במסגרת המחקר אותר מידע על שחקני טניס מקצועיים ותיקים מהשנים 1966-2005 לגבי גיל, מצב בריאותי, רמת משחק ונתונים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים שלהם. נסקרו מחקרים רבים שהראו את ההשפעה החיובית של ביצוע אימונים אירוביים בעצימות מתונה לאורך זמן. בריאותם של שחקני טניס הייתה טובה וזה נמדד על ידי כושר אירובי גבוה יותר, צפיפות עצם גבוהה באזורים מסוימים בגוף, אחוזי שומן נמוכים בגוף, כוח גדול יותר וזמן תגובה קצר יותר לגירויים בהשוואה לאנשים שאינם משחקים טניס בני אותו גיל חשיבות אימוני הכוח אצל שחקני טניס . אחד מענפי הספורט האישיים המעניינים, אטרקטיביים, אלתיסטיים ופופולאריים במיוחד הנו הטניס. בשנים האחרונות התחרויות הגדולות (לדוגמה: אליפות ארצות הברית הפתוחה, אליפות אוסטרליה, גביע דיוויס ווימבלדון ועוד) מושכות אליהן קהל רב במיוחד. משחק הטניס מצריך יכולות אנאירוביות יוצאות דופן המתבטאות בכוח מתפרץ, מחד וסבולת שרירים ויכולת אנאירובית, מאידך.
המשחקים נמשכים לעיתים אף מספר שעות ועייפות המערכת העצבית-שרירית גורמת לירידה באיכות המשחק וכמובן לניצחון של אחד המתמודדים שהנו בעל יכולות גופניות ומנטאליות טובות יותר. אורכו של משחק טניס מקצועני הוא לרוב מעל שעתיים כשבמהלך המשחק השחקן נדרש לבצע מאמצים קצרים ועצימים בשילוב קטעי מנוחה קצרים. לדוגמא, זמן משחקון בודד הוא בממוצע כ- 6 שניות וכמעט מעולם לא עולה על 15 שניות. לעומת זאת, זמן המנוחה בן המשחקונים הוא בין 11 – 18 שניות מפני שלשחקן מותרות עד 20 שניות מנוחה עד להגשת המשחקון הבא ובהחלפת מגרשים ניתנות עד 90 שניות מנוחה. כמובן שסגנון המשחק משפיע על זמן המשחקון כאשר שחקנים המעדיפים לשחק מהקו האחורי יאריכו את זמן המשחקון לעומת אלו המעדיפים את סגנון "ההגש ורוץ לרשת".
כך גם ישפיע סוג המשטח כך שעל משטחים קשים ומשטחי דשא המשחק יהיה מהיר יותר לעומת משטחי החימר.מבחינת תרומת מערכות האנרגיה השונות נראה שתרומת מסלול האדנוזין טרי-פוספט ( (ATP- CP הוא העיקרי ותרומתו מתבטאת בכ-80% מהמאמץ הנדרש במשחק. מסלולים נוספים המעורבים בצורה פחותה הם מסלול הגליקוליזה (כ-15%) והמערכת האירובית (כ-5%). למרות חשיבותה הפחותה של המערכת האירובית במאמץ עצמו, נראה שיש להתחשב בתרומת מערכת זו בעיקר לשם חידוש מאגרי ה- ATP בשריר. חידוש המאגרים הנעשים במנוחה על ידי המסלול האירובי וככל שמערכת זו תהיה מפותחת יותר, יוכל השחקן להתאושש מהר יותר לקראת יציאה למאמץ אנאירובי נוסף.   בנוסף, הטניס הנו ספורט  המאופיין באסימטרייה גופנית (מופעל בו בעיקר צד אחד של הגוף) וקיים צורך להתאים תוכנית אימון ספציפית המתאימה לשיפור היכולת  הגופנית  הייחודית להן נדרש שחקן טניס. אימוני הכושר העיקריים לשחקן הטניס מבוססים על שיפור מסלול ה ( (ATP- CP ורצוי שיהיו בקצב שווה או מהיר מקצב המשחק, בזמני המאמץ של 5 -45 שניות וזמני מנוחה שהם פי 3 מזמן המאמץ.
