ממחקר זה עולה שלרכיבת כביש אין תועלת רבה יותר לבריאות העצם מאשר פעילות פנאי בקרב אנשים בריאים לכאורה בעלי מסת עצם נורמאלית. הצפיפות הגבוהה יותר בקרב רוכבי ההרים עשויה להעיד על כך שרכיבת הרים יכולה לתת את הגירוי המתאים לכך ואשר לא טבוע ברכיבת כביש.          

רבבות אנשים בוחרים כיום את הרכיבה על אופניים כספורט האירובי המועדף עליהם. סוגי האופניים המוכרים: אופניים נייחות (אופני ספינינג – סטודיו, אופני ישיבה, אופני כורסא) או אופני הרים ואופני כביש.   בשנים  האחרונות נעשו מספר מחקרים המשווים את צפיפות העצם בין רוכבי הרים לרוכבי כביש ומסתבר שישנם הבדלים.   חלק מהמחקרים האחרונים התמקד בהשוואה בין צפיפות המינרלים בעצמות של 2 סוגים של רוכבים זכרים (30 נבדקים) לבין זו של אנשים העוסקים בפעילות פנאי (15 נבדקים), בגילאים 20 – 40. 16 מהרוכבים התאמנו בקביעות והתחרו במרוצי אופני הרים. 14 הרוכבים האחרים התאמנו והתחרו על הכביש. הרוכבים התאמנו בממוצע בין 3 ל- 11 שעות בשבוע במשך 4 עד  8 שנים. 15 אנשים פעילים התנדבו לשמש כקבוצת ביקורת.   נבדקה הצפיפות של עצם הירך , עמוד השדרה המותני וכלל הגוף. נבדקו נתונים שונים לרבות כוח וחוזק של שריר, כושר אירובי והורמוני מין של כל הנבדקים.   רוכבי הרים היו צעירים יותר ושקלו פחות מאשר רוכבי הכביש וקבוצת הביקורת. נמצא שצפיפות העצם הייתה גבוהה באופן משמעותי בכל האזורים שנבדקו בקרב רוכבי ההרים לעומת רוכבי הכביש וקבוצת הביקורת.   לסיכום, ממחקר זה עולה שלרכיבת כביש אין תועלת רבה יותר לבריאות העצם מאשר פעילות פנאי בקרב אנשים בריאים לכאורה בעלי מסת עצם נורמאלית. הצפיפות הגבוהה יותר בקרב רוכבי ההרים עשויה להעיד על כך שרכיבת הרים יכולה לתת את הגירוי המתאים לכך ואשר לא טבוע ברכיבת כביש.