• אימונים אירוביים מסוגים שונים – אפשרויות רבות: קפיצה בחבל, ריצה, רכיבה על אופניים, מחול אירובי או מדרגה, ריצת ניווט ומה לא. כל אלה חשוב שיתבצעו בלפחות 60 אחוז מדופק מירבי (למעט מקרים שיש בעיה רפואית שאוסרת זאת). או אז חשוב לחשב זאת לפי נוסחת קרבונן. יש צורך לדעת את הדופק במנוחה בשעות הבוקר (למדוד בחצי דקה ולהכפיל ב- 2). הנוסחה הנה כדלהלן: 220 פחות הגיל (לנשים – 226) פחות דופק מנוחה. מהתוצאה שיוצאת יש להכפיל ב- 60% ואז יש להוסיף שוב דופק מנוחה. כנ"ל יש לעשות עם 70-75 אחוז וכך מקבלים טווח עבודה אפקטיבי יעיל שמומלץ לשהות בו בעת הפעילות האירובית. בנוסף, ניתן לכמת המאמץ גם ב"מבחן הדיבור". קרי, יש יכולת לבצע את הפעילות עם קושי לנהל שיחה.
• אומניות לחימה מסוגים שונים – מעולה לאוכלוסייה זו. יש עשרות סוגים של אומניות לחימה, ובמרבית המקרים, לומדים ערכים, דיוק, כיבוד היריב ועוד. העדיפות הנה לאומניות לחימה בהם הדופק עולה במשימות גופניות שונות וכן הנאה מהאימונים עצמם או אף – תחרויות המקובלות בחלק ניכר מעיסוק בספורט זה. 
הפרעת קשב נחשבת כיום לאחת ההפרעות השכיחות בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה של הילד. כיום אנו יודעים כי מעבר לאיבחון של הפרעת הקשב נודעת חשיבות רבה  לזיהוי המאפיין המרכזי של לקות הקשב, אצל הילד/מבוגר ספציפי, וזאת על מנת להתאים באופן מיטבי את תוכנית הטיפול עבורו. נכון הדבר גם בתחום הפעילות הגופנית.
על פי ד"ר ג'ון ראטיי , פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שחקר את הקשר שבין פעילות גופנית ובין המוח, פעילות גופנית מעלה כמעט מיידית את רמות הדופמין והנוראפניפרין ושומרת עליהן לאורך זמן. תוצאה זו דומה לתוצאה שמנסים להשיג בנטילת רטלין. יחד עם זאת חשוב לזכור שסוג הפעילות הגופנית חשוב שיהי מותאם לכל אחד
לפי מאמר של ד"ר אבי שפירא, פסיכיאטר ילדים הפרעת קשב וריכוז מבחינת הסימפטומים הקליניים כוללת שלושה מרכיבים:
1. ליקוי בקשב- Inattention – ילדים אלה מתקשים בשמירה על קשב לאורך זמן, מוסחים במהירות ומתקשים משום כך בהתארגנות.
2. פעילות יתר – Motor Restlessness – מלווה באי שקט פסיכומוטורי: קימה/ישיבה, תזוזה, קשיי התארגנות וחוסר שקט.
3. אימפולסיביות-קושי לשלוט בדחפים – ילדים אלה מתקשים להיכנס למסגרת חוקית של משחק או לחכות לתורם במשחק. לעיתים נוטים להשתתף במשחקים/פעילות העשויים לסכן אותם.
כאמור, בניית תוכנית טיפולית ופעילות ספורטיבית, רצוי שתביא בחשבון את הפן הדומיננטי של ההפרעה אשר בולט אצל ילד/ילדה מבוגר/מבוגרת, ספציפיים, יחד עם זאת חשוב להביא בחשבון שלפחות בשלב הראשון, כדאי לשקול פעילות פרטנית, על מנת ליצור בסיס יציב להשתלבות בתוך קבוצה כמו:. עבודה עם מאמן אישי או מומחה באימון פרטני לילדים. שימת הדגש תהה מעבר לפעילות הספורטיבית הספציפית שימת דגשים על:
• התמדה – על פי ד"ר ראטיי, הנה היכולת להתמיד בפעילות מסויימת וזו אחת מנקודות התורפה של הלוקים בקשב. או אז, חשוב להקפיד על פעילות שהנה חוויתית דיה ומהנה לאותם ילדים. למשל, אימון התנגדות מסורתי, כזה הכולל הפסקות מרובות ומאמץ ניכר לפרקים, הנו לא מתאים לסוג זה של מתאמנים. מנגד, אימון הכולל מעט הפסקות, או ללא הפסקות כלל, אימונים המשלבים הן תרגילים מסוימים והן משימות גופניות בהם הדופק עולה באופן ניכר – יהיו עדיפים.  בנוסף, יש צורך באימונים לא ארוכים מדי. ניתן גם להתאמן 10-15 דקות ולחזור על כך 2-3 פעמים ביום. בכל פעם עשוי להתבצע אימון מסוג אחר. חוויה באימון והנאה הנם חשובים ביותר בכלל עם ילדים בגיל הצעיר וחוויה לא טובה באימון עלולה להביא להפסקת האימונים בטרם עת.
• שיפור דימוי וערך עצמי – שליטה גופנית משפרת דימוי גוף ודימוי עצמי . אי לכך, הצלחה בביצוע תרגילים שונים חשובה מאוד (הדבר נכון אגב גם למבוגרים). לכן חשוב לבצע משימות לא מסובכות בשלבי האימון הראשונים ובהדרגתיות, במידת הצורך, להעלות דרגת הקושי והמורכבות. הוספה של עוד משימות והצלחה בהן, כמובן שתורמת להגברת הביטחון העצמי וכן לחיזוק הדימוי העצמי. למשל, הליכה על קורת שיווי משקל יכולה להיות משימה בסיסית ראשונה ובהדרגתיות מוסיפים אלמנטים נוספים כמו: מעבר הקורה בריצה קלה, מסירת כדור תוך כדי, הליכה באופנים שונים (על הצד, בדילוג ועוד) וכך הלאה. למותר לציין שללא בעיה ניתן לתכנן את האימון כך שיש עשרות דרגות קושי ומשימות עם אביזר או מתקן אחד בלבד. לכן, קל, למעשה, לבצע שיעור אחד שלם עם מתקן אחד ולא תמיד צריך לעשות שימוש בכמה מתקנים באותו אימון.
• שיפור יכולת ריכוז ומיקוד – זאת כמובן ניתן לעשות בדרכים רבות. לדוגמה, ביצוע סוגים מסוימים של יוגה ודמיון מודרך, משחקי כדור שונים, משחקים של פעם, שימוש במגרש משחקים לביצוע מאות משימות שונות עם אביזרי עזר ובלעדיהם, העלאת המיומנות בתרגול הילד/מבוגר לאותות מסוגים שונים ועוד. ניתן לבנות מסגרת אימון המושתתת על גירויים שמיעתיים, ראייתיים, תחושתיים וכדומה. או אף  לשתף אנשים/ילדים נוספים בפעילות תוך יצירת אינטראקציה על בסיס קבוע עימם שמחייבת גם חלוקת תפקידים, אחריות, בחירת קבוצה ומה לא..

בחירת סוג הספורט והתאמה לפי מאפיינים:
1. ליקוי בקשב – כאשר ישנה מוסחות גבוהה, יש צורך בפיתוח יכולת ריכוז ושליטה. לסוגי ספורט ופעילות מסוג ספורט המגע ואומנויות הלחימה, נודעת חשיבות רבה בפיתוח מיומנויות אלה. כבר ברמה התיאורטית ותפיסת העולם, באומנויות הלחימה הדגשים מושמים על תחומים אלה. חשוב למצוא לילד מאמן המקפיד על הקניית ערכים ועל הקנייה סיסטמטית של הפעילות והתרגילים.
2. פעילות יתר – כמובן שגם הלוקים בפעילות יתר, יפיקו רבות מאומנויות הלחימה, אולם בד בבד מומלץ למצוא עבורם פעילות ספורטיבית אשר תאפשר להם "לשחרר אנרגיות כלואות" כהגדרתו של ד"ר ראטיי. כל פעילות אירובית עצימה תסייע בתחום זה. חשוב מאוד להקפיד על פעילות מבוקרת ומותאמת. ההמלצה לאוכלוסייה זו הנה אומנויות לחימה המאופיינות בהגברה של הדופק באופן ממשי. כך ההשפעה טובה יותר. כשמדובר באומנויות לחימה, נציין שיש עשרות סוגים ולכן לבחירה המושכלת של סוג /שיטת האימון השפעה רבה.
3. אימפולסיביות – קושי לשלוט בדחפים. בדומה לליקוי בקשב, גם כאן נודעת חשיבות רבה, לפיתוח ריכוז ושליטה ומכאן – שגם במקרה זה ספורט מגע/אומנויות לחימה, הינו הפעילות הגופנית המומלצת
ומעבר לשלושת המאפיינים הקליניים, ישנן גם התנהלויות המאפיינות חלק מן הילדים, ויש להביא אותן בחשבון:
לקות קשב המשולבת עם לקות בהתארגנות ומכאן נטיה ל"ישבנות" הימנעות מפעילות גופנית: במצב מעין זה, נודעת חשיבות רבה להתערבות אקטיבית של ההורים והסללת הדרך לפעילות גופנית, תוך הבאה בחשבון כי יהיה צורך בתמיכה וליווי לאורך זמן.