על מנת להצליח בתחרויות הטניס השונות במהלך השנה השחקן נדרש לשמור באדיקות על אורח חיים ספורטיבי, לבצע אימוני כושר וטכניקה מתאימים ולהיות למעשה כשיר כמעט בכל התקופות בשנה. בנוסף, בשל היותו של ענף ספורט זה אישי אין מקום למצב בו לא מגיעים למשחק במצב הגופני והמנטלי הטוב ביותר הקיים. לעומת זאת בספורט קבוצתי אין הדבר כך וישנם שחקנים נוספים שיכולים למלא מקום של שחקן שביום מסוים אינו במיטבו או פצוע.   סקירת מחקרים בתחום:
1. אחד המחקרים שנערך באוניברסיטת בול סטייט באינידיאנה בארצות הברית ( The Human Performance Laboratory, Ball State University, Muncie, Indiana ) בדק את ההשפעה של אימוני התנגדות על הפיסיולוגיה והמשחק של שחקניות טניס בקולג' והתמקד בהשפעה של עצימות אימון ההתנגדות על התפתחות יכולות פיזיות לתפקד בתחרויות טניס. 24 שחקניות טניס נמדדו ביכולות הטניס שלהן ושובצו רנדומלית (אקראית) באחת משלוש קבוצות:  קבוצת ניסוי 1 – מבצעות סטים מלאים של תרגילי התנגדות לכל הגוף.  קבוצת ניסוי 2 – מבצעות סט אחד של תרגילי התנגדות לכל הגוף.  קבוצת ביקורת – לא מבצעות תרגילי התנגדות. לעומת זאת, נצפתה עליה משמעותית במסת הגוף הרזה וירידה משמעותית באחוזי השומן בגוף בקרב קבוצת ניסוי 1 לאחר 4,6,9 חודשי אימון. לאחר 4,6,9 חודשי אימון נראתה עליה משמעותית בכוח המתפרץ ובמדדי חוזק השרירים בקרב קבוצה 1 בלבד (חוזק השרירים נמדד לפי לחיצת חזה בשכיבה על ספסל,לחיצת רגליים עם מכונה יייעודית, הרחקת כתפיים בעמידה עם משקולות יד. לאחר 4 חודשי אימון נראתה עליה בכוח השרירים של קבוצה 2 ולאחר מכן הרמה של כוח השרירים הייתה ללא שינוי (מכונה "פלטו") .  לפי הממצאים אימוני התנגדות המותאמים ספציפית לשחקניות טניס בקולג' ושימוש בסטים רבים טובים בהרבה מאשר אימון התנגדות המורכב מסט אחד בעצימות נמוכה.
2. מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת צפון קרוליינה שבארצות הברית (Department of Exercise and Sport University of North Carolina, USA. ) בדק יתרונות בריאותיים של שחקני טניס מקצועים ותיקים. במסגרת המחקר אותר מידע על שחקני טניס מקצועיים ותיקים מהשנים 1966-2005 לגבי גיל, מצב בריאותי, רמת משחק ונתונים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים שלהם. נסקרו מחקרים רבים שהראו את ההשפעה החיובית של ביצוע אימונים אירוביים בעצימות מתונה לאורך זמן. בריאותם של שחקני טניס הייתה טובה וזה נמדד על ידי כושר אירובי גבוה יותר, צפיפות עצם גבוהה באזורים מסוימים בגוף, אחוזי שומן נמוכים בגוף, כוח גדול יותר וזמן תגובה קצר יותר לגירויים בהשוואה לאנשים שאינם משחקים טניס בני אותו גיל. ברם, חשוב לציין שלא ניתן היה לדעת מהמחקר אם רק הטניס לבדו תרם למדדים אלו או שהיו במקרה זה משתנים נוספים.
3. מחקר נוסף שנערך  בדוחה שבקטאר (Qatar Orthopaedic and Sports Medicine Hospital Research and Education Center, Doha, Qatar. ) בדק נתונים פיזיים של בני נוער שחקני טניס תחרותיים. המחקר בדק את הקשר בין מהירות, כוח מתפרץ וחוזק שרירי הרגליים לבין חוזק שרירי הגוף ומנסה לקבוע את השפעת הגורמים האלו על הביצועים של בני נוער המשחקים טניס מקצועי. הנבדקים הם  12 שחקנים בני 13-14 בממוצע ונערכו להם מספר מבדקים: ספרינטים של 5 מ', 10 מ', 20 מ', קפיצות מסוגים שונים: כיווץ רצוני מקסימאלי שנמדד על ידי אחיזה איזומטרית,  מתיחת הרגל תוך כפיפתה (מיועד להארכת קבוצת כופפי הירך), של הצד הדומיננטי שלהם בטניס ושל הצד הפחות דומיננטי.  נמצא שהמהירות,היכולת של הכוח המתפרץ ואחיזה האיזומטרית (סטטית) מרבית ומתיחת הרגל בכפיפה בטווח מרבי בצד הדומיננטי של השחקן השפיעו באופן ישיר על משחק הטניס שלהם. לעומת זאת הכוח המרבי שנמדד בצד הלא דומיננטי וחוזק שרירי הרגליים לא השפיעו על משחק הטניס של הנבדקים.  מסקנות המחקר: לכושר הגופני יש השפעה נכרת על משחק הטניס של צעירים בגיל זה וכן נצפתה א-סימטריות גופנית אצל צעירים אלה. לפיכך, מומלץ שהמאמן ייצור אימונים מתאימים לחלק הגוף שאינו דומיננטי במשחק כדי למנוע את החרפת הא-סימטריות.
לסיכום, משחק הטניס הנו ייחודי ומתאים לשיפור יכולת גופנית בגילאים השונים, אך חשוב לציין שבשל אופיו העצים של המשחק יש צורך באימוני כושר מתאימים על מנת לשמר ואף לשפר את היכולת הגופנית ולהצליח במשחקים. כשמדובר בגיל מבוגר, מסתבר שמשחק הטניס שמר על היכולת האנאירובית שחקנים שפרשו והדבר חשוב במיוחד מכיוון שעם העלייה בגיל חלה ירידה עקיבה במספר סיבי השריר הלבנים וירידה חדה בתפקוד.

מאת: ד"ר איתי זיו וצור קסטל