חשוב לציין, שהאמור לעיל מתייחס גם לספורטאיות וספורטאים מסוגים שונים. יש מחיר לא קטן שיש לשלם על עיסוק מוגבר בספורט במשך שנים. תוך השלכות מהותיות על המצב הבריאותי (לא תמיד חיובי) וויתורים רבים מסוגים.

 מחול לסוגיו השונים, מחול אירובי, קיקבוקס, רכיבה באופני ספינינג, ריצה שחייה ועוד מהווים רק רשימה חלקית של סוגי פעילויות גופניות השכיחות אצל נשים. אין לחשוב שענפי ספורט האלו אינם פופולאריים אצל גברים, אך ניתן לראות הרבה יותר נשים העוסקות בפעילות הללו מאשר נשים שמשחקות משחקי כדור הקלאסיים (כדורגל, כדורסל וכו').

במקרים רבים הסיבה לביצוע פעילות גופנית זו או אחרת אינה בהכרח שיפור מצב בריאותי אלא דווקא רצון בירידה מהותית במשקל ואחוזי שומן. אזי, במקרים לא מעטים הפעילות הגופנית נעשית בשל דימוי עצמי נמוך של נשים בגילאים שונים (ילדות,מתבגרות, ואף נשים מבוגרות) השואפות ליישר קו עם הדימוי "אידיאלי" של דוגמניות, זמרות או ידועניות שונות המאופיינות במסת גוף רזה במיוחד ולעיתים אף אנורקסיה. דימוי עצמי מוגדר ממכלול הדימויים שעל פיהם האדם תופס ומחשיב את עצמו. חשוב לציין, כי התפיסה העצמית אינה תמיד זהה לדרך שבה אחרים רואים את האדם.
התופעה הזאת מוכרת ונפוצה. חשוב במיוחד היערנות של אנשי המקצוע והסביבה הקרובה לתופעה. יש לציין שישנם מקרים בהם נשים נמצאות במשקל תקין, אחוזי שומן ממוצעים (הטווח הנו 23%-30% בקירוב)- ועדיין ממשיכות להתאמן באופן אינטנסיבי לשם ירידה נוספת במשקל ובאחוזי שומן עד כדי שלעיתים מדובר במצב של סיכון בריאותי!.
ההגדרה הפסיכולוגית של התמכרות לפעילות גופנית  נקרא Exercise Dependence, כלומר "תלות בהתעמלות". המאפיין של תלות בהתמכרות מתאפיין ב:
–  התעמלות שנמשכת ליותר ויותר זמן ככל שמתאמנים
–  מחשבות תמידיות על התעמלות.
–  וויתור על מחויבות של משפחה, עבודה או חברה בשביל להתאמן
–  התעלמות מפציעות בכדי להתאמן.
–  תסמינים של גמילה כאשר אין אפשרות של להתאמן (לדוגמא, חרדה, לחץ ודיכאון).

ניתן לחלק את "התלות להתמכרות" לשני קטגוריות. הראשונה, הפחות נפוצה,  היא התמכרות להתעמלות פיזית ללא קשר לבעיות דימוי גוף ושליטה ושינוי של צורת הגוף.
הקטגוריה השנייה, ואף הנפוצה ביותר היא מה שמוגדר כ- ED משני. הפרעה זו מתאפיין בצורך אובססיבי לשלוט ושלנות את צורת הגוף. לרוב הפרעה זו מלווה בהפרעת אכילה כגון בעיות בדימוי העצמי ואנורקסיה.
אנורקסית אינה רואה את הרזון של גופה כמו שהאנשים סביבם רואים אותה, היא מבחינתה עדיין שמנה ולכן צריכה להפחית עוד במשקל.  דימוי עצמי נמוך מוביל למגוון התנהגויות במעגלי החיים שחלקן בהחלט כרוך בסיכון בריאותי של ממש וללא מעורבות וטיפול של אנשי מקצוע במקרים רבים ההידרדרות במצב הפיזי והנפשי כאחד איזה שאלה של "האם" אלא בעיקר שאלה של "מתי?"

