עבור אנשים העוסקים באופן קבוע בפעילות ספורטיבית, כל שכן בפעילות ספורטיבית בעלת גוון תחרותי – השתתפות במרוצים, למשל – העיסוק בספורט הופך להיות פעמים רבות מרכז החיים. כלומר פעילויות והחלטות בחיי היום יום מביאות בחשבון (לעיתים בראש ובראשונה) את הפעילות הספורטיבית וההתנהלות היומיומית נבנית סביב הפעילות הספורטיבית ולא להפך: קודם כל נקבעים מועדי האימונים ולפיהם מתעצב שאר היומן ולוח הזמנים. בזמני שיגרה- ימי חול וסופי שבוע "רגילים" הזמנים מסונכרנים וההתנהלות היא כמעט אוטומטית. לכל אימון מוקצב הזמן שלו, מסגרת הזמן וסוג האימון מוגדרים וישנה אפילו התאמה למזג האוויר ולעונות השנה. "הבלגן" מתחיל כאשר ישנה יציאה מן השגרה: תקופות חופשה, בדרך כלל בקיץ וספציפית לנו, הישראלים, התקופה המכונה: "תקופת החגים", תשרי, הוא אכן כמעט חודש שלם בו מתבלבלים הזמנים: ימי חול הופכים לשבת ושבתות – לערבי חג, ולעיתים קרובות בבקרים נשאלת השאלה "איזה יום היום"? וכידוע לדבקים בלוחות זמנים תקופות של "בלגן" הן תקופות מעוררות חרדה ותחושות לחץ.. אנשים הדבקים בלוחות זמנים ושיגרת אימונים אינם יכולים ליהנות מהזרימה של הזמן בחגים, מן החופש, מיקיצה טבעית, מהליכה לישון בשעה מאוחרת וכמובן מאכילה "מוגזמת" או "בלתי מחושבת". קרי, הם אינם יכולים באמת ליהנות מתחושת החופש שיש ב"תקופה החגים". לאורך השנים מושם דגש, גם על ידנו, על הצורך בלוחות זמנים, בשגרה, בתוכנית אימונים והתמדה.
כל הדברים הללו חשובים ביותר בכל האמור בשמירה על אורח חיים בריא.. אך גם הפעם נודעת חשיבות למינונים, ליכולת לאזן וליכולת גם לאפשר גמישות: שלוח הזמנים והשנה יכתיבו את שיגרת האימונים ולא להפך.. טריקי? כן- יציאה מהשגרה היא פתח ל"נשירה מאימונים" מאתגר? – כן. יציאה מהשגרה מחייבת שליטה עצמית והצבת גבולות פנימיים, רצויה כן (ואפילו מאוד) כי יציאה מן השגרה יכולה להוביל לתחושה של געגוע, תחושה שהעיסוק בספורט הוא לא עוד שיגרה (לפעמים טכנית ומעיקה), אלא דבר נעים וחיובי שאפילו מתגעגעים אליו כי היה חסר. בתקופת החגים, נתקלנו בפוסטים רבים של אנשי מקצוע אשר המליצו על התאמת שגרת האימונים לנסיעות, חישובים של שינוי העומסים והמטלות, ובמעט פוסטים אשר דיברו על חשיבות המנוחה, השינוי והיכולת גם להרפות על מנת לאגור כוחות מחודשים לחזרה לשגרה, שהיא, כידוע, ארוכה ושוחקת. לדוגמה ניתן לציין את חג הפסח שהנו רק בעוד כחצי שנה.
כאשר שיגרת האימונים או רוטינת האימונים נמשכת באותה מתכונת לכל אורך השנה הדבר יכול לפגוע במוטיבציה וברצון הפנימי להתאמן מתוך רצון אמיתי ולא מתוך חובה. מעבר לזה שההתאמה של האימון ללו"ז החגים, הנסיעות והמשפחה, מאפשרת גם סגירת פערים וחיבורים מחודשים לדברים אשר נזנחים ונשחקים בשל הלו"ז השגרתי הצפוף.. התחושה של אין יוצרת תחושת חוסר ויוצרת געגוע, וחזרה לאימון אחרי תקופת "אין" לא רק שהיא מחזקת מנטלית אלא גם – פיזיולוגית, מעוררת את הגוף ומוציאה אף אותו מהשיגרה לאתגרים חדשים.
