מחקר אחד בדק את ההשפעה של השמנת יתר וזמן העמידה על שינויי יציבה במהלך עמידה שקטה ארוכה (Singh et al., 2009) נדגמו 20 נבדקים: 10 בעלי השמנת יתר מורבידית (BMI מעל 40) ו-10 בעלי משקל תקין (BMI בין 18.5-24.9). הנבדקים עמדו עמידה זקופה ושקטה על פלטת כוח במשך למעלה מ-18 דקות. פלטת הכוח מדדה את תנודות מרכז הכובד במהלך העמידה בכל דקה. נמצא שאצל כבדי משקל מתחילת העמידה התנודות היו גדולות יותר ותנודות אלו גדלו ככל שהזמן עבר במידה גדולה יותר מאשר אצל האוכלוסיה בעלת המשקל התקין. לפי התוצאות כנראה שמשקל יתר משפיע על היציבה ועלול להיות גורם סיכון לאיבוד שיווי משקל ולנפילות, בייחוד במהלך מאמץ פיזי ארוך טווח השמנת יתר וטונוס שרירי נמוך וההשפעה על היציבה והתנועתיות היומיומית אצל גברים ………. מאת: ד"ר איתי זיו  ונדב בקר
בעיות בתנועתיות היומיומית, העלאת מסת הגוף השמן לעומת הרזה (מסת שריר), הגבלה בתנועתיות היומיומית, הרעה של ההופעה האסתטית, בעייתיות בתנועתיות היומיומית, יכולת אירובית ואנאירובית ירודה, קיצור משך החיים ועוד מהווים רק רשימה חלקית של ההשפעות השליליות של ההשמנה על גוף האדם.
בשנים האחרונות, עם העליה בהשמנה בקרב האוכלוסייה, עולה גם הצורך להבין את נושא ההשמנה לעומק ואת החשיבות של הפעילות הגופנית עבור אנשים כבדי משקל. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים שבדקו את נושא ההשמנה והשפעותיה על תפקוד האדם במהלך החיים. מסתבר שככל שהאדם סובל מעודף משקל רב יותר כך גדלה ההשפעה על התנועתיות היומיומית ועל היציבה. אנשים הסובלים מעודף משקל מוציאים בדרך כלל פחות קלוריות מדי יום מאשר אנשים רזים. בשל כך הכושר הגופני הבסיסי אצל כבדי משקל ברבים מהמקרים הנו נמוך. ההמלצות של ארגוני הבריאות העולמיים הן פעילות גופנית על בסיס קבוע במהלך השבוע לפחות חצי שעה 5 פעמים בשבוע. אוכלוסיית כבדת משקל לא אחת מתקשה לבצע היקפים גדולים של פעילות גופנית מסיבות שונות כמו אחוז שומן גבוה, מסורבלות תנועתית, כאבים כרוניים ללא מקור ידוע ולעיתים אף כאבים בעת הפעילות הגופנית שמקורם לרוב בעודף המשקל.
רבות הן הסיבות לעליה בסירבול התנועתי ובכאבים. במקרים רבים, אדם בעל משקל עודף אינו פעיל גופנית. חוסר בפעילות גופנית קשורה בירידה בקואורדינציה, בשיווי המשקל, בתנועתיות הכללית וכן גם לירידה במסת העצם וכל זאת גם כאשר לא מדובר באדם בעל משקל עודף. כאשר מדובר במשקל עודף, כל ירידה ביכולת מקבלת משמעות רצינית יותר. ההשלכות של מעידה אצל אדם בעל משקל עודף יכולות להיות רציניות מאוד רק על עצם המשקל הרב, יחד עם עצמות שאינן חזקות דיו. ברור מכך שרמת הסיכון לאדם זה עולה.
אצל אדם בעל משקל עודף קיים עומס רב על המפרקים. עמוד השדרה והברכיים הם המפרקים בהם לרוב הכאב נוטה להופיע בשכיחות גבוהה. שינוי מרכז הכובד אצל כבד משקל מביא איתו שינויים יציבתיים אפילו בתנועות פשוטות של היום-יום. בקימה מישיבה לעמידה, אדם כבד משקל ייטה לפנים יותר ובכך יעמיס יותר את הגב התחתון שלו ואת ברכיו. תנועה זו של קימה מישיבה היא תנועה שיכולה לחזור על עצמה מספר רב של פעמים אשר יוצרים עומס מצטבר ומביאים לכאב.
BMI (Body Mass Index) – הנו מדד המסייע לאמוד את היחס בין הגובה והמשקל של הנבדק  על ידי שילוב של שניהם ( ). לדוגמה ה- BMI לאדם שגובהו 170 סנטימטר ומשקלו 90 קילוגרם הנו 31.1 לפי הנוסחה:  . עבור מבוגרים מעל גיל 20, ערכים תקינים על פי נוסחה זו צריכים להיות בין 18.5 ל-24.9. לילדים ובני נוער נהוג להשתמש בטבלאות אחרות.
מחקר אחד בדק את ההשפעה של השמנת יתר וזמן העמידה על שינויי יציבה במהלך עמידה שקטה ארוכה (Singh et al., 2009) נדגמו 20 נבדקים: 10 בעלי השמנת יתר מורבידית (BMI מעל 40) ו-10 בעלי משקל תקין (BMI בין 18.5-24.9). הנבדקים עמדו עמידה זקופה ושקטה על פלטת כוח במשך למעלה מ-18 דקות. פלטת הכוח מדדה את תנודות מרכז הכובד במהלך העמידה בכל דקה. נמצא שאצל כבדי משקל מתחילת העמידה התנודות היו גדולות יותר ותנודות אלו גדלו ככל שהזמן עבר במידה גדולה יותר מאשר אצל האוכלוסיה בעלת המשקל התקין. לפי התוצאות כנראה שמשקל יתר משפיע על היציבה ועלול להיות גורם סיכון לאיבוד שיווי משקל ולנפילות, בייחוד במהלך מאמץ פיזי ארוך טווח.  
במחקר אחר נבדקה ההשפעה של השמנת יתר ושרירים חלשים על הירידה במהירות ההליכה בקרב מבוגרים (Stenholm et al., 2009). נבדק האם אנשים הסובלים מהשמנת יתר ובעלי טונוס שרירי נמוך, חוו ירידה בקצב ההליכה ובתנועתיות לעומת אנשים הסובלים רק מאחד מהשניים (או השמנת יתר או טונוס שרירים נמוך).
המחקר עקב אחר 930 בני 65 ומעלה הגרים באזור קיאנטי (טוסקנה, באיטליה) במשך 6 שנים. השמנת יתר הוגדרה כ- BMI השווה או גדול מ- 30. טונוס שרירים נמוך נמדד לפי קבוצת פושטי הברך (Quadriceps) בהתאם לנורמות וביחס למין הנבדקים. מהירות ההליכה ומידת התנועתיות (סבירה = היכולת ללכת 400 מטר ברצף או לטפס גרם מדרגות אחד ברצף), נמדדו בתחילת הניסוי, לאחר 3 שנים ולאחר 6 שנים.
תוצאות: ההשוואה הייתה בין אנשים בעלי השמנת יתר+ טונוס שרירים נמוך+ קצב הליכה איטי, לעומת אנשים שסבלו רק מאחד מאלו. הסובלים מהשמנת יתר + טונוס שרירים נמוך התקשו להעלות את קצב ההליכה שלהם לאורך 6 שנות הניסוי והיו בעלי סיכון גבוה יותר לפתח מגבלות תנועתיות, לעומת אנשים שסבלו רק מהשמנת יתר או רק מטונוס שרירים נמוך. בקרב נבדקים בני 80 ומעלה, לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות. ההבדלים שנראו בקצב ההליכה הוסברו חלקית על ידי השינויים שחלו במהלך 6 שנות הניסוי בחוזק השרירים, בהשמנה האבדומינלית (היקף המותן) וב- BMI.
מסקנות: השמנת יתר בשילוב עם טונוס שרירים נמוך מעלים את הסיכון לירידה בקצב ההליכה ולהתפתחות של מגבלות תנועתיות, בייחוד בקרב אנשים בני פחות מ-80.

לסיכום, השמנת יתר קשורה באופן הדוק ליציבה לקויה מחד, וקשורה לחולשת שרירים וירידה בתנועתיות והתפקוד הפיזי בקרב מבוגרים. ההמלצות אם כך לבצע פעילות גופנית אירובית ואנאירובית על בסיס קבוע בכל מעגלי החיים על מנת לשפר את המצב התפקודי, היציבה, התנועתיות היומיומית ועוד.