השנים האחרונות מאופיינות בהתפתחות אדירה בכל תחום אורח החיים: בריאות,תזונה, רפואת ספורט, כושר אישי וקבוצתי, מחקר, אקדמיה ותרבות הגוף. התחזית לשנים הקרובות – עלייה מתמשכת במקורות ידע, מידע זמין ומהיר וריבוי דעות, מומחים ודמויי מחקרים.
כחלק מאותה עלייה רבה של התחום, חופש המידע וזמינותו לצד חוסר ביקורתיות מהווים חלק בלתי נפרד מהעידן המודרני במאה ה-21. ללא ספק, פריצת דרך זו, תרמה מצד אחד לשינוי מהותי בהתפתחות הרצון לדעת ולחפש תשובות מהירות וישירות. אך מצד שני, זו בדיוק המלכודת – אותה קלות בלתי נסבלת של המידע גרמה לקריאה מהירה, שטחית, פחות ביקורתית, ולעיתים רועשת. ניתן לבחון זאת במספר היבטים – בין המידע, המדע, הידע וריבוי האשליות.
שינוי הרגלים, דפוסי חיים, אורח חיים דורשים זמן רב, תרגול ויישום תוך שינוי ערוצים במוח להטמעה. תהליך זה תלוי רבות ביכולת הוויסות של מרכז הרגש בגרעין האקומבנס במוח. ביטוי לכך ניתן לראות בהגדרה הפשוטה הקובעת מהי – "אי שפיות". אי שפיות פירושה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה או תגובה שונה.כשאנו אוכלים חצי קילו גלידה, אנו רואים את ההשלכות השליליות כשאנו עולים על המשקל, יחד עם זאת, אנו ממשיכים באותה תופעה או הרגל לקוי.בעקרון, כשאנו ניגשים למקפיא להוציא עוד קופסא, אנו אמורים לזכור את ההשלכות השליליות ולהתאפק!!!
אך בכל זאת, אנו לא עושים זאת. מדוע?
היות ואנו לא מצליחים לשכוח את פרץ העונג או התגובה ההורמונאלית בעת שחרור כמות גדולה של דופמין, הממלא את גרעין האקומבנס(Accumbens) במוח, וישר ניגשים לקחת עוד כפית…חזרה כפייתית על התנהגות לקויה או מגונה ולעיתים – מסוכנת היא דבר קל – שבירת הדפוסים הללו היא האתגר האמיתי, והקשה!!!
אנו יכולים לזהות את התסמינים, להודות בטעויות שלנו ולנסות לפתוח דף ניורולוגי חדש. או במילים אחרות: האם העבר הוא פרולוג והתסריט שלנו כתוב וידוע מראש ללא מחיקה? האם אנו יכולים ללמוד מההיסטוריה שלנו או שמא נגזר עלינו לחזור עליה שוב ושוב… הכל עניין של תפיסה!
אותה תפיסה באורח החיים ניכרת בעידן עודף ריבוי המידע, הדעות, המומחים ודמויי המחקרים. הרשתות החברתיות מהוות מקור בלתי נדלה של שיתוף, אחדות, התייעצות, השוואה, בדיקה וקבלת החלטות. השאלה החינוכית המכרעת היא, האומנם קבלת ההחלטות מעוגנת בשיקולים אובייקטיביים, ניסיון מקצועי, ייעוץ מדעי מהיימן ומכוונת ע"י אנשי מקצוע המומחים בתחומם, בין אם העניין נוגע לכושר, תזונה ובבריאות או בחינוך לכל תחום המומחה שלו!
אחת התופעות הידועות בתחום המחקר ברפואת ספורט, תזונה ופיזיולוגיה היא – דמויי המחקרים ומעטפת שלמה של חסות מדעית, אף על פי שאין בה כל בסיס מדעי או מחקרי. לכאורה, אנו קוראים כתבות המכילות את המילים – "במחקרים רבים…", "חוקרים רבים…", "במדע ובספרות מציגים…" ועוד.
האם כל מקור מידע הוא אמין, מהיימן, תקף, ומשמעותי לחיינו?. האם חדלנו במידה מסוימת לשאול שאלות, לבדוק, לבחון ולסתור. בסיס כל תיאוריה היא לסתור אותה, בסיס כל מחקר הוא לפקפק בתוצאותיו ולנסות להוכיח אחרת. ביום בו נמצא את עצמינו ללא תכונה מהותית זו – של שאילת שאלות –הצגת תיאוריות חלופיות ואפשרויות יצירתיות – נדע – כי תם עידן התבונתית.
