נפילות, פציעות, סיבוכים רפואיים שונים כתוצאה מנפילות ופציעות, תפקוד יומיומי ירוד, עלייה במשקל עקב תנועתיות ירודה, ואשפוז בטרם עת בבתי אבות או בבתי חולים, עלייה בהיארעות מקרי מוות עקב נפילות, ירידה בתפקוד הנפשי ובתפקוד החברתי, איבוד הביטחון העצמי (משפיע גם על הירידה בניידות), מהווים רשימה חלקית של בעיות שכיחות אצל אנשים מבוגרים וקשישים המאופיינים במוביליות (תנועתיות) נמוכה.
מסתבר שככל שהאדם מתקדם לעשור גבוה יותר (למש, מעל גיל 60 או 70) מספר הנפילות וחומרת הפציעות עולה בהתאמה לגיל. הבעיה המרכזית אינה הנפילה עצמה אלא הפציעה במקרה זה והתוצאה – העגומה בדרך כלל. למותר לציין שנפילות ופציעות מגבילות את האדם המבוגר עוד ואורח חייו נעשה סדנטרי (יושבני) עוד יותר לאחר פציעה, עובדה המשפיעה על ירידה בחילוף החומרים, העלאת הפוטנציאל להשמנה, ירידה בתפקוד היומיומי, אטרופיה שרירית וסרקופניה (ירידה במסת השריר בתלות בגיל) והעלאת הסיכוי להופעת מחלות מסוגים שונים השכיחות במיוחד אצל קשישים.
מסתבר גם שלרמת פעילותם של הקשישים  השפעה  קשה בקשרי החברה שלהם.
  משדה המחקר:   • באוניברסיטה במילאנו שבאיטליה (Università degli Studi di Milano, Milan, Italy. ) במחקר* שבדק גורמי סיכון לנפילות בקהילת הקשישים נמצא שרוב מקרי המוות בקרב מבוגרים בני 65 ומעלה נובעים מנפילה.  31 גורמי סיכון נלקחו בחשבון, ביניהם – מצב סוציואקונומי, יכולת תנועתיות, מצב תחושתי, מצב פסיכולוגי וסטטוס בריאותי ומידת השימוש בתרופות. ההסתברות הגבוהה יותר לנפילה נמצאה אצל אנשים שחוו נפילות בעבר, אנשים הסובלים מבעיה בצורת ההליכה, אצל הנעזרים בעזרי הליכה, הסובלים מורטיגו*, מפרקינסון* ואצל המשתמשים בתרופות אנטי-אפילפטיות.   • במחקר נוסף שנערך גם הוא באיטליה   נעשה מבדק הליכה על מסילה לחיזוי תמותה אצל קשישים. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם על ידי מבדק הליכה על מסילה ומבדק יכולות פיסיולוגיות, ניתן לחזות שינויים בתנועתיות ותמותה אצל אנשים מבוגרים. נבדקו: 583 מבוגרים בני 65 ומעלה החיים בבתי אבות. כולם עברו מבדק הליכה בעבר ששימש להשוואה, מבדק נוסף בתחילת הניסוי ולאחר שש שנים ותשע שנים. 100 מתוכם נפטרו טרם התבצע ניסוי ההמשך. בקרב 18% מהמשתתפים שנפטרו במהלך 9 שנות הניסוי, נמצא כי חלק ניכר מהם קיבלו ציון נמוך במבדק ההליכה על מסילה. המסקנות שעלו ממחקר זה שמגבלות תנועתיות מעלות את הסיכון למוות בגיל מוקדם יותר.   • במחקר שנערך באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס, שבארצות הברית (  UCLA, Los Angeles, ) ובדק השפעה של סטאטוס התפקוד על תוחלת החיים אצל קשישים נמצא שסטאטוס התפקוד של אדם יכול להעיד על תוחלת החיים שלו. המחקר השתמש בנתונים מבדיקות אפידמיולוגיות שנערכו על קשישים כדי לקבוע את ההסתברות ב-3 סטאטוסים תפקודיים:
1. ללא תלות בפעילות יומיומית ותנועתיות.
2. עם תלות בתנועתיות אך ללא תלות בפעילות יומיומית.
3. עם תלות בפעילות יומיומית בלבד.
הסטאטוסים הללו שימשו להערכת תוחלת החיים של הנבדקים.   תוצאות: נבדקים בני פחות מ- 80 עם בעיות מגבילות העבירו חלק נכבד משארית שנותיהם תחת סטאטוס תפקודי גבוה יחסית. נבדקים בני 70 המוגבלים תנועתית היו חלק נכבד מחייהם בסטאטוס תפקודי ללא מוגבלות. לסטאטוס התפקודי יש השפעה נכרת על תוחלת החיים, למשל: לגברים ונשים בני 75 ללא מגבלות יש תוחלת חיים גבוהה בחמש שנים מאשר לאנשים בגילם המוגבלים בפעילות היומיומית שלהם, וגבוהה בשנה משל אנשים בגילם המוגבלים תנועתית. תוחלת החיים של אדם בן 75 המוגבל בתפקוד היומיומי שלו זהה לזו של אדם בן 85 שאינו חווה מגבלות, כלומר, בן ה- 75 המוגבל תפקודית יחווה 10 שנים נוספות עם המוגבלות שלו, כבן ה-85 ללא מגבלות. אם כן, תנועתיות ותפקוד יומיומי הם בעלי השפעה נכרת על כושר ההישרדות שלנו ועל איכות החיים.   • במחקר שנערך בפריס, צרפת ( Paris Cardiovascular Research Centre PARCC ) ובדק את המגבלות הגופניות והסיכון למחלת לב בקרב קשישים בהקשר של מוגבלות פיזית לסיכון למחלת לב קורונרית* אצל מבוגרים שאינם סובלים ממחלות לב-ריאה. המחקר נערך במשך שנתיים על יותר מ-9,000 נבדקים בני 65 ומעלה ובוצע מחקר המשך לאחר שש שנים. מתוך המשתתפים ליותר מ-7,000 לא הייתה היסטוריה של מחלות לב-ריאה. המשתתפים חולקו למחוסרי מוגבלויות, בעלי מוגבלות קלה (רק בתנועתיות) ובעלי מוגבלות בינונית – חמורה (בתנועתיות ובתפקוד היומיומי). המחקר עקב אחר מחלות קורנריות (אנגינה, אוטם שריר הלב ועוד). בתחילת המחקר נראה כי הסיכון לתמותה גדל משמעותית ככל שהמוגבלות הייתה גבוהה יותר. לאחר כחמש שנים הנבדקים עברו כ- 260 אירועים לבביים וביניהם 55 אירועים פאטליים. נמצא כי בקרב הנבדקים שעברו אירועים לבבייים, לאלו שסבלו ממוגבלות חמורה היה סיכון גבוה פי 1.7 לחלות במחלות לבביות לעומת אלו שלא סבלו בי

הנחיות יישומיות לשיפור מצבם הגופני של האוכלוסייה המבוגרת
• ביצוע תרגילים לשיפור השיווי משקל והקואורדינציה על בסיס קבוע באמצעות אימונים ותרגילים מתאימים.
• לבצע אימוני כוח על בסיס קבוע.
• חשיבות רבה לבצע את האימונים על בסיס קבוע מכיוון שכל הפסקה גוררת עימה ירידה ביכולות הגופניות שהושגו – בעיקר בעשורים המתקדמים. לדוגמה, כשמדובר בשיפור היכולת האירובית כבר לאחר 4 ימים ללא אימון חלה נסיגה ביכולת.
• לתת תשומת לב להסתגלות למאמצים השונים וזאת על מנת למנוע פציעות פוטנציאליות.
• להעלות את ההוצאה הקלורית היומית ובהתאמה – השבועית. מסתבר שככל שההוצאה הקלורית מפעילות גופנית עולה ישנה השפעה חיובית על המצב הבריאותי והיכולת הגופנית. לדוגמה, מתאמן מבוגר המוציא 700 קלוריות בשבוע ההשפעה על הבריאות והכושר הגופני נמוכה באופן לעומת  מתאמן מבוגר אחר המוציא 2200 קלוריות בשבוע מעיסוק בפעילות גופנית.
• לבצע על בסיס קבוע תרגילי גמישות בכל אימון במהלך השבוע.