הקשר בין דימוי עצמי לפציעות:
אנורקסיה היא דוגמא קיצונית לדימוי עצמי נמוך אך יש מקום בפעילות הגופנית להיות ערים לנושא של דימוי גוף נמוך עקב הקשר למודעות ומראה הגוף. דימוי גוף נמוך עלולה להוביל למצב שמתעמלת מתאמנת במטרה להוריד משקל כאשר משקל גופם מתחת למסת הגוף הרצויה.  
ירידה דרסטית במסת הגוף הרזה כרוכה בשינויים במערכות רבות בגוף כמו שלד-שריר, הורמונאלית, עצבית ועוד. לפיכך, גובר הסיכוי, למשל, שבחורה הנמצאת בתת-משקל ועוסקת בפעילות גופנית על בסיס קבוע תסבול מפציעות ספורט שונות ואף בעיות בריאותיות. להלן מקצת מההשלכות של ירידה דרמטית במשקל: ירידה במסת הגוף הרזה (מסת שריר ומסת עצם) שקשורה במחלת האוסטיאופורוזיס ומחלות שלד-שריר נוספות, ירידה בתפקוד המוח בשל אספקה לקויה של חומרי מזון חיוניים, בעיות של מערכת העיכול ועוד. ברם, חשוב לציין שככל שמספר השעות השבועי בו עוסקים בפעילות גופנית עולה נמצא קשר למספר הפציעות הפוטנציאלי. לדוגמה, כשעסקינן בריצה למרחקים ארוכים מהמחקרים עולה שריצה בהיקפים של למעלה מ- 40 מייל בשבוע (כ- 60 ק"מ) מעלה באופן משמעותי את מספר הפציעות. אי לכך, בטרם מעלים עוד ועוד את מספר הפעמים השבועי המוקדש לפעילות גופנית ובמקביל גם את היקף הפעילות והעצימות מומלץ מאוד לבדוק אם הדבר נחוץ ונמצא בהלימה למטרת המתאמנת, המצב הבריאותי והסיבה העיקרית לשינוי ממשי בהרגלי הפעילות הגופנית.

חשוב לציין, שהאמור לעיל מתייחס גם לספורטאיות וספורטאים מסוגים שונים. יש מחיר לא קטן שיש לשלם על עיסוק מוגבר בספורט במשך שנים. תוך השלכות מהותיות על המצב הבריאותי (לא תמיד חיובי) וויתורים רבים מסוגים שונים.
ההמלצות הפיזיות:
•  להיות ערים לתחושות של עייפות כרונית, ירידה במשקל קיצונית, תחושות לא טובות כמו בחילות, כאבי ראש תמידיים, ירידה ביכולת הגופנית למרות שמתאמנים ועוד. כל אלה הנם סימן שיש בעיה מסוימת וחשוב לדעת אותה בהקדם.
•  להגדיר מטרת אימון מסודרת ותחומה בגבולות ברורים. חשוב לציין שלמעט ספורטאי הישג על מנת לשפר את המצב הבריאותי ולהפחית משקל ולהשיג מטרות אימון שכיחות ניתן להמליץ על אימונים של 2-1 שעה 5-4 פעמים בשבוע. במידה והמתאמן 'מן השורה' לא משיג מטרת האימון באמצעות היקף אימון זה חשוב לבדוק את הסיבות לכך.
•  לעבור מדידות אנתרופומטריות מפעם לפעם אצל איש מקצוע. אזי בודקים, היקפים, יתר לחץ דם, אחוזי שומן, משקל ואם מדובר בילד/מתבגר, אזי גם גובה. לפי הבדיקות הללו ניתן יהיה לדעת אם השינויים הם בגר הסביר או יש לשנות דבר מה בתוכנית האימונים או תפריט התזונתי.

המלצות מנטאליות:
•  להתמקד  ולהבין את תפיסת הדימוי גוף והערכה עצמית של המתאמן. יש לפתח למתאמן תפיסה עצמית אשר מבוססת על כישוריים נוספים ולא רק על ההופעה החיצונית. לדוגמא, האסרטיביות, כישוריים חברתיים וכישוריים אינטלקטואליים של הספורטאי.
•  להעלות המודעות בקרב העוסקים בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית לקבל ייעוץ עם אנשי מקצוע מובילים על מנת לדעת בבטחה שתוכנית האימונים והתפריט התזונתי בנויים באופן מושכל.
 
לסיכום, דימוי עצמי משפיע על תחומי חיים רבים וחשוב במקרים בהם שמים לב לשינויים ובמידת הצורך לנסות לסייע בטרם יהיה מאוחר מידי. חשוב לזכור שדימוי גוף תלוי בתפיסה של האדם ולכן אין תמיד הגיון ורציונל מאחורי אדם דימוי עצמי נמוך.

ניאל קסל – פסיכולוג ספורט. מרצה בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב בפסיכולוגיה של הספורט.
עובד עם מגוון רחב של ספורטאים מהרמה העממית ועד לרמה האולימפית. עובד כמטפל בעזרת ספורט לילדים ובני נוער עם ADHD  וליקוי למידה. Daniel@kessport.com