רבות נכתב על אימון ילדים, על דרכים חדשניות לאמן, על חשיבות ההשקעה דווקא בספורטאים צעירים, אבל בפועל בשטח עדיין פעמים רבות לילדים מוקצים מאמנים שהם צעירים, בתחילת דרכם המקצועית, כל שכן חסרי נסיון מקצועי בעבודה עם ילדים. בתחילת דרכו מאמן בונה את תוכנית האימונים שלו ופילוסופיית האימון על סמך הניסיון שלו – ניסיון כספורטאי ויתר על כן, על חוויותיו וזיכרונותיו כספורטאי בוגר: הזכרונות הנגישים לנו בדרך כלל הם אלה האחרונים, אלה שנחקקו במודעות. ומכאן, שבאופן ספונטני ובלתי מודע, המעבר לתפקיד המאמן של ילדים הוא דווקא ממקום של מבוגר, עם כלים שמוקנים למבוגרים. ובזה נעוץ שורש הבעיה: הכלים והשיטות הננקטים עם בוגרים שונים בתכלית השינוי מזו של ילדים. לדוגמא ניקח את נקודת המוצא: ממבוגרים מצופה לדעת לשלוט במיומנויות שאינן מצויות אצל ילדים. ילדים זקוקים להקנייה מסודרת של הבסיס, שום דבר אינו מובן מאליו וכל תנועה מורכבת כפשוטה צריך ללמד באופן מסודר. בניגוד לספורטאים שלמשל יודעים למה הכוונה במושג "כדרור", ולבצע את המטלה, הרי שהיות ומדובר ביכולת שיש לה בסיס התפתחותי חלק מן הילדים שאין להם התפתחות מוטורית תקינה, כלל לא יוכלו לבצע את המשימה ואחרים יזדקקו להדגמות ברמות שונות על מנת להפנים את המיומנות. הדוגמא הזאת היא של משימה ספורטיבית, מאמן צריך להקנות לילדים לעיתים מיומנויות שאינן ספורטיביות אך הכרחיות לשם תיפקוד כספורטאי, למשל, "לשרוך שרוכים" מכיוון שנעלי סקוצ'ים שכיחות היום, ילדים אינם יודעים לשרוך שרוכים או לבצע קשרים (חגורות ג'ודו או קראטה למשל) דבר אשר יכול להביא לפציעות או תקלות שונות. רבים המאמנים אשר יוצאים מנקודת ההנחה שמיומנות כזו קיימת ואינם טורחים להקנותה. ובהמשך יש דוגמאות וקשיים נוספים: זמן ההפנמה של ילדים שונה, ישנם ילדים עם קצבי למידה שונים ואופנויות למידה שונות ועל כן דווקא מאמן ילדים צריך להיות יצירתי ובעל מיומנויות הוראה משוכללות ורחבות יותר ממאמן מבוגרים. ומצד שני, חשוב שלא להמעיט בערכם של ילדים ולהקנות להם גם תרגילים מורכבים ורב שלביים על מנת שיוכלו להתקדם להתפתח ולגדול באופן מובנה ומסודר לעולם המבוגרים ובכדי שההבדלים בין שכבות הגיל השונות לא יהיו גדולים מן המצופה באופן התפתחותי.
קשיים באימון ילדים בגילאים השונים עשויים להיות (רשימה חלקית):
- לקות קשב – מצריך התייחסות ייחודית ואימון מותאם. לא בטוח כלל שאימון בקבוצת ילדים שאינה סובלת מלקות קשב תתאים במקרה זה.
- עודף משקל – ללא ספק מצריך התייחסות ייחודית לרבות: טיפול בהתנגדויות, אימונים חוויתיים, שימוש בטון דיבור מתאים, מינוחים מתאימים ועוד.
- ילדים שהנם ספורטאים או עם פוטנציאל להיות כאלה – אותם צריך לאתגר על בסיס קבוע מבחינת יישום עקרונות אימון חשובים, והכוונה לאיש מקצוע בתחום האימון הספציפי שיכוון את הילד להישגים, ייתכן , כספורטאי מקצועי. לדוגמה: משחקי כדור, אתלטיקה ועוד.
