רצים למרחקים ארוכים מאופיינים בפלג גוף עליון לא מפותח, זרועות צרות, אגן ירכיים צר ורגליים ארוכות. מבנה גוף זה מאפשר הפקת כוח רב יותר תוך הפחתת צריכת האנרגיה הנדרשת בנשיאת פלג גוף עליון מפותח וכמו כן מורידה את התנגדות האוויר בעת הריצה. מבנה הגוף האופייני לספורטאים אירוביים . הקומפוזיציה (מבנה) של גוף האדם משתנה בעקבות אימונים אירוביים לאורך זמן ובעצם מסייעת בעיצוב הגוף לשם יעילות מכאנית טובה יותר בספורט הספציפי. כמובן שיש להתחשב במבנה הגנטי של האדם וסוג טיפוס הגוף (מזומורף – שרירי, אנדומורף – כבד משקל, אקטומורף – רזה) המקנה יתרון בענפי הספורט השונים. לדוגמא: הטיפוס האקטומורף (הרזה) יתאים יותר לריצות ארוכות ולרכיבה על אופניים, המזומורף (שרירי) יתאים יותר לחלק ממקצועות האתלטיקה הקלה (ריצות קצרות, הדיפת כדור ברזל וכדומה) וכן גם לפיתוח גוף, ולעומתם האנדומורף בעל הנטייה להשמנה יתקשה להצטיין בענפי הספורט האירוביים.   בגיל הצעיר מתנסים הילדים בסוגי ספורט שונים ואלו המתמידים באימונים, בדרך כלל מאופיינים במבנה גוף ובגנטיקה שיאפשרו להם להצליח בספורט הספציפי שהם בחרו ולאחר אימונים ממושכים ניתן להבחין במספר שינויים במבנה גופם של המתאמנים:   שחיינים: מאופיינים בכתפיים רחבות וזרועות ארוכות, כך שהשחיין יוכל להפיק כוח רב בזמן גריפת המים.  אגן הירכיים צר כך שהתנגדות המים פוחתת. עצמות רגליים צרות וחזה שאינו בולט לפנים שמסייעים בציפה מעל פני המים. צרות עצמות פלג הגוף התחתון אמנם מסייעת לשחייה, אך היא נגרמת עקב העדר עומס נשיאת משקל שהכרחי להעלאת צפיפות העצם. מבחינת אחוזי השומן נראה ששחיינים מאופיינים באחוז שומן גבוה יחסית למתאמנים אירוביים במקצועות היבשה. הסברה היא שקרירות המים גורמת לטמפרטורת ליבה הנמוכה מזו  שביבשה. מסיבה זו ישנה עלייה בתחושת הרעב גם לאחר אימונים עצימים, בעוד שלאחר אימונים עצימים ביבשה כגון ריצה ארוכה, ישנה תחושת שובע. בנוסף לכך, אחוז השומן הגבוה (יחסית) אצל שחיינים יסייע בציפת הגוף מעל פני המים.  השרירים הפועלים תוך כדי שחייה (תלוי בסוג הסגנון: חתירה, חזה גב וכדומה) בגפיים התחתונים: שרירי מרחיקי הירך ( Gluteus Minimus Gluteus Meduis,), שרירי מקרבי הירך, שרירי פושטי הברך– שריר ארבעת הראשים ( Quadriceps). בגפיים העליונים: שרירי מקרבי אופקית של הכתף (הגדול שבהם:   Pectoralis Major ), שרירי פושטי הכתף (הגדול שבהם: Latissimus Dorsi) ועוד.   רוכבי אופניים: מאופיינים באגן ירכיים צר המסייע בפעולת רגליים מהירה לשם האצה,  חזה שטוח ומותניים צרות המסייעים בהורדת התנגדות האוויר. השרירים הפועלים תוך כדי רכיבה הם שרירי כופפי כפית של כף הרגל  (Gastrocnemus, Soleus,), שרירי פושטי הברך– שריר ארבעת הראשים ( Quadriceps), כופפי הברך ( Hamstrings ) ושרירי פושטי הירך (Gluteus Maximus, Hamstrings) וקבוצת כופפי הירך (הגדול שבהם – מותן כסל (Iliopsoas)     רצים למרחקים ארוכים: מאופיינים בפלג גוף עליון לא מפותח, זרועות צרות, אגן ירכיים צר ורגליים ארוכות. מבנה גוף זה מאפשר הפקת כוח רב יותר תוך הפחתת צריכת האנרגיה הנדרשת בנשיאת פלג גוף עליון מפותח וכמו כן מורידה את התנגדות האוויר בעת הריצה. רצים למרחקים ארוכים מאופיינים גם באחוז שומן נמוך דבר המועיל בפיזור החום ומשקל גוף קל יותר לנשיאה. השרירים העיקריים הפועלים הם פושטי הירך בעיקר כשהשיפוע חיובי ושרירי הקרסול (, Soleus Gastrocnemus,). ככל שהמהירות גוברת כך תעלה חשיבותו של ה- Hamstrings (אחד מפושטי הירך) בפעילות.   הקשר בין מבנה הגוף להצטיינות בענף הספורט   כפי שנאמר, לכל ענף ספורט נדרש מבנה גוף מסוים. לאחר תקופת אימונים ממושכת דיה ניתן להשפיע באופן מהותי על מבנה הגוף ול'התאימו' לסוגי המאמצים הנדרשים. לדוגמא: רץ מצטיין בריצות קצרות המאופיין במבנה גוף מזומורפי (שרירי) שיחליט לעבור לריצות ארוכות  (ואף ריצת מרתון) יבחין בשינוי הדרגתי במבנה גופו, באפיון סיבי שרירי השלד (בריצות ארוכות נדרשים לפעול בעיקר סיבי השריר האדומים – אירוביים בשריר), בהפחתת משקל הגוף (משקלם של הרצים למרחקים ארוכים נמוך יחסית משל אצנים למרחקים קצרים) ועוד. אם כך, למבנה הגוף משקל רב בהצטיינות בסוג ספורט זה או אחר, אך גם אם לא נולדים עם מבנה גוף  מזומורפי (שרירי) או אקטומורפי (רזה), לסוגי האימונים, דרגת הקושי בהם הם מתבצעים ולתזונה – קשר ישיר על השגת המטרות ואפיון מבנה הגוף.    

מאת: ד"ר איתי זיו וצור קסטל

 * צור קסטל –  M.S Sport & Exercise Science . מרצה לפיזיולוגיה של המאמץ  בבית הספר 'שיאים', במרכז הבינתחומי לספורט, באוניברסיטת תל אביב.