במחקר שנערך במחלקה לרפואה, המרכז לאוסטיאופורוזיס באוניברסיטת פיטסבורג, ארה"ב. נמדדה צפיפות העצם של אתלטים מבוגרים המתחרים בתחרויות ריצה ושחיה והנתונים הושוו לקבוצת ביקורת של אנשים עם אורח חיים יושבני. צפיפות העצם של הגוף כולו הייתה גבוהה ביותר בקרב האצנים, דבר שמרמז על כך שפעילות גופנית בעומס נמוך משחקת תפקיד חשוב בשמירה על צפיפות העצם ככל שאנו מתבגרים.
מבין הגורמים המשפיעים על מחלת האוסטיאופורוזיס ניתן למנות:
א.  גיל – שכיחות האוסטיאופורוזיס עולה עם העלייה בגיל.
ב.  מין – נשים נוטות לאבד יותר ממסת העצם בתקופת גיל המעבר לעומת גברים, על כן שברים  שכיחים יותר בקרב נשים, מאשר בקרב גברים.     
ג. קבוצה אתנית – אוסטיאופורוזיס שכיח יותר בקרב בהירי שיער ובהירי עור.
ד. היסטוריה משפחתית – הסיכון לאוסטיאופורוזיס עולה, אם קרוב משפחה סבל מהמחלה.
ה. המנופאוזה מוקדמת – ככל שגיל המעבר מוקדם, כך עולה הסיכון לאוסטיאופורוזיס.
ו. מבנה הגוף – אנשים רזים, בעלי עצמות דקות, נוטים לחלות יותר מאשר בעלי גוף מלא.
ז. הפרעות גופניות שונות –  אוסטיאופורוזיס יכול להיות גורם משני נוסף לבעיות אנדוקריניות או       מטבוליות בגוף.    
ח. שימוש בסמים – אוסטיאופורוזיס יכול להיגרם עקב שימוש ממושך בסמים מסוימים.
ט. מחסור בפעילות גופנית – אם העצמות לא נחשפות באופן קבוע לעומס מכני, קיימת שכיחות של אוסטיאופורוזיס.
י. מחסור בסידן – רזרבות נמוכות של העצם יכולות להיות התוצאה של סידן נמוך שנצרך בעבר, בתקופת הילדות וההתבגרות.
כ. מחסור בויטמין D – שנגרם כתוצאה מחשיפה לא מספקת לשמש או מחסך תזונתי גורם לעיכוב בספיגת הסידן בגוף.
צריכה מוגברת של אלכוהול , טבק וקפאין עלולה להחמיר את המצב

ההשפעה של ההעמסה המכנית על העצם
אחת מתכונות העצם היא שהנה רקמה דינאמית המגיבה לגורמים הורמונאליים (כגון אסטרוגן), לגורמים תזונתיים (כגון סידן) ולגורמים מכאניים (כגון פעילות נושאת משקל). הגורמים ההורמונאליים והמכאניים פועלים באינטראקציה, במטרה לשמור על תפקודי השלד.
תגובת העצם לחוסר או לעודף גירוי מכאני היא באמצעות שינויים במבנה ובכמות של רקמות העצם. תגובה זו נוצרת הן במקרים של הפחתה ברמת העומסים המכאניים, כמו חוסר תנועה וחוסר משקל, והן במקרים של עלייה ברמת העומסים המכאניים.
העמסה על העצם יכולה לשמש לבניית רזרבות של העצם, ועל כן לדחות או למנוע אובדן רצוני של העצם, או לעזור לנסיגה או דחייה של קצב אובדן העצם, ברגע שהאוסטיאופורוזיס כבר החל.
לנשים שמתאמנות במהלך כל חייהן יש מסת עצם גבוהה יותר מאשר לאחרות שלא התאמנו. מסתבר שככל שהשרירים חזקים יותר, כך תתחזק יותר העצם. השרירים יוצרים על העצם עומסים גדולים יותר מכוח המשיכה והם קובעים יותר מ- 70% מעמידותה בפני כפיפה.
פעילות גופנית הנערכת באופן סדיר מגבירה את זרימת הדם ויותר חמצן, סידן ומינרלים החיוניים לבניית העצם, מגיעים אליה. בנוסף, חל חיזוק שרירים, שיפור בקואורדינציה ושיווי משקל וקטן הסיכון לנפילות, השכיח בגיל המבוגר.
פעילות גופנית גורמת להפרשת הורמונים המעודדים גדילת שריר ומווסתים את תהליך הפירוק המלווה בבנייה Remodeling של העצם. העצמות משמרות את חוזקן על ידי משקל הגוף, התנועה וכוח המשיכה.
במחקר שנערך במחלקה לרפואה, המרכז לאוסטיאופורוזיס באוניברסיטת פיטסבורג, ארה"ב ) ) )נמדדה Department of Medicine, Osteoporosis Center, University of Pittsburgh USA.( צפיפות העצם של אתלטים מבוגרים המתחרים בתחרויות ריצה ושחיה והנתונים הושוו לקבוצת ביקורת של אנשים עם אורח חיים יושבני. צפיפות העצם של הגוף כולו הייתה גבוהה ביותר בקרב האצנים, דבר שמרמז על כך שפעילות גופנית בעומס נמוך משחקת תפקיד חשוב בשמירה על צפיפות העצם ככל שאנו מתבגרים. על מנת לבדוק את ההשפעה של אימון בעומס מתון על צפיפות השלד אצל מבוגרים, גויסו למחקר אתלטים מבוגרים, ביניהם 44 אצנים ו-43 שחיינים שמתחרים מאז 2005 באולימפיאדת המבוגרים. כקבוצת ביקורת שימשו 87 אנשים שאינם אתלטים בני 65 ומעלה. צפיפות העצם הכללית של האצנים הייתה גבוהה משמעותית לעומת זו של קבוצת הביקורת וגדולה יותר יחסית לצפיפות העצם של השחיינים, לאחר התאמה לגובה ולמשקל. צפיפות העצם בעקבי הרגליים של האצנים הייתה גבוהה בהרבה לעומת השחיינים וקבוצת הביקורת. בנוסף, לאצנים הייתה צפיפות עצם גדולה מלשחיינים באזור אגן הירכיים.