- חרדות שונות, דימוי עצמי ירוד, ביטחון עצמי וכדומה – מצריך גם התייחסות מתאימה. הרי חלק ניכר מהפחדים ואי נכונות לבצע פעילות גופנית נעוץ באחת מהבעיות הללו. לדוגמה, אפילו לצאת לטיול שנתי בבית הספר עשוי להיות סוג של לחץ ואף – טראומה לאותם ילדים שחוששים מביצוע סוג של מאמץ מסוים, שככל הנראה, לא נודע עבורם.
- אי התמדה בפעילות הגופנית – שכיח אצל כל סוגי האוכלוסייה. אצל ילדים מספיק אימון אחד שלא נהנים בו, כאבים מסוגים שונים באימון (אפילו חיוביים- כמו ריכוז של חומצת חלב בשריר, קוצר נשימה, כאבי שרירים מאוחרים אחרי אימון וכדומה) על מנת שלא יתמידו בפעילות הגופנית.
- ילדים שהנם אינטרוברטים (מופנמים) או אקסטרוברטים (מוחצנים) – ללא ספק מצריך זקוקים לאימון מותאם וקשה עד מאוד להעביר אימון מקצועי ומותאם לסוגי ילדים שנמצאים משני צידי הסקלה של סוג אישיות זו.
- החיבור של הסביבה לתהליך של הירידה במשקל ואימוץ אורח חיים בריא – מחייב, ללא ספק, מעורבות של איש מקצוע , לרבות – המדריך. אילולא כן, יהיה קשה עד מאוד לשמר התוצאות. אי לכך, יש צורך בחיבור של ההורים, אחים, אנשי מקצוע שמטפלים בילד ועוד לשם הצלחה בתהליך.
- מתאמנים ומשמינים – עצוב ומתסכל כאחד. ילדים שמתאמנים על בסיס קבוע לא בטוח כלל שלא יעלו במשקל ו/או באחוזי השומן. לכן, גם פה יש צורך שהמדריך יעקוב אחר מדדי הגוף כך שהשכר לא ייצא בהפסד מה שכמובן עשוי להביא לתסכול משמעותי והפסקת הפעילות הגופנית בטרם עת.
- ילדים הלוקים במחלות שכיחות – 2017 בפתח וניתן לומר שבשטח רק מעטים עד מאוד ממדריכי הכושר יודעים איך, למעשה, לאמן ולהנחות ילדים שסובלים מאחת מהמחלות השכיחות כגון: אסטמה, סוכרת ועוד. אזי, ייתכן שאותם ילדים יבצעו פעילות גופנית (אם בכלל) שהיא כלל אינה מותאמת להם.
- הנחיות נכונות ועדכניות בתחום התזונה – ללא הנחיות מתאימות והדרכה ואכיפה שלהן על ידי איש המקצוע, למדריך ממש יהיה קשה להשיג תוצאות טובות. חשוב לזכור, התרומה של הפעילות הגופנית לירידה במשקל – אינה גבוהה כלל ועיקר כפי שסבורים רבים. אי לכך, לא ממש ניתן לבנות על ביצוע הפעילות הגופנית, הגם שנעשית על בסיס קבוע. ללא אימוץ תפריט תזונתי מושכל ונכון הדבר לא יהיה אפשרי. אגב, נציין ונאמר שלא מדובר על בניית תפריט על ידי המדריך (מה שכמובן אסור מבחינה חוקית ואתית כאחד) אלא על תן הנחיות מתאימות להשגת המטרה ותמיכה בתהליך.
נקודות לחשיבה באימון ילדים:
- לעבור הכשרה מתאימה בנושא: בתחום האימון, התזונה ואחרים.
- לבצע אימונים קצרים יחסית וחויתיים בהם הילד נהנה.
- אימונים ללא תחושת כאב (חיובי כמובן) חשוב בתקופת האימון הראשונה (שבועות או יותר במקרים מסוימים). זאת על מנת שהילד לא יפרש זאת כדבר שלילי.
- חיבור של הסביבה הקרובה לילד. לשם הצלחת התהליך.
- מעקב אחר הילד. משקל הגוף (לא כל ילד מתאים לשקול על בסיס קבוע, אם בכלל) נראות כוללת, שיפור מדדים ספורטיביים, מעקב אחר שינויים בתחום החברתי, לימודי וכדומה.
- להיות בקשר עם ההורים אודות שינוי עקבי באורח החיים.
- לשקול, לפרקים, מתן פרסים קטנים או תשורות קטנות בשל השגת מטרות או אפילו רק של התמדה על בסיס קבוע.
מאת איתי זיו ודגנית גלסמן
דגנית גלסמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט