הכנה גופנית לקיץ

איך נדע שחל שיפור בהרכב גופנו?  מדידות אנתרופומטריות הכוללות מדידת אחוזי שומן, משקל והיקפים (ניתן גם לערוך מדידות נוספות) חשוב שיתבצעו על בסיס קבוע (שבועיים – חודש בממוצע) על מנת שניתן יהיה לאמוד את השינוי בהרכב הגוף. הבדיקות פשוטות ניתנות ובמספר מועדוני כושר בארץ מבצעים אותן.     חודשי אפריל (במיוחד לאחר חג הפסח), מאי, יוני בעיקר מאופיינים במתאמנים רבים הפוקדים את חדרי הכושר על מנת לשפר את הופעתם לקראת הקיץ העומד בפתח.   מטרות המתאמנים במקרה זה הן: הפחתת אחוזי השומן התת עורי, העלאת מסת שריר (גברים בעיקר), העלאת טונוס השריר, שיפור היציבה, שיפור הכושר הגופני הכללי ועוד.   על מנת שנוכל להשיג מטרות אלו בדרך הנכונה, ללא פציעות, במספר חודשי אימון מובאים העקרונות והדגשים אליהם יש לשים לב בעת האימון. אחת מהמילים השכיחות ביותר בתחום הפעילות הגופנית וחדר הכושר הנה 'חיטוב הגוף'. מתאמנים רבים, אך לא רק גם אנשי מקצוע עושים שימוש במילה זו שלמעשה אינה עם ביסוס מדעי. במקרה זה הכוונה הנה שינוי ביחס בין מסת הגוף הרזה (עצמות, שרירים, רצועות, גידים וכיו"ב) לבין מסת הגוף השמן הכולל את השומן התת עורי והשומן הנמצא סביב  איברים פנימיים. ככל שמפחיתים את אחוזי השומן התת עורי משפיעים לחיוב על ההופעה החיצונית. בנוסף יש להזכיר את הצד הבריאותי החשוב לא פחות, מכיוון שאחוזי שומן רבים נקשרים עם הרעה במצב הבריאותי לרבות העלאת הסיכון למחלות שכיחות כגון: יתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת, סרטן וכן גם לירידה בתפקוד היומיומי.     האם יש אימון אחד המתאים לכולם שבאמצעותו ניתן להשיג את אותה תוצאה? אדם פלוני עשוי לבצע תרגילים מסוימים המתבצעים בחדר הכושר כנגד משקולות או תרגילים כנגד משקל גוף ואביזרי עזר בסטודיו ולהשיג את התוצאה הרצויה מבחינתו ואילו אחר יבצע תרגילים אחרים לחלוטין בבית כנגד משקל גוף וישיג תוצאה זהה. השינוי הגופני המתבקש הנו אינדבידואלי בשל הטעם האחר של כל אדם. לדוגמה: אצל אדם אחד  אישה רזה במיוחד (ולעיתים אף בתת –משקל!) עשויה להיראות 'חטובה' ואילו אצל אחר אישה שרירית במיוחד ובעלת אחוזי שומן נמוכים הנה 'חטובה'. חשוב לציין שבתקופות שונות בהיסטוריה דווקא נשים מלאות נחשבו 'חטובות' וסקסיות.    הגורמים העיקריים המשפיעים על השינוי של ההופעה החיצונית   • טסטוסטרון – הורמון גברי. נוכחות גבוהה שלו בגוף תסייע לפתח שרירים ובד בבד תתרום להשגת המטרה – העלאת מסת גוף רזה. הפרשת ההורמון פוחתת מגיל 30 ואילך. מגיל 50 יש ירידה משמעותית בייצורו על ידי הגוף. שימוש משמעותי באלכוהול, סמים, השמנה מופרזת  וספורט תחרותי מוגזם עלולים לפגוע בייצורו. לפיכך בהיעדר הורמון זה באופן משמעותי נתקשה להעלות מסת שריר באופן ממשי. כמו כן בגיל המבוגר הירידה בכמותו משפיעה רבות על היכולת לשפר את הכוח והמסה השרירית.   • מידת אחוזי השומן – כאמור ככל שאחוזי השומן נמוכים יותר השרירים ייראו לעין. הדבר תלוי רבות בגנטיקה ואורח החיים: תזונה ופעילות גופנית בעיקר. אצל גבר טווח אחוזי השומן המומלצים הנו 19%-14% ואילו אצל אישה 28%-23%. ספורטאים, מפתחי גוף ואף מתאמנים 'מן השורה' שמטרתם שיפור האסתטיקה הגופנית הנם עם אחוזי שומן נמוכים עוד יותר (לדוגמה: אחוזי השומן אצל מפתחי גוף ואצנים הנם בין 8%-4%). למותר לציין שאחוזי שומן נמוכים במיוחד אצל נשים לא מומלצים וגורמים במקרים רבים לבעיות הורמונאליות שונות (אחת השכיחות שבהן הנה 'אמנאוריאה' המתבטאת בהיעדר מחזור חודשי ושכיחה אצל ספורטאיות ומפתחות גוף בעלות אחוזי שומן נמוכים, אנורקסיות ועוד).     • אופן פיזור השומן בגוף – אישה אחת עשויה  להיות עם ריכוז שומן רב במיוחד באזור המותניים ואילו אחרת עם ריכוז שומן רב במיוחד באזור הירכיים. מכיוון שמשתנה זה הנו גנטי, הפחתת אחוזי השומן תתרום רבות לצמצום ההיקפים באזורים הבעיתיים ותשפיע רבות על ההופעה  הכוללת.   • מבנה הגוף – גבר מזומורפי מאופיין בגוף שרירי במיוחד בבסיסו ובנקל יוכל הוא לפתח מסת שריר. לעומתו גבר אנדומורפי המאופיין במסת גוף שמן לצד מסה שרירית מועטה יתקשה יותר להשיג תוצאות מכיוון שהנו צריך לפתח מסת שריר ובמקביל להפחית אחוזי שומן . במקרה זה יזדקק הוא לתקופה ממושכת יותר, הקפדה על דיאטה המוגבלת קלורית ועוד על מנת להשיג התוצאות הרצויות. הדבר נכון כמובן גם לגבי נשים.   • אופי האימון האנאירובי (הכוונה לאימונים המתבצעים כנגד משקולות, משקל גוף או אביזרי עזר) – לא כל פעילות גופנית משפיעה באופן זהה על שרירי הגוף. סוגי פעילויות מסוימות כגון: פילאטיס, יוגה, פלדנקרייז וכדומה יתרמו פחות להעלאת מסת הגוף הרזה. על מנת לגרום לשינוי מהותי יש להתאמן בעומסים גבוהים יחסית בהם השרירים פועלים באינטנסיביות. לדוגמה: אימון בחדר הכושר, תרגילים כנגד משקל גוף, אביזרי עזר ועוד.   • דרגת הקושי של האימונים האירוביים והאנאירוביים– על מנת לגרום לשינוי בהופעה החיצונית חשובה במיוחד האינטנסיביות בה הפעילות הגופנית מתבצעת ולא רק מספר האימונים בשבוע. לדוגמה ביצוע 4-3 אימונים אנאירוביים בחדר הכושר יניבו תוצאות טובות לכל אדם בכל גיל ובכל מצב בריאותי, אך במידה ודרגת הקושי בה האימון מתבצע אינה גבוהה (מתבטאת בכך שבכל סיום ביצוע של סט באימון האדם מסוגל לבצע עוד מספר חזרות נוספות, או בזמני מנוחה ממושכים מדי באימון עצמו, לדוגמה מעל  90 שניות בין סט לסט), הרי שההשפעה על העלאת מסת השריר, טונוס השריר, הפחתת אחוזי שומן– פחות משמעותית.                                                                                                 אימון אירובי חשוב מאוד גם הוא לכל אדם בכל גיל ומצב בריאותי, אך גם במקרה זה חשובה האינטנסיביות בה הפעילות מתבצעת. קצב לב נמוך מדי  (לדוגמה,55% -60% מקצב לב  מרבי הנהוג לחשבו לפי הנוסחה של  220- הגיל לגברים ו- 226 פחות הגיל לנשים) לא יתרום באופן ממשי להשגת מטרות שכיחות כגון: סיוע בירידה במשקל, הפחתת אחוזי  שומן, שמירה על משקל חדש שהושג, שיפור ממשי של המצב הבריאותי (למעט מקרים שהמתאמן סובל ממחלות לבביות ואחרות וישנה הנחיה של הרופא המטפל לבצע הפעילות בקצב לב נמוך)  ועוד. הדופק שייקבע תלוי גם