כשמדובר באימונים המתבצעים בעיקר במים, יש לקחת בחשבון את טמפרטורת המים, מכיוון שלכך השפעה רבה על ההוצאה הקלורית. הדבר משמעותי במיוחד אצל אוכלוסיות הסובלות מעודף משקל ואחוזי שומן. אזי ההתמודדות עם הרעב והצריכה הקלורית הרבה לאחר הפעילות עלולה לגרום להשמנה השפעת טמפרטורת המים על התיאבון . 
שחייה הנה אחת מהפעילויות האירוביות השכיחות ביותר. הפעילות מתאימה לכל הגילאים והאוכלוסיות. באמצעות פעילות זו ניתן לשפר את היכולת האירובית ולשפר את הכושר הגופני באופן ממשי. בשחייה כמו בכל פעילות אירובית אחרת המדד לעצימות הפעילות ושיפור היכולת האירובית הנו הדופק בעת הפעילות. בשחייה לא תמיד השוחים מבצעים את הפעילות בדופק גבוה דיו שתורם לשינויים המיוחלים. ברם, שחייה הנה פעילות שונה לחלוטין לעומת פעילויות אחרות הנעשות ביבשה כמו רכיבה על אופניים, ריצה, הליכה וכדומה.   לפעילות אירובית יש השפעה על התיאבון שלאחריה ומסתבר שלאחר שחייה הדבר משמעותי יותר מאשר פעילות אירובית המתבצעת ביבשה. מסתבר שלא רק לפעילות במים השפעה על התיאבון לאחר הפעילות, אלא גם לטמפרטורה של המים בה האדם שחה. במחקר שבדק את ההשפעה של אימון במים קרים על הצריכה הקלורית כשעה לאחר האימון נבדקו 11 גברים בני 20-30. בניסוי 1 הם התאמנו במשך 45 דקות במאמץ של 60-62% מה- *VO2MAX במים בטמפרטורה טבעית של 33 מעלות. בניסוי 2 הם התאמנו 45 דקות באותו VO2MAX  במים קרים – 20 מעלות וניסוי 3 שימש בקרה והם נחו במשך 45 דקות. ההוצאה האנרגטית נמדדה על ידי ההוצאה הקלורית לפני, במהלך ולאחר כל אחד מהניסויים.  לאחר כל אחד מהניסויים הנבדקים יכלו לאכול ולשתות מאכלים ומשקאות סטנדרטים שערכם הקלורי היה ידוע לחוקרים.     ההוצאה האנרגטית הייתה דומה בניסוי המים הרגילים והמים הקרים: הוצאה של 505 קלוריות בממוצע לאחר אימון במים רגילים ו-517 קלוריות בממוצע לאחר אימון במים קרים. הצריכה הקלורית לאחר האימון במים קרים נעה סביב 877 קלוריות והייתה גבוהה ב- 44% מאשר לאחר אימון במים בטמפרטורה רגילה ב- 41% מאשר לאחר מנוחה.
אם כך כשמדובר באימונים המתבצעים בעיקר במים יש לקחת בחשבון את טמפרטורת המים מכיוון שלכך השפעה רבה על ההוצאה הקלורית. הדבר משמעותי במיוחד אצל אוכלוסיות הסובלות מעודף משקל ואחוזי שומן. אזי ההתמודדות עם הרעב והצריכה הקלורית הרבה לאחר הפעילות עלולה לגרום להשמנה.

*צריכת חמצן מרבית (VO2 MAX) – הנקודה במאמץ בה צריכת החמצן אינה עולה גם כאשר ישנה עליה בעצימות המאמץ. צריכת החמצן המרבית מייצגת את הנפח הגדול ביותר של חמצן שהגוף יכול לצרוך ביחידת זמן מסויימת. צריכת החמצן המרבית מייצגת את ההספק האירובי המרבי.

מאת: ד"ר איתי זיו