לקות קשב המאופיינת באימפולסיביות ובפעילות יתר- לעיתים ישנה נטיה לויתור מהיר, ונטייה למעבר תכוף בין פעילויות. במקרה זה, נודעת חשיבות להצבת גבולות, הגדרת משך זמן מינימאלי להשתתפות בחוג/ספורט על מנת לשפר את יכולת ההתמדה (חשוב לעדכן את המאמן בקושי זה).
והחשוב מכל – לאחר יצירת תשתית מובנית לביצוע פעילות גופנית, חשוב לסייע לילד לבחור פעילות גופנית אשר גורמת לו הנאה וסיפוק. כלל המחקרים מראים כי המוטיבציה המרכזית של ילדים לביצוע ספורט הוא הנאה והנאה מעודדת התמדה.
להלן ריכוז של סוגי אימונים ופעולות ספורטיביים

המאופיינים בלקות קשב בכלל וילדים – בפרט, חשוב שיבצעו פעילות גופנית על בסיס קבוע. אם מדובר על ילדים ומתבגרים חשוב לא להפרידם מילדים אחרים או אף לתת להם משימות אחרות כך שהם ירגישו שונים בקבוצה. בכל מקרה כדאי לקבל משוב מהילד ומהמבוגר אודות התאמה של פעילות גופנית זו או אחרת וכן על ציר הזמן לבדוק אם ביצוע הפעילות הגופנית על בסיס קבוע מסייעת להתנהלות טובה יותר.
סוגי פעילויות ספורטיביות שעשויות להתאים:
1. משחקי מחבט שונים – לרבות מטקות, טניס, טניס שולחן, סקווש וכדומה. יוצרים תיאום עין-יד וגם מסבים הנאה לא מעטה.
2. אימונים אירוביים מסוגים שונים – אפשרויות רבות: קפיצה בחבל, ריצה, רכיבה על אופניים, מחול אירובי או מדרגה, ריצת ניווט ומה לא. כל אלה חשוב שיתבצעו בלפחות 60 אחוז מדופק מירבי (למעט מקרים שיש בעיה רפואית שאוסרת זאת). או אז חשוב לחשב זאת לפי נוסחת קרבונן. יש צורך לדעת את הדופק במנוחה בשעות הבוקר (למדוד בחצי דקה ולהכפיל ב- 2). הנוסחה הנה כדלהלן: 220 פחות הגיל (לנשים – 226) פחות דופק מנוחה. מהתוצאה שיוצאת יש להכפיל ב- 60% ואז יש להוסיף שוב דופק מנוחה. כנ"ל יש לעשות עם 70-75 אחוז וכך מקבלים טווח עבודה אפקטיבי יעיל שמומלץ לשהות בו בעת הפעילות האירובית. בנוסף, ניתן לכמת המאמץ גם ב"מבחן הדיבור". קרי, יש יכולת לבצע את הפעילות עם קושי לנהל שיחה.
3. אומניות לחימה מסוגים שונים – מעולה לאוכלוסייה זו. יש עשרות סוגים של אומניות לחימה, ובמרבית המקרים, לומדים ערכים, דיוק, כיבוד היריב ועוד. העדיפות הנה לאומניות לחימה בהם הדופק עולה במשימות גופניות שונות וכן הנאה מהאימונים עצמם או אף – תחרויות המקובלות בחלק ניכר מעיסוק בספורט זה.
4. ריקודים מסוגים שונים – השמיים הם הגבול בתחום זה וגם כאן חשובה כמובן החוויה מהריקוד, הגברת המאמץ ואולי לבדוק אם ניתן לבחור ריקודים בהם יש גם אלמנטים של חיזוק מערכות שלד-שריר. בנוסף, מרבית הריקודים מתבצעים בקבוצה, מה שכמובן מסייע להעלאת הקשרים החברתיים של הילד.
5. אימונים מטבוליים שונים, אתלטיקה ועוד – בשנים האחרונות שכיחים מאוד האימונים המטבוליים בהם נעשה שימוש רב במערכות שלד-שריר לצד העלאת הדופק באופן משמעותי. מדובר , לעיתים, על משימות גופניות מורכבות למדי שמצריכות ריכוז מצד אחד ויכולת אתלטית לא מעטה מהצד השני. מה, שכמובן, יכול לסייע ולשפר יכולתם של אלה המאופיינים בלקות קשב.

לסיכום, פעילות גופנית לילדים ומבוגרים המאופיינים בלקות קשב – ברוכה וחשובה מאוד. עם זאת, חשוב לבדוק שנעשית התאמה למי שמבצעה ובד בבד יש הנאה וסיפוק. אילולא כן, לא ממש תחול התמדה לאורך זמן וחבל.
 
דגנית גלסמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית וספורט