ישנה ירידה בהצטברות חומצת חלב, שגם מסייעת בהיפרטרופיה למרות שעקב המחסור בחמצן אמורה להיות עלייה בחומצת החלב – מה שמכונה "פרדוקס הלקטט" העלאת מסת שריר במקומות גבוהים לעומת מקומות נמוכים מאת: ד"ר איתי זיו וצור קסטל
לדאק אזור בצפון הודו מתרומם לגובה שבין 3,000 מטר מעל פני הים ועד ל- 6,500  מטר בפסגות, 2240 מטר בפסגות של מקסיקו סיטי (בה נערכה ב- 1968 אולימפיאדה), קיטו באקוואדור שבגובה 2850 מטר, קוסקו בפרו בגובה 3400 מטר, הנה רק רשימה חלקית של אזורי מגורים מהגבוהים בעולם. האם העלאת מסת שריר באזורי מגורים גבוהים תהיה זהה לזו שבאזורים נמוכים?
נברר….
רוב המחקרים בנושא אימוני האימונים בגבהים מתמקדים בתחום היכולת האירובית. במחקרים המעטים שבוצעו כדי לבדוק את ההשפעה על מסת השריר נראו הדברים הבאים:
א. שהייה ארוכה בגבהים גורמת לירידה מסת הגוף הרזה, קרי: מסת השריר עד כדי 20% (אטרופיה שרירית*). מעניינת העובדה שגם אחוז השומן יורד. הסיבות העיקריות הן צריכה או שימוש מוגבר  של פחמימות על ידי הגוף וחוסר בתיאבון לכן בגבהים על הספורטאי לאכול כמות גדולה יותר של פחמימות.
ב. לאחר כחודש שהייה בגבהים מתרחשת ירידה ברמת הטסטוסטרון שהוא ההורמון העיקרי בבניית מסת שריר ולאחר כ- 3 חודשים – ירידה עוד יותר משמעותית.
ג. יכולת העבודה באינטרוולים (ספרינטים) קצרים ועצימים פוחתת בגבהים לעומת גובה פני הים, למרות שבאולימפיאדה שהתקיימה במקסיקו סיטי בשנת 1968 בגובה של 2240 מטר נרשמו הישגים נאים בריצות קצרות ובקפיצות, אך הרבה פחות טובים בריצות ארוכות.  
ד. ישנה ירידה בהצטברות חומצת חלב* שגם מסייעת בהיפרטרופיה למרות שעקב המחסור בחמצן אמורה להיות עלייה בחומצת החלב – מה שמכונה "פרדוקס הלקטט".
במחקר שבוצע על 5 אנשים במשך חודש בגובה של 5050 מטר כדי לבדוק את ההבדל בהיפרטרופיה השרירית בין גבהים לגובה פני הים נראה כך:  באימונים בגובה פני הים הייתה עלייה של 17.7% במסת השריר לעומת 11.3% בגבהים. יתכן שעקב ייצור והתחדשות חלבון מופחתת, התייבשות ואיבוד נוזלים. אבל, נתונים אלו מתייחסים לגבהים של יותר מ- 3000 מטר. בעיקרון לאתלטים אירוביים מומלץ להתאמן עד גובה זה וכל שבועיים לרדת לגובה נמוך יותר כדי לבצע אימוני מהירות, מכיוון שכפי שידוע, אתלטים אירוביים יכולים לשפר את יכולתם בגבהים בזכות ייצור מוגבר של כדוריות דם אדומות ועוד. למותר שהאפקטיביות של אימונים למפתחי גוף בגבהים  לא נחקר באופן ממשי ואין גורם משמעותי בגבהים שמומלץ לשם שיפור יכולתם. לכן ניתן לומר באופן כללי שלמפתחי גוף מומלץ להתאמן בגובה פני הים כדי לקבל תוצאות יותר טובות.

*אטרופיה שרירית   Muscle atrophy –  תופעה המתרחשת עקב חוסר פעילות שרירית. לדוגמא: קיבוע ממושך אל איבר מסוים והידלדלות השרירים בשל כך, אורח חיים סדנטרי (יושבני) המתבצע באופן קבוע וגורם להידלדלות עקבית של שרירי השלד, אסטרונאוטים בחלל שבשל כוח המשיכה נדרשים להפעיל באופן יזום וקבוע את מערכות שלד-שריר על מנת למנוע הידלדלות של השרירים והעצמות וכדומה.

*חומצת חלב – היא מוצר לוואי הנוצר בעת פירוק הגלוקוז בפעילות אנאירובית. הצטברות רבה מדי של חומצת חלב בשריר תגרום לעייפות ואף להפסקת הפעילות הגופנית.
חומצת החלב עשויה לעבור מהדם לשרירים הפועלים פחות ולאיברים אחרים – לב, כבד, כליות, אשר בהם ריכוז חומצת החלב נמוך יותר. ברקמות אלו היא יכולה למלא תפקיד של ספק אנרגיה. בכבד היא יכולה לשמש גם כחומר גלם לייצור גליקוגן.

* צור קסטל –  M.S Sport & Exercise Science . מרצה לפיזיולוגיה של המאמץ  בקמפוס  'שיאים', באוניברסיטת תל אביב.