בדרגת הכושר הגופני, הוותק באימון, סוג האימון האירובי ועוד. במקרה זה מומלץ לבצע את הפעילות 60-20 דקות בקירוב. נמליץ על מספר אימונים של  6-3 בשבוע בדופק שנע בין 60%- 85% בקירוב. • סוג הפעילות האירובית הנבחר– כל פעילות אירובית בה מתרחשת עלייה של קצב הלב לרמה הראויה – מתאימה. למרות זאת, חשוב להבין שההשפעה על הגוף שונה מפעילות לפעילות. לדוגמה, ריצה בה יש ניתוק של כף הרגל מהקרקע והעומס המופעל על הגוף הנו גבוה, אינה זהה מבחינת האינטנסיביות של הפעילות, מידת מעורבותם של השרירים הפועלים והמטלות הנדרשות מהם, ההשפעה הכוללת על הקומפוזיציה (המבנה הגופני) השונה מפעילות לפעילות ועוד לעומת פעילות אירובית שבה הרגל אינה מתנתקת מהקרקע (כגון: רכיבה באופניים, שחייה ועוד). כמו כן חשוב לציין שבחלק מהפעילויות האירוביות עולה הדופק בחדות כגון: קיק בוקס, ריצה, ספינינג ועוד ואילו בפעילויות אירוביות אחרות לעיתים הדופק עולה באטיות והזמן בו שוהים במקרים אלה בקצב הלב המתאים – מועט יחסית.    • התזונה – מידת ההשמנה מושפעת מכמות הקלוריות שהאדם צורך ביום לעומת זאת שהינו מוציא ('שורף'). השמנה תיגרם בעת שכמות הקלוריות הנכנסת הנה רבה יותר מאשר כמות הקלוריות היוצאת, זו שנעשה בה שימוש. אך לא רק. גם להרכב המזון השפעה רבה. במידה וההוצאה הקלורית שווה להכנסה הקלורית אמנם לא תחול עלייה במשקל הגוף, אך באם לא נקפיד על צריכה של מוצרי מזון שמכילים אחוזי שומן נמוכים יחסית, הרי שתחול עלייה באחוזי השומן! כמו כן יש להזכיר את עיתוי הארוחות מדי יום. צריכה של 1600 קלוריות מדי יום בשתי ארוחות בלבד לא דומה כלל לצריכה של אותה כמות קלוריות ב- 5-4 ארוחות ביום.    • גיל – ככל שמתבגרים היכולת להשפיע על חיטוב הגוף שיתבטא בעלייה במסה השרירית והפחתת אחוזי שומן – נמוך יותר. קרי, אישה בת 50 תתקשה להשיג גוף חטוב ומוצק לעומת צעירה בת 25. עובדה זו אינה עומדת בסתירה שלמרות זאת ניתן להבחין במועדוני כושר נשים בנות 50 ומעלה המתאמנות מזה שנים וגופן מאופיין באחוזי שומן נמוכים ומסה שרירית וטונוס גבוהים.    • הפעילות היומיומית – ככל שהאדם יותר פעיל ביום יום כך גם הנו מפעיל באופן משמעותי יותר את שרירי גופו ולכך השפעה גם על המראה החיצוני ושינוי הרכב הגוף.    • שעות שינה– תהליכי ההתאוששות תלויים לא מעט גם בשעות השינה. מיעוט בשעות שינה יביא לאיכות ירודה בטווח הקצר ובטווח הארוך של האימון האנאירובי. חשוב להקפיד על 7-6 שעות שינה לפחות לאדם מבוגר ולא פחות חשוב הנו  העיתוי. שינה הנערכת באופן קבוע בין השעות 2:00 לפנות בוקר ל- 8:00 בבוקר איכותית פחות לעומת שינה הנערכת בקביעות בין השעות 6:00-24:00 בבוקר. אי הקפדה על תהליך ההתאוששות  משפיע לשלילה על השגת התוצאות.   •אופי האימון האנאירובי המתבצע – על מנת לגרום לשינוי המתבקש חשוב לשמור על מספר כללים לרבות: 1. מספר האימונים השבועי הנע בין 4-2 בקירוב (ניתן כמובן גם להתאמן 6-5 פעמים בשבוע). ככל שמספר האימונים בשבוע עולה ניתן להשפיע באופן משמעותי יותר על הרכב הגוף. חשוב לדעת שבאמצעות ביצוע של 4 אימונים אנאירוביים בשבוע ניתן להשיג תוצאות טובות (למעט מקרים בהם מטרת האימון הנה פיתוח גוף תחרותי, אזי נדרשים מספר אימונים רב יותר).                          