שרירי פושטי המרפק (מכונים "טרייספס – Triceps Brachii"), משתרעים בצידו האחורי של מפרק המרפק וכוללים 3 שרירים. מסת השריר של פושטי המרפק (מכונה גם בשפת המתאמנים: "היד האחורית" ) הנה משמעותית ולכן הנראות שלה הנה בעלת משמעות באסתטיקה הכוללת של האדם. עם זאת שכיח להבחין במקרים בהם מתאמנים ומתאמנות מזניחים הפעלה של שריר זה ולכך השלכות בהיבט יישומי, אסתטי עוד. מבחינה אנטומית , אגב, נציין שמדובר בשריר מעניין הכולל 3 ראשים. אחד מהם הנו דו – מפרקי ועובר את מפרק הכתף ולכן יש לו מעורבות בתנועתיות של מפרק הכתף בתנועות של פשיטת כתף וקירוב כתף (או אז התנועה מתבצעת עם קבוצה גדולה של שרירי מקרבי הכתף שהדומיננטי שבהם הנו אחד מהשרירים המפורסמים בגוף – הרחב גבי – Latissimus Dorsi). בנוסף, נציין, שנקודת האחיזה של הטרייספס (בעצם האולנה – Ulna) גורמת לכך ששינוי מנח כף היד בתרגיל אין לא השפעה על מעורבות ישירה בתרגיל. קרי, מנח סופינציה, פרונציה או Mid. Position  לא יביא לשינוי ממשי וזאת בניגוד לקבוצה הנגדית – כופפי המרפק (הכוללת 3 שרירים: בייספס – Biseps Brachii, Brachialis, Brachioradialis). או אז, שינוי מנח כף היד משפיע על מעורבות השרירים הפועלים. ברם, חשוב לציין שמעורבות כופפי ופושטי כף היד תשתנה בקורלציה למנח כף היד. עקב זה היכולת להרים משקל בתרגיל זה או אחר תשתנה בהתאמה.

במעגלי החיים השונים ללא ביצוע אימוני התנגדות מתאימים תחול אטרופיה של שרירי השלד וגם כמובן של הטרייספס. לכך השלכות לא מעטות מבחינה תפקודית, ספורטיבית ואף – אסתטית. בהיבט זה ניתן לציין דווקא יותר את הנשים המתלוננות לעיתים על אסתטיקה ירודה של שרירי פושטי המרפק ובמיוחד עם העלייה בגיל.
חשוב לחזק את כל קבוצות השרירים העיקריות בגוף (יש 8 סך הכול – רגליים, גב, חזה, כתפיים, כופפי מרפק, פושטי מרפק, בטן וזוקפי גב) על בסיס קבוע ולא הפסקות . למרות ההמלצה ניתן להבחין במתאמנים ובעיקר – מתאמנות המחזקים רק חלק מקבוצות השרירים הללו. הדבר אקוטי מכיוון שנוצרים מצבים של חוסר איזון שרירי, השפעה שלילית על חילוף החומרים הבסיסי, הגברת הפוטנציאל לפציעות ובמיוחד – אצל העוסקים בספורט חובבני או מקצועני ועוד.

