חשוב לציין שפציעה הנה בעיה לא קטנה כלל ועיקר שמדובר במפתחי גוף מקצוענים, מכיוון שלא ניתן להתאמן כמו בעבר. ההשלכות מכך הן  שלא ניתן לעיתים להפעיל מפרק זה או אחר כנגד אותו עומס רב אם בכלל. או אז, גם צפויה להיות ירידה במסת השריר וכמובן זו התוצאה ההפוכה ממטרת המתאמן.

 פיתוח גוף הנו אחד מענפי הספורט המעניינים הקיימים וזאת למרות שאינו ספורט אולימפי (כמו עשרות רבות של ענפי ספורט אחרים). בפיתוח גוף מוכרות שתי גישות.- החובבנית והתחרותית. כשמדובר בחובבנים הם מתאמנים על מנת להשיג תוצאות מרשימות מבחינה גופנית, הם אוהבים את תחום אימון המשקולות ואת כל ההשקעה ואורח החיים הספורטיבי הכרוכים בכך. לעומת זאת, בפיתוח גוף מקצועני, הסיפור שונה והספורטאים מתאמנים מספר שנים רב על מנת להגיע לתוצאות מרשימות מבחינה גופנית ולזכות בפרסים שהיוקרתי שבהם בארצנו הנו: " מר ישראל".

חשוב לציין שלא מעט מתאמנים סבורים ובטעות שכל אימון משקולות או אימון היפרטרופיה (העלאת מסת שריר) הוא גם פיתוח גוף. לא מדויק כלל ועיקר. אימון היפרטרופיה מצריך ביצוע של 4-3 אימוני כוח בשבוע בעצימות נאותה, צריכה חלבונית מספקת, ריכוז גבוה מספיק של טסטוסטרון ועוד אך ממש אין הכרח לבצע 6 אימוני כוח בשבוע ויותר ולשמור על אורח חיים ספורטיבי בצורה כה קפדנית כמו אצל מפתחי גוף ברמות השונות. נציין ונאמר גם שלמעטים מהמתאמנים עשוי עיסוק בתחום ספורט זה להתאים. זאת בשל ההשקעה העצומה באורח החיים הספורטיבי, לרבות – בתפריט התזונתי ומספר האימונים השבוע, השימוש הקבוע בסמים אנבוליים על מנת למקסם את היכולת הגופנית (והגברת הסיכון הבריאותי בשל כך) ועוד.

כשמדובר בפיתוח גוף תחרותי, העומס המופעל על מערכות הגוף השונות בכלל ועל מערכות שלד-שריר – בפרט- גבוהות מאוד. מתאמנים ברמה גבוהה מאוד ובדרך כלל עד מצב של RM (מכונה גם Train To Failure) . קרי, בכל סט באימון יש קושי להרים את המשקולת פעם אחת נוספת. עומס כה גבוה, תוך הקפדה על כללים רבים אחרים, בהחלט מביא לתוצאות מבחינה אנבולית- שרירית. עם זאת יש לציין שעומס כה רב המופעל על בסיס קבוע על מערכות שלד-שריר במשך שנים רבות עלול גם לגרום להיארעות פציעות במערכות שלד-שריר ולבעיות במערכות אחרות. בנקודה זו חשוב לציין שפציעה הנה בעיה לא קטנה כלל ועיקר שמדובר במפתחי גוף מקצוענים, מכיוון שלא ניתן להתאמן כמו בעבר. ההשלכות מכך הן  שלא ניתן לעיתים להפעיל מפרק זה או אחר כנגד אותו עומס רב אם בכלל. או אז, גם צפויה להיות ירידה במסת השריר וכמובן זו התוצאה ההפוכה ממטרת המתאמן. אי לכך, חשוב מאוד להקפיד על הכללים הנכונים על מנת להימנע מפציעה ככל שניתן. דוגמה שכיחה למדי הנה עלייה לא סבירה ברמת האימון (אי הקפדה על עיקרון האימון – הדרגתיות ועקרונות אימון אחרים), ביצוע קומפנסציות (פיצויים) באופן לא מושכל באימון הכוח ועוד.
בהקשר לפציעות אצל מפתחי גוף נציין מחקר שנערך בגרמניה (ראה מטה מקום ביצוע המחקר). נבדק הנושא של פציעות וסינדרום של פעילות יתר אצל מפתחי גוף מקצוענים.  

על פי המחקר פיתוח גוף תחרותי הוא ספורט דומה להנפת משקולות, שנועד להעלות את מסת השרירים, את הסימטריה ואת הגדרת הגוף. למרות שלא קיים הרבה מידע בנוגע למידת הפציעה בספורט זה, פעילות יתר וחוויה של כאב במהלך אימונים בשגרה הם עניין פחות נפוץ בקרב מפתחי גוף תחרותיים לעומת העוסקים בהנפת משקולות, למשל. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את אחוזי הפציעה, הכאב שחווים המתאמנים במהלך האימונים ו/או סינדרום של פעילות יתר ואת ההשפעה של גורמים חיצוניים אחרים. המידע נאסף על ידי שאלונים שמילאו 71 מפתחי גוף תחרותיים וכלל שגרת אימונים ופציעות קודמות. 45% מהם דיווחו על סימפטומים שונים במהלך האימון והישנות הפציעות הכללית היה 0.12 פציעות לכל מתאמן בשנה. מתאמנים בני 40 ומעלה היו מועדים יותר לפציעות ואילו הפרמטרים האחרים שנבדקו לא הראו שום שינוי או השפעה. רוב הפציעות התרחשו בכתף, מרפק, עמדו השדרה הצווארי ובאזור הברכיים.

לסיכום, ספורט פיתוח גוף הנו מיוחד במינו ולא ממש דומה לענפי ספורט אחרים (למעט – תחום הרמת משקולות בתחומים מסוימים). עם זאת על העוסקים בו להביא בחשבון את העומסים המופעלים על כלל מערכות הגוף השונות והעלאת הפוטנציאל לפציעה בשל כך. ברם, על פי עבודות שנעשו בתחום, התברר שמספר הפציעות אצל 'מתאמנים מן השורה' רב יותר וזאת מכיוון שמפתחי גוף ואף מרימי משקולות מקצועניים הנם בעלי טכניקה הטובה עשרות מונים ממרבית המתאמנים הממוצעים. אזי, למרות המשקלים הגבוהים המורמים באימון וכמובן תדירות האימונים הגבוהה, עדיין מספר הפציעות נמצא נמוך יותר.

והערה אחרונה לעוסקים בספורט פיתוח הגוף ברמות השונות: יש לשים לב על התנהלות נכונה על מנת להפחית פציעות ככל שניתן וכמובן לשאוף לחזור לתלם אחרי פציעה.