רוב המחקרים מראים כי השכיחות של Obesity (השמנה גדולה) בקרב בעלי פיגור שכלי גבוהה מאוד ומגיעה לפי 2 מאשר אצל אוכלוסיה רגילה (אחוזי השומן בקרב אנשים עם תסמונת דאון גבוהים יותר מאשר אצל אנשים בעלי פיגור שכלי אך ללא תסמונת דאון).          

לאנשים הנולדים עם תסמונת דאון והסובלים מפיגור שכלי יש מערכות פיזיולוגיות לקויות הגורמות להם לבעיות בריאותיות רבות במערכת הלב-ריאה, מערכת חיסונית, תפקוד ריאתי, תפקוד עצבי-שרירי. כמו כן יש להם ליקויים בויסות הפיזיולוגי כלומר, אי סבילות לגלוקוז, ליקויים בגירויים החושיים וכו'. מחלות לב מולדות, לוקמיה, דלקת ריאות, זיהומים בדרכי הנשימה, כושר אירובי נמוך הגורם להם לעייפות וחוסר יכולת לעמוד בפעילויות יומיומיות (עבודה, שחייה, אופניים וכו'), רמות נמוכות של כח שרירי, כל אלו ועוד בעיות נוספות שמות אוכלוסיה זו בדרגת סיכון גבוהה. היות וגם ישנה רגרסיה טבעית בכל המערכות עם השנים אז ככל שהם הולכים ומתבגרים היכולת שלהם נפגעת אף יותר והם עשויים להתקשות בביצוע מטלות פשוטות כמו: קימה מכסא, נשיאת חפצים וכו'.   לפני שאנשים עם תסמונת דאון או פיגור שכלי מתחילים לעסוק בפעילות גופנית יש לבדוק אצלם 2 דברים:   1.  tlanto-Axial Instability – ריפיון של הרצועות בין חוליות C1 ו- C2  החושפות אותם לטראומה בעמוד השידרה.   2.  פגמים בלב הכופים מגבלות על היכולת של המערכת הקרדיו-וסקולרית.   למרות שמחקרים מראים שאנשים עם מגבלות אלו יכולים להשתתף בענפי ספורט מסויימים מומלץ עדיין שההחלטה אם לעסוק או לא לעסוק בספורט תקבע על ידי מומחים. רוב האנשים בעלי תסמונת דאון סובלים מפיגור שכלי קל עד בינוני ולפיכך הם בעלי יכולות מוטוריות ושכליות מספיקות בכדי לבצע תרגילים במידה טובה.   השמנה : רוב המחקרים מראים כי השכיחות של Obesity (השמנה גדולה) בקרב בעלי פיגור שכלי גבוהה מאוד ומגיעה לפי 2 מאשר אצל אוכלוסיה רגילה (אחוזי השומן בקרב אנשים עם תסמונת דאון גבוהים יותר מאשר אצל אנשים בעלי פיגור שכלי אך ללא תסמונת דאון).   אורח החיים הסדנטרי המאפיין אנשים עם תסמונת דאון בשילוב עם תזונה לקויה הם כנראה הגורמים העיקריים לאחוזי השומן הגבוהים.   הנתונים הקיימים כיום מראים שאנשים עם פיגור שכלי משמינים בצורה חולנית מאוחר יותר בחייהם, דבר הפוגע באפשרויות התעסוקה שלהם ובבריאותם. הסיבה ל- Obesity לא ברורה עבור רוב האוכלוסיה ועוד פחות מזה בקרב בעלי פיגור שכלי. למרות שחלק מן המחקרים מראים שאורח חיים סדנטרי ותזונה לקויה הם כנראה הסיבות העיקריות למצב זה עדיין לא ידועים מהם הגורמים האחרים, אם בכלל ישנם כאלו, הגורמים להגדלת אחוז השומן אצל בעלי תסמונת דאון. למשל, ידוע שגורמים מטבוליים משחקים תפקיד חשוב בהרכב הגוף. אורח החיים הסדנטרי של בעלי תסמונת דאון גורם לכך שהמטבוליזם מנוחה שלהם מהווה חלק עיקרי מסך כל ההוצאה האנרגטית שלהם. גורם נוסף אפשרי יכול להיות נטייה גנטית של אוכלוסיה זו להשמנה. יש להוסיף ולחקור את ההשפעות של אימון ותזונה על אחוזי השומן ואת ההשפעות של שומן מופרז.   