איך נעשים טניסאי מקצוען?

 מריה שראפובה, שחר פאר, אנדי רם, יוני ארליך וטניסאים טובים רבים אחרים מהווים מודל לחיקוי של צעירים וצעירות רבים. האם השלבים שיש לעבור עד לנקודה שבה הנך טניסאי מוערך ומצליח בארץ ובעולם פשוטים?   אורח החיים של כל ספורטאי תחרותי הוא לא קל. דרושות שנים של השקעה והתמדה בדרך כלל כבר מגיל צעיר מאד, כדי להגיע לרמות הגבוהות וגם להישאר בהן לאורך זמן.    ספורטאי שמחליט להפוך את הענף שלו למקצוע, עושה בעצם ויתור מראש על חיים "רגילים". הטניס, ספורט אינדיבידואלי (אישי), ההשקעה והמסירות היא לעיתים טוטאלית וגם אז יש תמיד לזכור, שלא כל מי שמשקיע ורוצה מצליח אלא רק בודדים מצליחים לחבר את כל האלמנטים הפיזיים, נפשיים ואחרים לכדי הצלחה בינלאומית. כיום הגיל של הטניסאים מצד אחד יורד בהדרגה (מתחילים בגיל מאד מוקדם ולכן בעיקר בטניס הנשי רוב הטניסאיות המובילות בעולם הן בגילאי ה- 20 ), אבל בניגוד למה שניתן היה לחשוב, התחלה מוקדמת של עיסוק בטניס לאו דווקא מקצרת את הקריירה של הספורטאי.  הידע הרב שנצבר עם השנים בכל הקשור לגידול נכון של טניסאי מקצועני מגיל צעיר מאד, עוזר לכוח המקצועי למנוע בסופו של דבר שחיקה מוקדמת.   טניסאים שבסופו של דבר מצליחים, הם בדרך כלל כאלה שמתחילים לשחק כבר בגיל 6 או 7 (לעיתים אפילו לפני כן), משקיעים שעות רבות ביום לאימונים ובעיקר יש להם את הנתונים הפיזיים והנפשיים הבסיסיים להצליח.    טניסאי מקצועני כשהוא לא נערך בתקופה של תחרויות, מתאמן בטניס בדרך כלל בכל יום בין שעתיים לשלוש שעות ובנוסף מבצע אימון כושר גופני של כשעה עד שעה וחצי.    בתקופה של תחרויות, המשחק במסגרת התחרות מהווה את האימון הראשי לאותו יום ובעת הצורך מוסיפים אחריו עוד אימון קל כלשהו – או אימון טניס או אימון גופני כלשהו.   הטניס עדיין נחשב לענף אליו מגיעים בעיקר ילדים ממשפחות ברמה סוציו-אקונומית בינונית עד גבוהה ולא במקרה. אמנם חוג טניס לילד וגם הציוד עבורו לא יקר יותר מכל חוג ספורט אחר כיום, אך ילד שרוצה להפוך את הטניס מתחביב למשהו רציני יותר, הופך את העיסוק בענף לעסק יקר.    ככל שילד עולה ברמת המשחק, עולות בהתאמה גם ההוצאות בשל כמות האימונים, הציוד המשופר ובעיקר כל מה שקשור למימון והשתתפות בתחרויות – דבר שלא משתנה אלא רק עולה ככל שרמת התחרויות משתפרת.  בדיקות שנעשו גילו כי לגדל ילד מגיל 12 להיות שחקן מקצועני שמתחיל לעמוד בראשות עצמו ולהתפרנס מטניס כשהוא מגיע לגיל 24 למשל (נכנס בגיל הזה לדירוג בין ה- 100 הראשונים בעולם), עולה בסך הכול סכום של כ- 250 אלף דולר.   לטניס פציעות אופייניות כמו לכל ספורט. בעיות מפרקים (בעיקר מרפק, קרסול, ברכיים, כתף) שכיחות בענף, אבל לא יותר מאשר בכל ספורט תחרותי אחר. שחקני טניס יכולים להיפצע כמו בכל ספורט בעקבות תאונה חד פעמית תוך כדי אימון או משחק (סיבוב קרסול למשל או קריעת שריר), אבל רוב הפציעות הן של שחיקה ומופיעות בדרך כלל רק אחרי שהטניסאי שיחק שנים רבות ועבר שעות רבות של אימונים אינטנסיביים. אחד הנושאים שמעסיקים הורים לטניסאים צעירים הוא היותו של הטניס ספורט אסימטרי (מפתח רק צד אחד של הגוף), אבל גם אסימטריה זו נוצרת רק אחרי עיסוק של שנים רבות בספורט ובצורה אינטנסיבית. ילד שהולך לחוג טניס פעמיים בשבוע, גם במשך 10 שנים, לא יפתח הבדלים בין הצד החזק לחלש בגופו.    כיום הגיל של הטניסאים מצד אחד יורד בהדרגה (מתחילים בגיל מאד מוקדם ולכן בעיקר בטניס הנשי רוב הטניסאיות המובילות בעולם הן בגילאי ה- 20 ), אבל בניגוד למה שניתן היה לחשוב, התחלה מוקדמת של עיסוק בטניס לאוו דווקא מקצרת את הקריירה של הספורטאי.  הידע הרב שנצבר עם השנים בכל הקשור לגידול נכון של טניסאי מקצועני מגיל צעיר מאד, עוזר לכוח המקצועי למנוע בסופו של דבר שחיקה מוקדמת.    לסיכום, בטרם תחליטו להיות שחקני טניס מקצוענים כדאי לקחת בחשבון את האמור לעיל על מנת שתהיה ככל שניתן הלימה בין המטרות של הילד/מתבגר או מבוגר לבין מידת ההשקעה הנדרשת.

 מאת: ד"ר איתי זיו