נבדקו 15 חולים הסובלים מהשמנה מורבידית (BMI = 43.0) שנבדקו לפני הניתוח ו- 4 חודשים אחריו. 8 מהם התמידו בתכנית אימון המשלבת כוח וסבולת, השאר לא ביצעו פעילות גופנית מוגדרת. לפני ואחרי הניתוח נמדדו מדדים אנתרופומטריים (כגון: משקל, היקפים ואחוזי שומן) ובוצעה הערכה רחבה של הכושר הגופני (כוח, כושר אירובי וביצועים גופניים).
התוצאות: איבוד המשקל הרב לאחר ניתוח לקיצור קיבה מביא לירידה בכוח הסטטי והדינאמי של השריר ולא הביא לשיפור בכושר האירובי. אימונים אינטנסיביים יכולים למנוע זאת ואף להגדיל את הכוח של רוב קבוצות השרירים, לצד שיפור בכושר האירובי והביצועים היומיומיים שגדלו בצורה משמעותית. 2 הקבוצות הראו שיפור דומה בהרכב הגוף – ירידה במסת שומן ובמסה הגוף הרזה פעילות גופנית אצל חולים הסובלים מהשמנה מורבידית

 ניתוחי הרזיה כירורגיים נעשו פופולאריים בשנים האחרונות ומהווים מוצא לאנשים כבדי משקל במיוחד.  עבורם זה המוצא האחרון להפחית במשקל באופן מהותי ובאמצעות כך ליהנות מיתרונות סוציולוגיים, בריאותיים, אסתטיים ועוד. בישראל נערכים מדי שנה אלפי ניתוחי הרזיה מסוגים שונים בכלל וניתוחים לקיצור קיבה – בפרט. באמצעות ניתוחים אלה מנסים לסייע לאוכלוסייה הרחבה להתמודד עם ההשמנה שהנה תופעה רחבת היקף בארץ בעולם ומוגדרת בשנים האחרונות כמגיפה. ניתוחים בריאטריים (ניתוחי הרזיה) מקובלים מאוד בשנים האחרונות ואף ממומנים על ידי קופות החולים שרואות בהן דרך לשיפור המצב הבריאותי של המבוטחים ומניעת תחלואה פוטנציאלית עתידית.  האם לאוכלוסייה שעוברת את הניתוחים הללו ניתן להבטיח משקל גוף  נמוך יותר ואחוזי שומן ממוצעים במהלך החיים שלאחר הניתוח? בספק רב! חלק מהאנשים שעוברים ניתוחי הרזיה שונים לא ממש עושים שינוי באורח חייהם. במקרה זה מדובר: בהפסקת העישון, הפחתת צריכת האלכוהול, תזונה נכונה, שינה מספקת ביממה ופעילות גופנית המתבצעת על בסיס קבוע. מסתבר שגם לאחר ניתוחים מסוגים שונים ניתן להעלות חזרה במשקל ובוודאי באחוזי השומן התת-עורי.
קיימות סיבות רבות להשמנה בדור הנוכחי לרבות: אורח החיים היושבני (סוגי העבודה ואורח החיים היומיומי לא מצריכים כמעט כלל הפעלה גופנית), החשיפה הרבה למדיה (אינטרנט, טלביזיה, טלפונים ניידים ועוד), שפע המזון, הגנטיקה (הורים שמנים יולידו צאצאים עם מספר תאי שומן רב ועם פוטנציאל גדול להשמנה כמבוגרים), מיעוט בביצוע פעילות גופנית על בסיס יומי ועוד. אי הקפדה על איכות המזון הנצרכת תוביל לשינוי במשקל הגוף ובד בבד לעלייה באחוזי השומן. ברם, אי ביצוע פעילות גופנית על בסיס קבוע יעלה את הסיכוי לשינוי בהרכב הגוף, הרעה של ההופעה החיצונית, ירידה בתפקוד הגופני, ועם הזמן אף העלאת הסיכוי ללקות במחלות שכיחות. ידוע  שכל תהליך של ירידה במשקל מומלץ מאוד שיתבצע במקביל עם תוכנית של אימון גופני וזאת על מנת להביא לירידה מתונה ככל שניתן של מסת השריר. לאחר ניתוחי הרזיה  מסוגים שונים, לעיתים מדובר בירידה חדה במשקל תוך תקופת זמן קצרה יחסית (שבועות או לעיתים חודשים – כשמדובר בהשמנה מופרזת). לכן חשוב שהפעילות הגופנית תתבצע באופן קבוע.