במידה ומתאמנים 3-2 פעמים בשבוע מפעילים את כל קבוצות השרירים באותו אימון (רגליים, גב, חזה, כתפיים, כופפי מרפק, פושטי מרפק, כופפי עמוד השדרה – בטן, פושטי עמוד השדרה – זוקפי גו).   2. מספר הסטים שיתבצע בכל אימון נע בין 27-24 (באימונים הראשונים מבצעים פחות מכך ועולים בהדרגתיות).   3. מספר החזרות בכל סט הנו 20-6. ביצוע התרגילים השונים במספר חזרות גבוה יחסית (מעל 20) תורם פחות להעלאת מסת השריר, טונוס השריר מאשר תרגילים המתבצעים במספר חזרות נמוך יותר ובמשקל יותר גבוה בהתאמה. מתאמנים הפוקדים את חדר הכושר 3-2 פעמים בשבוע ומפעילים את כל קבוצות השרירים מדי אימון טווח החזרות הנו 20-10 ולאחר מספר חודשי  אימון ניתן גם להמליץ (בתלות במטרת האימון, רמת המתאמן ועוד) על מספר חזרות נמוך יותר – 8.    4. סוג התרגילים הנבחר חשוב במיוחד. במידה ומבצעים תרגילים בהם מופעלים שרירים קטנים במיוחד שאין צורך לחזקם בדרך כלל באופן מיוחד (לדוגמה: שרירי מרימי השכמות, מקרבי  השכמות, מרחיקי הירך וכדומה) יניבו תוצאות פחות טובות על ההופעה החיצונית (לרבות העלייה במסת השריר) לעומת תרגילים שבהם פועלים שרירים גדולים וחשובים (ככל שרמת המתאמן גבוהה יותר נהוג לבצע תרגילים גם לשרירים קטנים).    5. זמני המנוחה המומלצים בין סט לסט הנם 90-30 שניות בממוצע לכל רמות המתאמנים. בדבר תלוי במספר החזרות והמשקל המורם בכל סט. ככל שמספר החזרות רב יותר זמן המנוחה ממושך יותר ולהיפך.   6. זמן האימון האנאירובי הכולל – עד 60 דקות. אימון ממושך יותר, כרוך בהפרשה של קורטיזול שהנו הורמון קטבולי.  רמתו עולה בעת מאמץ גופני ואימון יתר ובמצבים נוספים רבים בהם עולה המתח הנפשי. כאשר הקורטיזול מופרש, הוא גורם לפירוק חלבון השריר.   7. עיתוי ביצוע האימון האירובי – יתבצע לאחר האימון האנאירובי (או בנפרד ממנו) כשהמטרה הנה חיזוק, העלאת מסת שריר וכדומה. במידה והסדר ישתנה והאימון האירובי יתבצע לפני האימון האנאירובי יחול קושי לבצע את אימון הכוח באופן איכותי בשל העייפות שנוצרה  עקב האימון האירובי.   8. זמני המנוחה – בין האימונים האנאירוביים 72-48 שעות, אך כשעסקינן במתאמנים הפוקדים את חדר הכושר מעל 4 פעמים בשבוע, זמני המנוחה ממושכים עוד יותר.   9. גיוון האימון – מדי 45-30 יום מומלץ להחליף את תוכנית האימונים. הדבר מתבטא ב: מספר חזרות שונה, סדר הפעלת קבוצות השרירים, אופן ביצוע התרגילים באימון (מהיר/לאט), מספר הפעמים שמפעילים קבוצת שרירים זו או אחרת, זמני המנוחה באימון עצמו ועוד. • המצב הבריאותי – כשהמתאמן לוקה במחלה כלשהי (כגון: מחלת לב, יתר לחץ דם וכדומה) האימון בחדר הכושר יתבצע בזהירות ותוך הקפדה על כללים ברורים. במקרה זה יחול קושי להעלות את אינטנסיביות האימון באופן ממשי. תרגילים מסוימים ושיטות אימון ספציפיות אינן מתאימות לאדם הלוקה ביתר לחץ דם או מחלת לב, לא כל פעילות אירובית מתאימה לחולה אסטמה וכיו"ב. כמו כן במקרים אלה חשוב במיוחד לתת את הדעת לתפריט הבנוי באופן מושכל.    