כושר אירובי וחוזק שרירים : כמעט כל המחקרים הראו שלמבוגרים עם פיגור שכלי ישנן יכולות קרדיו-וסקולריות וחוזק שרירים נחותים יחסית לאנשים רגילים (אצל בעלי תסמונת דאון הדברים הללו אף יותר חמורים).   ב- 25 השנים האחרונות נעשו מאמצים להוציא אוכלוסיה זו ממוסדות ולשכנם במעונות קהילתיים רגילים. סביבה כזו פחות מגבילה ונותנת להם חופש לאכול מה שהם רוצים וכמה שהם רוצים בנוסף ליותר זמן פנוי (שבו הם עלולים להתבטל). מחקר שנעשה הראה שלאנשים עם פיגור שכלי הנמצאים במסגרת של מוסד כלשהו יש פחות אחוזי שומן מלאלו הגרים בסביבה רגילה. בנוסף לכך תגובת קצב הלב לאימון אינטנסיבי של מתבגרים ומבוגרים-צעירים בעלי פיגור שכלי קל ובינוני עם תסמונת דאון  שסביבת המגורים שלהם מוגבלת יותר, הייתה טובה יותר כיוון שהם זכו לארוחות מאוזנות שהוכנו בשבילם והשיגרה היומית שלהם כללה שעה אחת של פעילות.   אלו שבסביבה המוגבלת יותר הראו שינויים מורפולוגיים בגוף המצביעים על אנשים פעילים ובריאים (אחוז שומן נורמלי). קצב הלב שלהם בזמן פעילות אינטנסיבית היה בממוצע 25 פעימות לדקה (ובטווח תקין) יותר מאשר הדופק המקסימלי בקרב אלו החיים בסביבה רגילה מה שמצביע על כך שדופק מירבי נמוך (דבר האופייני לבעלי תסמונת דאון) לא בהכרח טבוע במחלה זו.   האם הכושר הגופני הכללי ניתן לשיפור או אחוז השומן בגוף ניתן להפחתה בקרב בעלי פיגור שכלי (עם או בלי תסמונת דאון) באמצעות משטר בריאות ותרגילים עדיין לא ברור לגמרי.   מבדקים ואימונים של המערכת הקרדיו-וסקולרית : ישנו תיעוד טוב של מבדקים אמינים בתנאי שטח ומעבדה המעריכים את הכושר האירובי של בעלי פיגור שכלי (עם או בלי תסמונת דאון). נעשו מספר מחקרים על ההשפעה של אימון גופני על אוכלוסיה זו. מעטים אם זאת עשו שימוש במתודולגיות מתאימות על מנת לקבוע אם משטר האימונים היה הנכון לשיפור המערכת הקרדיו-וסקולרית. 2 החסרונות העיקריים של מחקרים אלו היו:   1.  כישלון להשתמש במבדקי הערכה אמינים של הכושר לפני ואחרי האימון. 2.  כישלון לתאר בצורה ספציפית את סוג התרגול, התדירות, המשך, והעוצמה של האימון.   ישנם 2 מחקרים שדוקא כן כללו מתודולוגיות שהביאו למסקנות חד משמעיות בקשר לשיפור כתוצאה מאימון בקרב בעלי פיגור שכלי.   משדה המחקר : 1.  השפעת אימון בהשגחה מינימלית עבור מבוגרים בעלי פיגור שכליPitetti, K.H and D.M. Tan. – תוכנית אימון למבוגרים עם פיגור שכלי אך ללא תסמונת דאון על Schwinn Air-Dyne (אופני כושר) למשך 16 שבועות בממוצע של 17 דקות באימון, 3 פעמים בשבוע בעצימות של  61%  מה- VO2max הביאה לעלייה ממוצעת של 21% ב- VO2max בסיום המחקר.   