מסתבר שללא שינוי באורח החיים גם ניתוח בריאטרי זה או אחר לא ממש יסייע. לאחר הניתוח המנותח אמור לצרוך כמויות מזון קטנות במיוחד ואחת הסיבות לכך הנו נפח הקיבה שעקב הניתוח קטן במיוחד. ברם, גם קיצור נפח הקיבה או התערבות כירורגית אחרת לא מבטיחה משקל נמוך יותר וירידה במידת אחוזי השומן. במידה והאדם לאחר ניתוח בריאטרי ימשיך לצרוך מזון עתיר בקלוריות נוזלי ובנפח קטן הוא יעלה במשקל באופן ממשי. צריכת מזונות כמו: מילקשייק עתיר קלוריות ושומן, שוקולד בצורותיו השונות, חמאת בוטנים, ממרח חלבה (מזונות המכילים למעלה מ- 500 קלוריות ל- 100 גרם !!!) ועוד יגרמו בוודאות לעלייה במשקל ואחוזי השומן. הדבר תלוי כמובן במאזן הקלורי החיובי לעומת השלילי. כלומר, במידה ומספר הקלוריות הנצרכות מהמזון גדול יותר ממספר הקלוריות שנעשה בהן שימוש, תתרחש בוודאות השמנה.
מעניינת העובדה שאנשים לא מעטים שעברו ניתוח זה או אחר לטיפול בהשמנה לא ממש מאמצים אורח בריא ולא מבצעים פעילות גופנית על בסיס קבוע. בשל כך, ניתן לצפות לעלייה במשקל ואחוזי השומן גם אצל אנשים אלה. בנוסף, במקרים רבים אוכלוסיות שעברו ניתוחים בריאטריים מסוגים שונים מבצעים את הפעילות הגופנית באופן לא מובנה. אזי, גם במקרה זה גובר הסיכוי לשינוי שלילי במשקל ובאחוזי השומן התת עורי וזאת בשל אפקטיביות ירודה של האימונים מסוגים שונים.
בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים בתחום. אחד מהם נערך באוניברסיטת גנט בבלגיה (Department Movement and Sport Sciences, Ghent University, Belgium) נבדק נושא הפעילות הגופנית אצל חולים הסובלים מהשמנה מורבידית (קיצונית) וההשפעה של ניתוח לקיצור קיבה על האימון. מסתבר שבקרב האוכלוסייה הרפואית קיים קונצנזוס לפיו ניתוח לקיצור קיבה הוא הטיפול ארוך הטווח היעיל ביותר כרגע להשמנה מורבידית. עם זאת, עוד לא הוכח האם כושר גופני, מאפיין חשוב שחסר בקרב חולים אלה, משתפר לאחר הניתוח. המחקר בודק את ההשפעות של ניתוח לקיצור קיבה על הכושר הגופני ויקבע אם תכנית אימונים לארבעת החודשים שלאחר הניתוח הנה אפקטיבית.
נבדקו 15 חולים הסובלים מהשמנה מורבידית (BMI = 43.0) שנבדקו לפני הניתוח ו- 4 חודשים אחריו. 8 מהם התמידו בתכנית אימון המשלבת כוח וסבולת, השאר לא ביצעו פעילות גופנית מוגדרת. לפני ואחרי הניתוח נמדדו מדדים אנתרופומטריים (כגון: משקל, היקפים ואחוזי שומן) ובוצעה הערכה רחבה של הכושר הגופני (כוח, כושר אירובי וביצועים גופניים).
התוצאות: איבוד המשקל הרב לאחר ניתוח לקיצור קיבה מביא לירידה בכוח הסטטי והדינאמי של השריר ולא הביא לשיפור בכושר האירובי. אימונים אינטנסיביים יכולים למנוע זאת ואף להגדיל את הכוח של רוב קבוצות השרירים, לצד שיפור בכושר האירובי והביצועים היומיומיים שגדלו בצורה משמעותית. 2 הקבוצות הראו שיפור דומה בהרכב הגוף – ירידה במסת שומן ובמסה הגוף הרזה.
מסקנות המחקר: תכנית אימונים ב-4 החודשים הראשונים לאחר ניתוח לקיצור קיבה היא יעילה ויש לקדם אותה, מאחר והכושר הגופני אינו משתפר רק על ידי ירידה במשקל. חשוב להקפיד הן על פעילות אירובית, אך לא פחות חשוב – פעילות אנאירובית. באמצעותה ניתן יהיה להעלות את חילוף החומרים הבסיסי (BMR), לחזק שרירים ואף להעלות את מסתם (היפרטרופיה) ובד בבד לשפר באופן ממשי את ההופעה החיצונית.
לאחר ניתוחים מסוגים שונים (לאו דווקא ניתוחי הרזיה) יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי התאריך המומלץ להתחלת הפעילות הגופנית וסוגה בקווים כלליים (ניתן במקביל להתייעץ עם רופא ספורט). כמו כן חשוב לקבל תוכנית אימונים מתאימה מאיש מקצוע הבקיא במקרים הללו. חשוב לציין שללא ביצוע פעילות גופנית ושמירה על תזונה נכונה על בסיס קבוע יופיעו בעיות בריאותיות בעתיד, עלייה באחוזי השומן, שינוי לרעה בהופעה האסתטית, ירידה בתפקוד בכלל ושינוי במצבי רוח.
ההמלצות לפעילות גופנית לאנשים אלה הן:
1. הקפדה על הדרגתיות באימון –  לאחר ניתוחי הרזיה ישנה לעיתים מוטיבציה עזה לשינוי אורח החיים שמתבטא בין השאר בביצוע על בסיס קבוע פעילות גופנית. חשוב לבצע בשבועות הראשונים 4-3 פעמים בשבוע פעילות גופנית קלה ובהדרגתיות להעלות את הזמן המוקדש לפעילות הגופנית ועצימותה וזאת על מנת שלא ליצור עומסים על מפרקי הגוף השונים ולהעלות בכך את הסיכון לפציעה.
2. ביצוע אימון אירובי ואימון אנאירובי על בסיס קבוע  ובהדרגתיות-  הן אימון אירובי, והן אימון אנאירובי חשובים לכל סוגי האוכלוסייה ובפרט לאנשים שעברו ניתוח הרזיה מסוגים שונים. המינונים עשויים להיות כדלקמן:  בשבועות הראשונים ניתן לבצע פעילות אירובית קלה בדופק של 65%-60% מדופק מירבי (המוגדר כ- 220 פחות הגיל לגברים ו- 226 פחות הגיל לנשים) 15-10 דקות. מדי מספר אימונים ניתן להעלות את הזמן המוקצה בכל פעם ואת מספר הפעמים בשבוע. לא מומלץ להעלות במקביל גם את זמן הפעילות וגם את מספר הפעמים או את הדופק.  כשמדובר בפעילות אנאירובית (במקרה זה מדובר באימוני משקולות, שיעורים הנערכים בסטודיו עם אביזרי עזר, פילאטיס מכשירים, תרגילים המתבצעים עם משקל גוף וכדומה, ניתן להמליץ על מינון של 3-2 פעמים בשבוע, תוך הפעלת קבוצות השרירים העיקריות (רגליים, גב, חזה, כתפיים, פושטי מרפק, כופפי מרפק, בטן וזוקפי גו). חשובה במקרה זה תשומת הלב לתרגילים שונים היוצרים מתיחה באזור שעבר את הניתוח. ישנם תרגילים (כגון: פשיטת כתף בשכיבה עם משקולת יד או פולי תחתון, או פשיטת גו בשכיבה) שבהם יש מתיחה רבה של האזור הבטני ולכן אינם מומלצים בחודשי האימון הראשונים . כאמור, ההמלצה לביצוע תרגיל זה או  אחר כדאי שתיעשה על ידי איש מקצוע.
3.  מספר החזרות בתרגילים השונים באימון אנאירובי –  20-12 חזרות בכל סט בתרגילים השונים המבוצעים באימון  ניתן להמליץ לאנשים אלה. המשקל המורם הנו בהתאם למספר החזרות, קרי בתרגיל המבוצע 15 חזרות המשקל המורם יהיה נמוך יותר מאשר ביצוע אותו תרגיל 12 חזרות. חשוב לא לבצע את התרגילים השונים עד להגעה של תשישות שרירית.
לסיכום, פעילות גופנית בכלל ולאחר ניתוחי הרזיה – בפרט הנה משמעותית וחשובה במיוחד על מנת לשפר יכולות גופנית, בעיקר לאחר ניתוחי הרזיה, אזי ישנה ירידה עקיבה ביכולות הגופניות. חשוב במיוחד לבנות תכנית אימונים מושכלת הן אירובית והן אנאירובית על מנת להשיג את  מטרות האימון ללא פציעות וללא בעיות מסוגים שונים השכיחות במיוחד אצל אוכלוסיות אלו.