיום בעולם מנסים להפעיל על בסיס קבוע תוכניות מסוגים שונים על מנת למתן חריפות ההתמכרויות השונות באמצעים שונים. לפיכך, מוסדות מחקר ברחבי העולם בודקים הרגלי פעילות גופנים אצל אותה אוכלוסייה הסובלת מהתמכרות אחת או יותר וזאת על מנת להבין בצורה טובה יותר את המניעים, אופן צמצום או הפסקת ההתמכרות, שיפור המצב הבריאותי והנפשי של אותם מתמכרים וכדומה. חשוב לציין שפעילות גופנית גם אצל המתמכרים תשפיע לחיוב על פרמטרים רבים ומומלץ לבצעה במינונים ועצימות בהתאמה מלאה למצב האדם המכור לסיגריות, סמים או אלכוהול. נקודה חשובה לציון הנה שבמרבית המקרים אותה התמכרות תשפיע לרעה על היכולת הספורטיבית שהושגה, על התפקוד של איברים שונים, ותגרום לתהליכים קטבוליים. לדוגמה, צריכת אלכוהול פוגעת במערכות גופניות שונות, לרבות בכבד. במקרה זה הפעילות הגופנית תשפר את היכולת הגופנית הכללית, אך לא תמנע את הפגיעה הצפויה באיברים שונים. לאלכוהול כמעט ואין ערך תזונתי. הוא מכיל 7 קלוריות לגרם כך שתרומתו היא בעיקר לעלייה במשקל. בכל הקשור לפעילות ספורטיבית. שתיית אלכוהול פוגמת בתפקודי הגוף באופנים הבאים:
• ביכולת המוטורית – במיוחד במקצועות ספורט המאופיינים בכוח מתפרץ. שתיית אלכוהול מדכאת את מערכת העצבים ופוגעת בקואורדינציה, בשיווי המשקל, בראייה ביכולת הדיוק ובזמן התגובה ולעלייה בסיכון לפציעה.
• הגדלת הסיכון להתייבשות עקב איבוד נוזלים רב.
• פגיעה בשמירה על טמפרטורת גוף מאוזנת עקב התרחבות כלי הדם ואיבוד חום. עקב כך התקררות השריר ופגיעה ביכולתו להתכווץ.
• אלכוהול גורם להפרשה גבוהה של אינסולין ועקב כך להורדת רמת בגלוקוז בדם ופגיעה ביכולת לפרק שומן לשם אנרגיה לפעילות גופנית.
• אלכוהול גורם להתאוששות ארוכה לאחר פעילת גופנית מאומצת כך שכאבי שרירים יישארו לזמן ארוך יותר עקב צריכת אלכוהול.
• אלכוהול פוגע ביכולת ספיגת אבות המזון וויטמינים בעיקר ממשפחת ויטמין B מה שעלול לגרום להיווצרות אנמיה.