טיפים לאימונים שלא יהיו משעממים וגם ייתכן שלא יהיה צורך לקיים הפסקות/הפוגות מהם
· עניין באימון – במקרים לא מעטים מתאמנים מפסיקים להתאמן תקופות מסוימות שעלולות להימשך גם זמן רב. אזי חלה ירידה מהותית ועקיבה ברמת היכולת הגופנית, השמנה ומה לא. לאחר מספר שבועות רמת הכושר הרי פוחתת הרי בעשרות רבות של אחוזים ולכן חשוב מאוד להתמיד על בסיס קבוע באימונים. אחת
לשבוע ביצוע אימון אחר יכול להיות מצוין, לקבוע 2-1 פעמים בשבוע עם חבר/בן זוג לאימון, לאמץ שיטת אימון מסויימת (יש אין סוף), לקצר זמן האימון ועוד.
· להתאמן יחסית מעט פעמים במהלך השבוע – אימונים על בסיס יומיומי לא מתאימים לכל אחד לבצעם על בסיס קבוע במשך שנים. לכן ההתלהבות בחלק מהמקרים הנה לרועץ. אנשים מפסיקים להתאמן כי לא קל במירוץ האינטנסיבי של החיים לפנות שעה-שעתים מדי יום לאימונים. נציין שגם ב- 3 אימונים בשבוע של שעה וחצי , למשל, ניתן להשיג תוצאות טובות ממש. לכן, ייתכן, שאצל חלק מהמאמנים נמליץ על אימונים רק בחלק מימות השבוע וכך – להגיע עם תשוקה ועניין רבים יותר.
· קיצור זמן האימון – למשך זמן האימון לא בהכרח יש קשר לאפקטיביות האימון. כך שמתאמן פלוני שמבצע אימון בחדר הכושר חצי שעה בסך הכל, ייתכן שהנו משפר יכולתו הגופנית משמעותית יותר מאחד אחר שמתאמן שעה וחצי. החשוב הנו לא רק הנפח, אלא עצימות האימון, סוג התרגילים המבוצעים וכדומה.
· שינוי סוג הפעילות הגופנית לחלוטין – ייתכן שיש שעמום באימון מסוים, לכן בתקופות מסוימות, ניתן לגוון ולהחליף את סוג האימון מקצה לקצה. לדוגמה: במקום אימון בחדר הכושר שנמשך תקופה של מספר שנים, להתאמן בקרוספיט או במקום לרכב על אופניים מספר פעמים בשבוע, ממירים זאת לאימון משולב בריצה, ברכיבה על אופניים וגם ייתכן, שחייה או פעילות אחרת.
· הצטרפות לקבוצת כושר – תורמת מאוד להתמדה בפעילות הגופנית ללא ספק. ייתכן בסטודיו מסוים, קבוצת רכיבה על אופניים, שחייה, הליכה ומה לא. יש אלפי קבוצות אימון בארץ ומעבר לפן החברתי יש את אלמנט ההתמדה והמקצועיות של המדריך. שניהם חשובים במיוחד: הכוונה של המדריך מחד, ומאידך – השפעה חיובית, במרבית המקרים, על יכולת ההתמדה.
· למצוא אימון עם סוג מסוים של אג'נדה – קרוספיט, פילאטיס מכשירים, יוגה, טריאתלון ועוד, כי מעבר להיותם סוגי אימונים מאוד שכיחים, יש בהם וגם באחרים סוג של שפה. לא רק מבחינה מקצועית אלא גם בתפיסת עולם של סוג האימון. לכך, ייתכן, יש השפעה על החוויה, מידת ההתמדה, אי ביטולים של שיעורים ועוד.
· שירותיות של המדריך/מועדון בו מתאמנים – במידה ומתאמנים עם מאמן כושר אישי, מועדון כושר או סטודיו, קבוצת כושר – שירותיות המסגרת חשובה במיוחד. היא תורמת מאוד להתמדה בפעילות הספורטיבית באשר היא. מדובר על אינטליגנציה רגשית של איש המקצוע, האכפתיות, הכלה וכדומה. גם כל אלה, ללא ספק, חשובים על מנת להפחית מספר ההפסקות מפעילות גופנית במהלך השנה.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) . עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר קרוב ל- 35 שנה.
מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי.
מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט.
הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגלי החיים, ויחד עם פרופסור דרור שגיא, הוציא לאור את הספר : "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ספר העוסק בתחום אורח חיים והשמנה ואת הספר:" ילדים בריאים כדרך חיים" – המיועד להורי ילדים הסובלים מעודף משקל.
דגנית גלסמן- פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט