מאת: ד"ר איתי זיו, דגנית גלסמן
בעשור האחרון, נערכים מחקרים רבים, אשר עוסקים בקשר בין הפן הפסיכולוגי לבין עליה קיצונית במשקל או משקל גוף גבוה במיוחד. במסגרת מחקרים אלה, מושם בשנים האחרונות גם דגש במחקר על הקשר בין חוויות טראומטיות, בעיקר בגיל צעיר, וביניהן חוויות של התעללות מינית או תקיפה מינית או אונס ובין עודף משקל קיצוני בגיל בוגר. במאמר:" Obesity as a defense mechanism" שהתפרסם ב2013, מאזכרים הכותבים מחקרים שונים וממצאים שונים הקשורים לקשר בין אירועים טראומטיים והשמנת יתר. אחד הממצאים המדהימים הוא של 42% מן הילדים ובני הנוער אשר חוו טראומה מינית, יהיו בסיכון להשמנת יתר לעומת 28% מילדים/בני נוער אחרים ויותר מכך – השמנת היתר במקרים מעין אלה הוגדרה "כעמידה בפני טיפול". קרי, קשה להתמודד איתה באמצעות דיאטות או תוכניות התערבות שמרניות. עם העלייה בשכיחות הניתוחים הבריאטריים, עלתה גם שכיחות המנותחים אשר חוו טראומות מיניות, שהרי במקרים אלה השמנת היתר עמידה בפני הטיפול השמרני ועל כן הם נחשבים למועמדים "קלאסיים" לניתוח. עליה וקוץ בה, מחקרים הראו שאומנם מטופלים אלה ירדו במשקל כמו שאר המנותחים, אך מנגד דווקא הם אלה המועדים לסיבוכים, הן גופניים, אך בעיקר נפשיים, עד כדי אישפוז פסיכיאטרי. המסקנה של החוקרים הייתה שהקשיים הפסיכולוגים בעקבות הירידה במשקל משקפים את המושקעות הרבה של המטופלים במשקל שלהם- כאשר ישנה השמנת יתר בעקבות טראומה, במיוחד מינית, השומן למעשה משמש מגן- עד כדי שריון, אשר אמור להגן על הגוף מפני טראומות נוספות, אך גם מפני כל התעסקות או התמודדות עם מיניות בכלל. מכאן, שכאשר השומן יורד, למעשה יורדים ומתפוגגים מנגנוני ההגנה, החשיפה גדלה ומכאן הדרך לחוויית מצוקה מהירה. על פניו ככל שהניתוח מוצלח יותר, המצוקה עלולה להיות גדולה יותר. מכאן נודעת חשיבות רבה לליווי פסיכולוגי ופסיכיאטרי משמעותי טרם ובעקבות ניתוח בריאטרי.
במהלך אימונים אישיים, ובכלל מסגרות של פעילות גופנית עלולות לצוץ בעיות כאלה ואחרות על ידי המתאמנים (סביר להניח שיהיו אלו יותר נשים לעומת גברים). נציין שהח"מ נתקל כבר במספר מקרים בהם הועלה נושא של הטרדות מיניות ויותר מכך במסגרת הדיאלוגים והאימונים שנערכו על בסיס קבוע לתקופה של חודשים לא מעטים. כמובן, שבמקרים אלה יש צורך להפנות לגורמים המטפלים במקרים אלה מכיוון שהדבר ממש לא בתחום ההתמחות של אנשי המקצוע בתחום האימון הגופני לסוגיו.
פגיעה מינית בילדות והפרעות אכילה
במאמר של ד"ר עינת צוברי ("פגיעה מינית בילדות והפרעות אכילה" – מקור מספר 2) עולה שאלו ששרדו התעללות מינית יש קשר להפרעות אכילה שונות. הדבר עולה באופנים שונים כגון:
- התמכרות להרעבה שעלולה להימשך ימים רבים.
- אגירת ליטרים של מים.
- בולמוס אכילה של אלפי קלוריות ואז שימוש בכדורים מסוגים שונים על מנת לשלשל או להקיא וכדומה.
- שימוש באמצעים שונים על מנת להקיא.
- שימוש בחוקנים על מנת לעודד יציאות.
- ביצוע פעילות ספורטיבית באופן קיצוני עד כדי הגעה למצב אנורקסיה בחלק מהמקרים.
מהאספקט הביולוגי, עולה מהמחקר שהתעללות עשויה לשנות מוליכים עצביים (נוירוטרסמיטור) שידועים כמעורבים בוויסות התנהגות האכילה.
נקודות לחשיבה והתייחסות במקרים בהם נתקלים במתאמנים/ות שסבלו מאלימות מינית מסוגים שונים:
- הפניה לגורם מטפל בהקדם ובתיאום עם המתאמן/ת.
- לשים לב לשינויים דרסטיים במשקל הגוף, אחוז השומן, המראה החיצוני באופן כללי, הויטאליות וכדומה. לדוגמה, מורה לחינוך גופני שרואה במהלך השנה מאות תלמידים על בסיס קבוע ויכול לראות, בהחלט, שינויים שחלים אצל ילד/מתבגר וכדומה. כך גם במסגרות אחרות בהן רואים את המתאמנים על בסיס קבוע וניתן לראות שינויים כאלה ואחרים שאולי מעידים על פגיעה אפשרית מינית.
- פעילות גופנית על בסיס קבוע עשויה לסייע בכל הנושא של דימוי גוף, ביטחון עצמי, תפיסת הגוף באופן כללי על ידי המתאמן ועוד. זאת, במידת הצורך בתיאום עם גורם מטפל בתחום הפסיכולוגי (לרבות שמדובר במסגרות של ילדים ובני נוער).
- תשומת לב שאין אובססיביות לפעילות גופנית או אפילו בספורט מקצועי. אזי, עלולה להחריף הבעיה עד כדי אנורקסיה.
- שיתוף הסביבה במקרה שיש חשד להפרעת אכילה חמורה, בולמיה וכדומה. מעורבות של ההורים, בן/בת זוג, ייתכן ועוד. זאת על מנת לבדוק איך ניתן לסייע באותם מקרים.
- במסגרת אימונים על בסיס קבוע לשים לב לשינויים כמו: ביטולי אימונים, אי הגעה לאימונים מתואנות שונות, חולשה גדולה מדי באימונים ומחוצה להם, שינויים בהופעה החיצונית (כמו: הופעת פצעים/אקנה באזור הפנים, בעיות בעור בכלל, עלייה באחוז השומן באופן לא סביר, התחלות באופן לא סביר ומחשיד, ירידה ביכולות הגופניות למרות ביצוע האימונים על בסיס קבוע ועוד).
- אימוץ אורח חיים ספורטיבי – חשוב בכל מצב. לכן גם אלה שסובלים מהפרעות אכילה, בולמיה, אנורקסיה ועוד, חשוב משיבצעו פעילות גופנית מותאמת על בסיס קבוע. נציין שחשובה ההתמחות בכך וכמובן, שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע נוספים (כמו פסיכולוג, פסיכיאטר ייתכן ועוד).
מקורות:
INTERNATIONAL JOURNAL OF SURGERY CASE REPORTS
גליון 4 (2013) עמודים 127-129https://www.iaed.org.il/%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94/