הארגון האמריקאי לרפואת ספורט ((ACSM ממליץ להימנע מצריכת אלכוהול כ-48 שעות לפני פעילות ספורטיבית מאומצת. לאחר הפעילות מומלץ להרבות בשתיית מים ולצרוך מזון על מנת לבנות ולמלא את מצבורי הגליקוגן בשריר ובכבד. רק לאחר האכילה ניתן לשתות אלכוהול כך שגם ספיגת האלכוהול תואט בזכות עיכול המזון. עישון, צריכת סמים ופעילות גופנית
עישון הנו אחד מההרגלים המזיקים של בני אדם. עישון גורם לנזקים בריאותיים רבים. להלן העיקרים שבהם:
• עישון סיגריות הנו גורם עיקרי בסיכון לחלות במחלות לב ואף גורם לתמותה הגבוהה פי 2 בקרב מעשנים לעומת לא מעשנים.
• עישון סיגריות הנו גורם עיקרי להתפתחות סוגי סרטן שונים (הלוע, החיך הוושט ועוד).
• עישון גורם להיצרות כלי הנשימה ולפגיעה ביכולת הריאות להוביל חמצן ולפנות גזים מהגוף.
• העישון גורם להזדקנות מערכות גופניות שונות. לפיכך אדם המעשן גורם להזדקנות מואצת של רקמות הגוף השונות.
• ישנו קשר הדוק בין עישון לתמותה מוקדמת הסיבות לכך רבות אך נציין ששכיחות מחלות קשות שונות (חוץ מסרטן) עולה באופן משמעותי.
• ישנה עלייה בלחץ הדם והדופק.
• ישנה השפעה על צורת העור.
• ישנה השפעה על פוריות הגבר.
רבים מהאוכלוסייה למרות הסיכונים בוחרים להמשיך לעשן. מסתבר שעישון לאחר פעילות גופנית או לפניה (הן פעילות אירובית והן פעילות אנאירובית) מזיקים לבריאות באופן משמעותי יותר לעומת מצב בו לא מעשנים לפני או אחרי הפעילות הגופנית.
עישון פוגע באופן ניכר במתאמנים והיכולת הגופנית הנה פחות טובה אצל המעשנים. שאיפת עשן סיגריות משפיעה על תהליכים פיזיולוגיים, מפחיתים את כמות החמצן בעת הפעילות הגופנית ובשל כך תחול השפעה על יכולת האירובית והיכולת האנאירובית. העישון גורם לירידה בתפקודי ריאות עקב היווצרות ליחה סמיכה (מוקוס), דלקת ואף התעבות שרירי הנשימה הגורמים להיצרות כלי הנשימה, ירידה באלסטיות הריאה ולירידה ביכולת להעביר חמצן ואבות מזון אל הרקמות בעיקר אל השרירים. עישון הסיגריות גורם להסתמכות גבוהה בפחמימות כמקור אנרגיה במנוחה ובפעילות גופנית. בנוסף לכך, בקרב מעשנים ניכרת עלייה של כ-5% בהוצאת האנרגיה של שרירי הנשימה עקב דרישת החמצן הגבוהה במאמץ על ידי השרירים. עקב כך מתאמנים אירוביים מעשנים העוסקים במאמץ מתמשך עלולים לגרום לדלדול בכמות הגליקוגן בשריר והגלוקוז בדם מה שעלול להביא להתעייפות מהירה ולחוסר יכולת להתמיד ברמת המאמץ בו התאמנו עד לנקודה זו. בנוסף, הניקוטין עצמו גורם להיצרות כלי הדם ובכך מפחית את זרימת הדם דרכם ומחבל בדרך נוספת באספקת החמצן לרקמות לאורך זמן. המעודד בכל הנוגע לעישון הנו שבעת מפסיקים ישנה ירידה מיידית בנזקי העישון. גורמי הסיכון פוחתים באופן משמעותי, לרבות הסיכון ללקות בהתקף לב. פעילות גופנית וגמילה מסמים
מהמחקרים שבדקו גמילה מסמים באמצעות פעילות גופנית (חלק ניכר מהמחקרים נעשו על בעלי חיים) שפעילות גופנית מסייעת גמילה מסמים מפני שחומרים כמו סרוטנין, דופמין ואנדורפינים משתחררים בזמן פעילות אירובית (כגון: ריצה) ומקנים תחושה טובה כמו אופוריה אשר גם נגרמת מסמים חברתיים. אך בסמים חברתיים החומרים האלה באים מבחוץ וגורמים להתמכרות ולצורך מיידי בסם. לגבי ההשפעה על פעילות גופנית, סמים אלו גורמים לאי שקט פסיכומוטורי, הפרעות שינה, חוסר תיאבון ולכן גם עייפות וחוסר באבות מזון לפעילות גופנית. הם גורמים גם לתוקפנות, פרנויה ודיכאון ולחוסר מרץ ואנרגיה נמוכה. הסמים החברתיים עשויים לגרום גם לשינויים חדים בלחץ הדם, ואף לגרום להפרעות בקצב הלב עד כדי מוות פתאומי.

מחקר מעניין בנושא נערך בפריז, צרפת (Centre Monte-Cristo, Service de Médecine Interne, Hôpital Laennec, Paris.). במשך 20 שבועות מולאו יותר מ- 3000 שאלונים באופן עצמאי על ידי מטופלים במרכזי בריאות שעסקו בגמילה מהתמכרויות לאלכוהול או הרואין. 86% מהנבדקים עסקו בסוג ספורט אחד לפחות בקביעות, 10% השתתפו בתחרות ארצית או בינלאומית לפחות פעם אחת ו- 10% דיווחו שסבלו משברי מאמץ בגפיים התחתונים. בקבוצת העוסקים בספורט אינטנסיבי 36% השתמש בסמים לא חוקיים בהזרקה תוך ורידית ו- 16% אישרו שהשתמשו בדופאמינים (חומר כימי הפועל כמעביר עצבי במוח, וקשור לשליטה בתנועה) לשיפור ביצועים ספורטיביים. רק 28% הודו שהתמכרו לסמים בזמן שעסקו בספורט באינטנסיביות. אם כך, המסקנה – אימון אינטנסיבי או עיסוק מקצועי בספורט אינם "מחסנים" מהתמכרות. מעניינת העובדה שישנם לא מעט אנשים המבצעים פעילות גופנית על בסיס קבוע, מתוך מטרה של שיפור מצבם הבריאותי, שיפור בהופעה החיצונית ועוד, אך 'מקפידים' באדיקות לעשן ולשתות אלכוהול בקביעות (ישנם גם אנשי מקצוע בתחום האימון הגופני ששותים אלכוהול ומעשנים על בסיס קבוע!).

הפוסט הרגלי הפעילות הספורטיבית אצל מטופלים הסובלים מהתמכרות לאלכוהול, סיגריות וסמים הופיע ראשון בד"ר איתי זיו

בעיות גב תחתון – שאלות שכיחות ותשובות

icsites — Fri, 22 Mar 2013 22:31:42 +0000

בעת שטיפת רצפות, תליית כביסה, אמבטיות לילדים, אפייה במטבח, בישול ושטיפת כלים,חשוב במיוחד להקפיד על מנח עמוד השדרה. הגו אמור להיות ישר ולא קמור כך שהעומס יופחת ממפרקי עמוד השדרה. לפיכך, גם כשמרימים משא או ילד קטן מהקרקע חשוב במיוחד לבצע זאת תוך כפיפת ברכיים וגו ישר .
שטיפת רצפות, תלית כביסה, אמבטיות לילדים, אפייה במטבח, בישול, שטיפת כלים, וכן עבודה מול מחשב, הן רק רשימה חלקית של פעולות המבצעות חדשות לבקרים על ידי נשים בעיקר (למעט עבודה מול מחשב ). במקרים הללו ישנה הפעלה רבה של כל מערכות שלד שריר ובעיקר של עמוד השדרה התחתון. אזי העומסים על אזור הגב התחתון עולים ולעיתים בתנאים מסוימים אף עלולה להתרחש פציעה. במידה ומוסיפים לכך רביצה ממושכת מול הטלביזיה או נסיעה ממושכת ברכב, הרי העומס על הגב התחתון גובר עוד.
כאבי ובעיות גב תחתון הן מבין השכיחות הקיימות בקרב האוכלוסייה וחשובה ההתייחסות לאזור חשוב זה שכל כך הרבה אנשים סובלים ממנו ובמקרים המצוינים לעיל – בעיקר נשים.
על מה חשוב לשים לב בעת ביצוע תנועות יומיומיות מסוגים שונים:
בעת שטיפת רצפות, תליית כביסה, אמבטיות לילדים, אפייה במטבח, בישול ושטיפת כלים,חשוב במיוחד להקפיד על מנח עמוד השדרה. הגו אמור להיות ישר ולא קמור כך שהעומס יופחת ממפרקי עמוד השדרה. לפיכך, גם כשמרימים משא או ילד קטן מהקרקע חשוב במיוחד לבצע זאת תוך כפיפת ברכיים וגו ישר. אילולא כן גובר העומס המופעל על חוליות גב תחתונות ולעיתים, ובמיוחד אצל אוכלוסייה לא מאומנת וחזקה – אף פציעה. בעת שטיפת כלים, גיהוץ, ועבודות בית אחרות המתבצעות בעמידה מומלץ להניח רגל אחת על דרגש על מנת להפחית עומס מהגב התחתון. כמו כן בעת עמידה חשוב להקפיד שהעמידה לא תהיה רפויה וזאת על מנת גם להפחית עומסים מהגב התחתון במקרה זה.
במידה ושוכבים שכיבה לא מלאה (חצי שכיבה, בזוית) מול הטלביזיה עלול להיווצר עומס מוגבר על חוליות הגב התחתון והדיסקים הבינחולייתיים. אזי, האגן מסובב לאחור והעומס עולה. עובדה שעשויה להוות גורם לכאב גב תחתון. חשוב לציין שבשהייה במצב סטטי במשך זמן רב עלול להיווצר עומס רב על רקמות מסוימות ולהוות מקור לכאב. באופן כללי מיעוט בפעילות גופנית גורם לאורך זמן להיחלשות המערכת השרירית וירידה בטווחי התנועה ומעלה הסיכוי לכאבים שונים בחיי היום יום. מיעוט פעילות גופנית גורם להגנה פחותה של מערכות הגוף, במיוחד של מערכת שלד-שריר, אזי עלולה להתרחש פגיעה בגב התחתון על רקע זה. פעילות יומיומית דלה מדי משפיעה גם לשלילה על בעיות גב תחתון. ככל שמספר הצעדים והתנועה שאדם עושה נמוך יותר, העומס על מפרקי עמוד השדרה עלול לעלות. זו למעשה אינדיקציה למידת הפעילות של האדם. לכן ממליצים על הגברת הזמן של הפעילות התנועתית ביום יום במגבלות האפשר, על מנת להגן על הגוף מפני פציעות וגם לשיפור המצב רוח וההרגשה.
מה עושים? קמים פעם בעשרים דקות (אופטימאלי) לבצע מטלה: לשתות כוס מים, לבצע סיבוב הליכה קצר, להכין דבר מה לאכול משהו, להוריד את הזבל וכדומה. העיקר הוא לא להיות בחוסר תנועה ערב שלם. בנוסף, הקפדה על מנחי ישיבה ושכיבה נכונים. גובה מסך הטלביזיה מומלץ שלא יהיה נמוך מדי. גובהו של החלק העליון של המסך מול גובה העיניים וזאת על מנת למנוע עומס מחוליות עמוד שדרה.
מומלץ במיוחד להתאמן על בסיס קבוע כדי למזער העומסים והבעיות הפוטנציאליות שצוברים במעגלי החיים.
כשהרצועות, הגידים, הדיסקים במפרקי עמוד השדרה אינם גמישים מספיק, ביצוע תנועות מסוימות, חדות וכדומה מגביר הסיכוי לעומס יתר ולפציעות. השרירים יכולים להתקצר ו"להיתפס" או סתם לכאוב בימים שאחרי. אצל נשים הסובלות מבעיות שונות של פריצות דיסק ועבר של ניתוחים בעמוד שדרה תחתון, מומלץ לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע החמרה אפשרית במצבן. למותר לציין שבעיות בגב תחתון (אפילו טראומטיות) לא חייב שינבעו עקב פעילות עצימה ויכולות להתרחש גם בפעילות רגילה יומיומית כמו יציאה לא נכונה מהרכב, קפיצה או מעידה, הרמת חפץ כבד במיוחד בבית, משיכה פתאומית של רצועה הקשורה לכלב ועוד.
בעת הופעת כאב של נעלם תוך יום יומיים מומלץ לפנות לרופא או פיזיותרפיסט מומחים לצורך קבלת הבחנה וטיפול מתאים.
מה עושים? אם כואב באופן משמעותי מומלץ להפסיק את הפעילות היומיומית או הספורטיבית. אם ניתן מומלץ לשכב על הגב, לקרר את המקום (הנחת קרח או בקבוק קר מומלצים) ולפנות בהקדם לבדיקה ולטיפול אצל או רופא אורטופד או פיזיותרפיסט מומחים.
לאחר שהכאבים עוברים חשוב להגביר את העיסוק בפעילות גופנית, לחזק את השרירים הרלבנטיים ולהגמיש את המפרקים.
ישיבה לא נכונה מול מחשב הוכחה כבר מזמן כקשורה להופעת פציעות ובעיות מסוגים שונים.
קצרה היריעה לפרט את הכללים החשובים בארגונומיה הנדרשת במקרה זה אך נאמר בקווים כלליים שיש להקפיד על גו זקוף, כסא בגובה מדויק המתאים לגובה האדם ולעמדת המחשב, הישענות של עמדו השדרה למושב הכסא, מנח כף יד ועוד.

הפוסט בעיות גב תחתון – שאלות שכיחות ותשובות הופיע ראשון בד"ר איתי זיו