להלן מספר היבטים (רשימה חלקית) יישומיים ואסתטיים המתייחסים לשריר הטרייספס ולמה חשוב לחזקו בכל מעגלי החיים:
א. המעורבות של הטרייספס בפעילות יומיומית – מדובר באחד השרירים החשובים הקיימים בגוף האדם (אגב, יש 630 שרירים בגוף). פשיטה של המרפק, פשיטה של הכתף, קירוב הכתף אל הגוף, אילו הפעולות העיקריות של השריר והרבה תנועות ביום יום רלבנטיות במקרה זה כגון: קימה מכסא בעזרת הזרועות, הרמה של חפץ מסוים מעלה מעל הראש, הרמת תינוק מעלה (במיוחד מקו החזה של האדם המרים ולמעלה מכך) ועוד. לכן חיזוק שריר זה תסייע לשיפור התנועתיות של האדם בשלבי החיים השונים.
ב. ההפעלה של הטרייספס בפעילות ספורטיבית – שחקני כדורסל (בעת מסירת כדור, קליעה לסל ועוד), שחקני כדוריד וכן במקצועות האתלטיקה השונים ובמיוחד מקצועות הזריקה וההדיפה, בפעילות ספורטיבית עממית – זו המתבצעת במסגרות לא תחרותיות וכללת תרגילים רבים המערבים את פושטי המרפק ועוד, הנם דוגמאות להפעלה של הטרייספס. חולשה של שריר זה לעומת הקבוצה הנגדית לו –  כופפי המרפק עלולה להיות קשורה לירידה בתפקוד הגופני -ספורטיבי, היארעות פציעות ועוד.
ג. חשיבות חיזוק הטרייספס אצל אנשים כבדי משקל – אנשים כבדי משקל מסורבלים לרוב בתנועותיהם. הם מתקשים לקום ולשבת ובכלל שואפים לחסוך באנרגיה ככל שניתן ולכן ניתן להבחין ברבים כאלה המבצעים מספר תנועות יומיומיות מועט מאוד במהלך היום. לדוגמה, קימה מכסא לאדם כבד משקל מצריכה הפעלה רבה של הטרייספס. כמו כן, גם בפעילויות יומיומיות אחרות לא פחות חשובות, בעת קיום יחסי מין. או אז בתנוחה המסורתית (מכונה "מיסיונרית") יש קושי משמעותי לשמור על מנח הגוף המצריך חוזק וסבולת משמעותים של שרירי פושטי המרפק (אך לא רק – גם של שרירי החזה, הכתף, שרירי הבטן וזוקפי הגב). נציין ונאמר שללא חיזוק מתאים ובד בבד – הפחתת משקל ואחוז השומן בהחלט מדובר על פגיעה באיכות החיים.
ד. ההיבט האסתטי – אצל נשים, במיוחד, עיצוב והפחתת השומן באזור 'היד האחורית'  מהווה אחת ממטרות האימון השכיחות הקיימות. חשוב לזכור שאופן פיזור רקמת השומן אצל בני האדם הוא אינדבדואלי ולכן בהתייחס לאזור 'היד האחורית' אצל חלק מהנשים יש ריכוז שומן גבוה יותר לעומת אחרות המאופיינות בפיזור שומן באופן שונה. חשוב לבדוק גם במקרה זה את הרכב הגוף של האישה (מידת אחוז השומן התת עורי לעומת מסת הגוף הרזה), לבנות תוכנית אימונים מתאימה (הכוללת גם תרגילי חיזוק ספציפיים לטרייספס) שמטרתה לשנות את הרכב הגוף וכמובן, אין ברירה, יש לאמץ תפריט היפוקלורי מובנה. חיזוק בלבד ללא התייחסות לתוכנית האימונים ושינוי הרכב הגוף לא ממש יניב תוצאות ומדובר במיתוס שכיח הרלבנטי מאוד גם לאזורי גוף אחרים – האמונה שניתן להפחית שומן באזורים ספציפיים באמצעות אימון התנגדות. עם זאת, נציין, שחיזוק גם ללא הפחתת אחוז השומן יתרום כן להעלאת טונוס השרירי בגוף בכלל ושל פושטי המרפק – בפרט.
ה. הטרייפס כגורם מגביל תנועה באימון התנגדות – גורם מגביל תנועה הנו מושג מפורסם הרלבנטי לאימון ההתנגדות. או אז הכוונה הנה ששריר שבהיחלשותו לא מאפשר לבצע את התנועה. הדבר רלבנטי במיוחד בתרגילים מורכבים בגפיים העליונים (אך לא רק). לדוגמה, ליטל, מעוניינת לבצע 2 תרגילי חזה מורכבים. לצורך העניין: מקבילים במכשיר הגרביטון ולאחר מכן את התרגיל לחיצת חזה בשכיבה עם מוט. בתרגיל השני (לחיצת חזה) ישנה סבירות שהטרייספס נחלש באופן יחסי ולא יאפשר לבצע את הסטים המתוכננים בתרגיל. במקרה זה, נהוג, אגב, לעשות שימוש בשיטות אימון כמו 'ההתשה המוקדמת' (Pre exhaust sets) המאופיינת בביצוע תרגיל מבודד ולאחר מכן את התרגיל המורכב. במקרה זה מעייפים ראשית כל את שריר היעד (במקרה המצוין (שריר החזה) ולאחר מכן מבצעים תרגיל מורכב בו השרירים הקטנים מעורבים ועלולים להוות גורם מגביל תנועה מכיוון שהם נחלשים ראשונים.

לסיכום, חיזוק שרירי פושטי המרפק חשוב להיעשות על בסיס קבוע בכל מעגלי החיים מהסיבות המצוינות לעיל ועוד. הדבר משמעותי במיוחד כשמדובר על אוכלוסיית כבדי משקל, נשים המעוניינות לשפר האסתטיקה הגופנית (ובעיקר נשים), ספורטאים במקצועות שונים ועוד