השינויים העיקריים העוברים על הגוף בעת שמתחילים בתהליך של שינוי גופני בו מעלים את מסת הגוף הרזה ומפחיתים את מסת הגוף השמן   עלייה בחילוף החומרים הבסיסי (BMR) – בעת שמבצעים על בסיס קבוע אימונים אנאירוביים תחול עלייה בחילוף החומרים הבסיסי במנוחה. הדבר יתבטא בשימוש רב יותר של קלוריות במנוחה וכן גם חשוב להזכיר את תהליכי הבנייה מחדש שמצריכים שימוש לא מועט בקלוריות. התהליכים הללו משמעותיים יותר כשאינטנסיביות האימון גוברת.   אחוזי השומן וההיקפים פוחתים – חיטוב הגוף מאופיין בצמצום היקפים כגון: מותניים, ירכיים וכדומה. במקרה זה הדבר מתבטא בירידה באחוזי השומן התת עורי. מעבר לשינוי אסתטי זה יש לכך השפעה חיובית מבחינת הבריאות, מכיוון כפי שהוזכר קודם לכן אחוזי שומן רבים קשורים להופעתן של מחלות רבות ובעיות נוספות. אחוזי השומן הממוצעים אצל גבר הנם בין 19%-14% בממוצע ואילו אצל אישה בין 28%-23%. הדבר תלוי בגיל המתאמן, גנטיקה וכן גם במטרת האימון.    עלייה במסה השרירית – שינוי במסתם של השרירים הנו אחת ממטרות המתאמנים (הגברים במיוחד אך במידה מסויימת גם נשים). נשים יתקשו לפתח מסת שרירים כמו אצל גברים והעלאת 1 ק"ג מסת שריר אצל אישה (אך גם אצל גבר) הנה משימה קשה במיוחד וכרוכה באמונים אינטנסיביים, תזונה מתאימה, תדירות אימונים גבוהה דיה, גנטיקה ועוד (אפשרית רק תוך מספר חודשי אימון). אצל גברים הדבר קל יותר בשל נוכחות טסטוסטרון (הורמון גברי), מסת שרירים גדולה יותר ועוד.   העלאת טונוס (מתח) השריר – אימוני התנגדות מעלים את הטונוס באופן משמעותי ומשפיעים על ההופעה. למותר לציין שניתן להעלות את טונוס השריר ללא עלייה משמעותית בנפחו. לדוגמה: אימון פילאטיס המתבצע באופן קבוע ולפי כללים מסוימים משפיע על העלאת טונוס השריר אך כמעט ולא על העלאת נפחו. דוגמה נוספת הנה אישה המתאמנת 3-2 פעמים בשבוע בחדר הכושר. במקרה זה תחול גם עלייה בטונוס השריר אך לא בהכרח בנפחו.    יציבה – אימונים המתבצעים על בסיס קבוע (בעיקר אימונים אנאירוביים ותרגילי גמישות שונים) משפיעים לחיוב על היציבה ןעל ההופעה החיצונית כולה. היציבה תלויה רבות באורח החיים. לדוגמה, אורח חיים סדנטרי המתבטא בשעות רבות של ישיבה מדי יום עלול להשפיע לשלילה על היציבה שתתבטא במנח לקוי של עמוד השדרה. קיימות בעיות יציבה שונות, חלקן שכיחות במיוחד בקרב האוכלוסייה כגון: היפרלורדוזיס (מתבטא בקער מוגבר בעמוד השדרה התחתון ומאופיין לרוב בבטן ועכוז בולטים). היפרקיפוזיס (בדרך כלל נובע מחוסר איזון בין שרירי הגב העליון לשרירי החזה או הבטן), יציבה רפויה (מתבטא בהטיית הגוף קדימה כתוצאה ממערכת שרירים חלשה) ועוד.   