בגלישה מהירה באתרי אינטרנט שונים בתחום האימון, אורח חיים ובריאות עלינו לקרוא ביתר בקורתיות את הכתבות, ההמלצות ויתרה מכך – את האבחונים והמחלות. שכן, במידה רבה נפוצות טעויות וליקויים בין מקורות המידע, הבנת המחקר ומשמעותו, מסקנות החוקרים והאופן המקצועי שיש ליישמו בקהילה. קרי: עצם ציון השורה התחתונה, שמהווה במרבית המקרים את מסקנות החוקרים, לא בטוח שניתן להסתמך עליה. זאת מכיוון שאותו קורא (שלא חוקר באקדמיה לצורך העניין) לא בטוח שקרא את המחקר במלואו ואו אינו מסוגל להכיל את המידע הרב שנכלל במחקר והדרך ליישמו הלכה למעשה, לרבות הפער בין הכלל לפרט בעידן של אורח חיים פעיל, בריא ומותאם אישית.
ידע זה כוח! ולכוח משמעות רבה, אך גם אחריות רבה – הן מקצועית והן אתית!
המלצות:
1. הטילו ספק והמשיכו לשאול שאלות בכל תחום המתפרסם חדשות לבקרים במדיות השונות (ואף – בספרים). בדקו מקורות נוספים, שאלו והתייעצו עם אנשי המקצוע המתאימים לכך.
2. קראו קריאה ביקורתית מלאה, לא רק את התקציר (Abstract) אלא – את המחקר כולו (על כל חלקיו: סקירת הספרות, השיטות, התוצאות והדיון). כך ניתן לקבל תמונה מלאה על תהליך המחקר, תובנות חשובות וקבלת החלטות אובייקטיביות. כפי שנאמר: קריאה והסקת מסקנות כחלק מסקרנות למדע וידע!
3. השתמשו שימוש במדורי חיפוש מבוקרים ומקצועיים העומדים בקריטריונים להכללה בכתבי עת ארציים ובינלאומיים ברורים: לרבות ה-ACSM, NCSA, EFSMA,החברה הישראלית לרפואת ספורט, משרד הבריאות, עמותת עתיד ועוד.
לסיכום,
במבט פיזיולוגי ניתן לומר, כי כולנו במידה מסוימת "עיוורים חלקית". אנו חושבים שאנו רואים את העולם כמו שהוא באמת ובעצם אנו מפספסים משהו.בכל פעם שאנו פותחים את העיניים, האור הנקלט בפוטורצפטורים במוח מתורגם לתמונה, תמונה מוכרת, הזכורה לנו עמוק בזיכרון.
אבל, יש איזור מסוים ברשתית בו אין חיישנים הקולטים את האור. ואיזור זה מכונה –סקוטומה- "כתם עיוור- blind spot", לכולנו יש איזור כזה.אם כך, איך יכול להיות שאנו לא מבחינים באיזור שחור בשדה הראייה שלנו?
הסיבה שאנו לא מבחינים בכתם העיוור היא, כי המוח מנחש מה אמור להיות שם והוא משלים אוטומטית את החסר. לפעמים אנו יודעים מה אנחנו רוצים לראות וקליפת המוח החדשה הופכת את הצפייה למציאות וירטואלית. משמע שחלק מהעולם שאנו רואים אינו אלא אשליה!!!
איך אנו חושפים את הכתמים העיוורים? כיצד אנו רואים במלואה את האמת העומדת לנגד עינינו?
דרך אחת טובה היא "לפתוח את המוח שלנו", "”Open our Mind, כמו שאמר הפילוסוף הצרפתי – אנרי ברגנסון – "העין רואה רק מה שהמוח שלנו מוכן להבין"!!!
ד"ר איתי זיו (Ph.D) יעוץ |הרצאות | השתלמויות | בספורט ואורח חיים בריא לקהל הרחב והמקצועי כאחד.
מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
מנהל תחום הסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.
הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגל החיים, ויחד עם פרופסור דרור שגיא, הוציא לאור את הספר : "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח".
איתי גולדפרב (M.Sc Med.) פיזיולוג מאמץ ביה"ח אסותא רמת החייל
מרצה בביה"ס למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט
מורה ורכז מגמת חינוך גופני בתיכון דרכא
חבר ועד קבוצת העניין בפיזיולוגיה של המאמץ בחברה הישראלית לרפואת ספורט.