החוקרים במחקר זה מצאו שלא הייתה הפחתה משמעותית באחוז השומן או במשקל עבור הקבוצה כולה למרות שהפחתה משמעותית במשקל ואחוז השומן נצפתה אצל 5 נשים שהשתתפו במחקר זה.   2. Millar, L.A., B. Fernhall, and L.N. Burkett –  השפעת אימון אירובי       על מבוגרים עם תסמונת דאון    במחקר זה המשתתפים היו מבוגרים-צעירים ומבוגרים עם תסמונת דאון.          הקבוצה התאמנה במשך 10 שבועות בהליכה וריצה בתדירות של 3 פעמים        בשבוע במשך 30 דקות כל פעם ועצימות של   65%-75% מן הדופק המירבי.    למרות שתוכנית זו לא הניבה שיפור ביכולת האירובית  (כלומר ב- max2VO)    היא הביאה לשיפור בשיא זמן האימון  (and Grade  Peak Exercise Time).    לא ידועה ההשפעה על מדדים גופניים אחרים כיוון שהמשקלים ואחוזי השומן      ממחקר זה לא דווחו.   מבדקים ואימונים של כח : פרוטוקולים אמינים והולמים להערכת כח וסבולת שרירית עבור אנשים עם פיגור שכלי (עם או בלי תסמונת דאון) נקבעו. מחקרים הראו שאנשים עם פיגור שכלי הגיבו בצורה דומה לזו של אנשים ללא פיגור שכלי במובן של עלייה בכח השרירים. (לא ידוע אם הדבר נכון גם לגבי אנשים עם תסמונת דאון כיוון שמחקרים אלו לא כללו בעלי תסמונת דאון או שכללו אך תוצאותיהם לא הופרדו מאלו ללא תסמונת דאון).   משדה המחקר : מחקר שנעשה כלל תוכנית אימונים של מתיחות ותרגילים כנגד משקל גוף (Calisthenics) ואימון מחזורי על מכונות. 8-14 שבועות, 2-3 פעמים בשבוע, 3 סטים של 8-12 חזרות. נראתה עלייה בכח שנבעה מהיפרטרופיה (עלייה במסת השריר) וגורמים עצביים.   השפעות נוספות של אימון גופני על בעלי פיגור שכלי :   משדה המחקר : קבוצה של 10 מפגרים בעלי התנהגות משובשת, אגרסיבית מאוד והיפראקטיבית המאושפזים במוסד, טופלה באמצעות אימון גופני נמרץ. בשני מחקרים שנערכו המשתתפים נחשפו לשני אימוני ריצה ופעילויות עצימות אחרות בכל יום. על פי נתונים שנאספו נראתה ירידה בהתנהגות הבעייתית של 8-10 מהמשתתפים לדרגה המוגדרת כ- "לא בעייתי" או "בעייתי לפעמים".  אימון גופני יכול להציע פתרון יעיל בנוסף לשיטות הטיפול האחרות.   לסיכום : המצב הנוכחי של רפואת הספורט והפיזיולוגיה הקשורה לאנשים עם פיגור שכלי מתוארת הכי טוב על ידי DR. James H. Rimmer : "כמות המחקרים שפורסמו על הפיזיולוגיה של המאמץ בקרב אנשים עם פיגור שכלי לא משתווה לכמות המחקרים שפורסמו על אוכלוסיות עם בעיות אחרות (סוכרת, אסטמה וכו')" "מבחינה זהירה של הספרות נראה כי הפיזיולוגים הביעו עניין מועט בחקר מבוגרים המוגדרים כבעלי       פיגור שכלי. הפער במחקר קשור כנראה לגירעון המנטלי באוכלוסיה זו המרתיע את המומחים מלעבוד עימם. בנוסף רוב הפיזיולוגים יודעים מעט על פיגור שכלי ועלולים לתפוס  אוכלוסיה זו כבעייתית.   למרבה המזל, גישה זו משתנה בהדרגה….."