חיזוק השרירים המייצבים – חולשת השרירים המייצבים שלהם נודעת חשיבות רבה משפיעים על ההופעה החיצונית כולה. מדובר בעיקר על שרירי הבטן, זוקפי הגו ורצפת קרקעית האגן. מטרתם העיקרית של שרירים אלה הנה ייצוב מפרקים ואברים, מתן האפשרות לשרירים התנועתיים לפעול (לדוגמה בעת ביצוע התרגיל 'כפיפת מרפקים בישיבה כנגד משקולות יד' –_השרירים המייצבים הנם זוקפי הגו שחייבים לקבע את עמוד השדרה על מנת לאפשר את התנועה במפרק המרפק), סיוע בביצוע מדויק של תנועות יומיומיות כגון: קימה מכסא, יציאה מרכב ועוד. כמו כן חולשה של שרירים אלה משפיעה על ההופעה החיצונית בשל הקושי לשבת או לעמוד זקוף, לבצע תרגילים בחדר הכושר ומחוצה לו באופן מדויק ועוד. באמצעות ביצוע אימונים אנאירוביים על בסיס קבוע מחזקים את השרירים הללו. הדבר משמעותי במיוחד כשהאימונים מתבצעים באמצעות ציוד פונקציונלי (כגון: פיט בול, בוסו, פיתה ועוד) וכן גם באמצעות ביצוע תרגילים במשקולות חופשיות.    איזון שרירי – האסתטיקה הגופנית מושפעת רבות גם מהיחס שבין שרירים שונים בגוף האדם. לדוגמה, שרירי חזה הנמצאים במצב מקוצר במיוחד ואינם מאפשרים הזדקפות של בית החזה יביאו למצב של יציבה שאינה תקינה ולכך השפעה על המראה החיצוני בכלל. כמו כן ניתן לציין מקרים שבו קבוצת שרירים אחת מפותחת במיוחד (לדוגמה: כופפי המרפק) ואילו קבוצת השרירים הנגדית לה (פושטי המרפק) אינה מפותחת דיה, אזי נוצר חוסר איזון שאינו מומלץ הן ברמה התפקודית היומיומית והן בהיבט האסתטי.    ניתן לשלב בין מספר אימונים במועדון הכושר ואף לבצע אימונים משולבים.  במידה ומטרת האימון אינה תחרותית קרי, פיתוח גוף, השגת מטרה ספורטיבית תחרותית וכדומה ניתן להמליץ על אימון משולב הן אירובי והן אנאירובי. לדוגמה: באימון אירובי המתבצע 4 פעמים בשבוע למתאמן בכושר בינוני: אימון ראשון ספינינג בקצב לב של 80%-70% מקצב לב מירבי, 60 דקות בסך הכול. אימון שני – רכיבה באופניים בקצב לב של 75%-65% מקצב לב מירבי.   אימון שלישי – ריצה במסילה בחדר הכושר בקצב לב של 60%- 70% מקצב לב מירבי 30 דקות בסך הכול. אימון רביעי – שיעור קיק בוקס בקצב לב של 80%-70% מקצב לב מירבי, 45 דקות בסך הכול.  באימון אנאירובי המתבצע 3 פעמים בשבוע :  אימון ראשון: אימון התנגדות בחדר הכושר תוך הפעלת כל קבוצות השרירים באותו האימון (רגליים, חזה, גב, כתפיים, כופפי מרפק, פושטי מרפק, כופפי עמוד השדרה, פושטי עמוד השדרה), תרגיל אחד לכל קבוצת שרירים, 12-8 חזרות בכל סט המבוצע באימון. אימון שני – אימון התנגדות המתבצע בסטודיו כנגד אביזרי עזר ומשקל גוף. במקרה זה נהוג לבצע מספר תרגילים רב וכן גם מספר חזרות רב. אימון שלישי – אימון התנגדות בחדר הכושר (כפי שצוין באימון הראשון).   איך נדע שחל שיפור בהרכב גופנו?  מדידות אנתרופומטריות הכוללות מדידת אחוזי שומן, משקל והיקפים (ניתן גם לערוך מדידות נוספות) חשוב שיתבצעו על בסיס קבוע (שבועיים – חודש בממוצע) על מנת שניתן יהיה לאמוד את השינוי בהרכב הגוף. הבדיקות פשוטות ניתנות ובמספר מועדוני כושר בארץ מבצעים אותן.                        במקרה זה חשוב לדעת שעלינו לצפות למקרים שלא חלה ירידה במשקל אך כן חלה ירידה באחוזי השומן! תוצאה זו הנה חיובית ותתרחש בעת שחלה עלייה במסת גוף רזה וירידה במסת הגוף השמן. אי לכך בעת שעוסקים בפעילות גופנית הן אירובית והן אנאירובית המשתנה העיקרי הנו הרכב הגוף ולא משקלו.

  מאת: ד"ר איתי זיו