אחד מהשינויים המהותיים בתקופת 'הקורונה' הנה הסגר החלקי (וייתכן בהמשך – מוחלט) לתושבי ישראל. נכון לכתיבה של מאמר זה מוטלת הגבלה של התרחקות מהבית עד למרחק של 100 מטר רדיוס, ורבים מקרב האוכלוסייה נשארים בביתם במרבית שעות היום (או אף לכל אורכו). שהייה לזמן ממושך בבית או בקרבתו מצריכה התנהלות זהירה יותר מבחינת האכילה ביחס לכפי שהיינו מורגלים עד לא מזמן. השהייה בבית מייצרת זמינות רבה למטבח ולמזון, עלולה להגביר מתח נפשי בקרב חלק מהאוכלוסייה שמייצר, לא אחת, דחף לצריכה קלורית רבה יותר (ולא בהכרח ממקור בריא/איכותי), לשעמום שמוביל לאכילה בתדירות רבה יותר. מצב זה משפיע על כל התא המשפחתי שנמצאת יחד בבית וקיימת גם השפעה בין בני המשפחה זה על זה. אין ספק, אפוא, שמצב זה מצריך היערכות המתאימה למאפייני התקופה.
מנגד, יש כאלו שהלחץ הנפשי משפיע עליהם בכיוון ההפוך ומדכא את תיאבונם, ומביא לאכילה מופחתת ובהתאם גם משקלם יורד. ישנם גם כאלו, שדווקא בתקופה שכזו מבצעים פעילות ספורטיבית בתדירות, עצימות ואף היקף גבוהים יותר מאשר בשגרה. תופעה זו יוצאת דופן ומעלה את השאלה, האם הירידה במשקל במקרה זה הינה חיובית או ייתכן שדווקא שלילית?
על פניו, ירידה במשקל מתקשרת למצב חיובי, במיוחד במקרים כשמדובר באנשים שסובלים ממחלות והם גם בעלי עודף משקל, או בקרב אלו היורדים במשקל כתוצאה מפעילות ספורטיבית. אולם, לא תמיד זה כך, ובהחלט יתכנו מצבים בהם ירידה במשקל הינה שלילית, במיוחד בתקופה זו. בתהליך ירידה במשקל, קיים מצב בו הירידה המשמעותית היא בכלל של מסת השריר ולא של מסת השומן. תהליך שכזה יכול להתרחש בכל מצב של דיאטה היפוקלורית (דלת קלוריות), תפריט תזונתי לא מאוזן, שימוש בתרופות מסוימות ועוד. הירידה במסת השריר מאופיינת בירידה בטונוס (מתח) השרירי, ביכולת הספורטיבית, בתפקוד היומיומי, פגיעה באסתטיקה הגופנית ואף ייתכן בשינוי לרעה במצב הבריאותי (במיוחד בקרב אלו שלוקים במחלות מסוימות, בני הגיל השלישי וכד').
כאשר ישנה ירידה במשקל הגוף, רצוי לבחון ולדעת האם חלה ירידה בעיקר במסת השומן או שייתכן והירידה במשקל נובעת בעיקר מירידה במסת השריר. לכן, משקל הגוף אינו האינדיקציה החשובה במשוואה זו, אלא בעיקר הרכב הגוף. נתון זה חשוב במיוחד לאלו אשר עוסקים בפעילות ספורטיבית, אך לא רק. מכאן, שהקפדה על תפריט קלורי בו ההוצאה הקלורית רבה יותר מהצריכה הקלורית יוביל כמובן לירידה במשקל, אך כלל לא בטוח שלתוצאות הרצויות. ברם, נציין שירידה במסת השריר ולא במסת השומן מאופיינת גם באסתטיקה גופנית פחות טובה, ירידה של חילוף החומרים הבסיסי במנוחה (RMR) ועוד, ולכן חשוב להביא זאת בחשבון. כך, גם כשמאמצים דיאטה היפוקלורית, עדיין חשוב להמשיך ולהתאמן (באמצעות תוכנית אימון אפקטיבית, כמובן) על מנת למתן את הירידה במסת השריר תוך כדי התהליך.
להלן מספר המלצות יישומיות (רשימה חלקית):
- בניית תוכנית תזונה מותאמת – הוועצות באיש מקצוע (דיאטן קליני).
- הקפדה על אימון גופני באופן קבוע – אימונים אירוביים ואנאירוביים כאחד, המוכוונים ומותאמים למטרת האימון העיקרית: ירידה במשקל (בדגש על מסת השומן), העלאת מסת שריר, שיפור מצב בריאותי, שיפור יכולת תפקודית יומיומית או יכולת ספורטיבית ועוד. במקרה זה, ישנה גם חשיבות גבוהה ליחס בין הפעילות האירובית לאנאירובית.
- צריכת חלבון מספקת – בהתאם לנתונים האישיים ונפח הפעילות הגופנית, ובהתאמה לשאר אבות המרכיבים החיוניים.
- בדיקת מדדי הגוף – הרכב (אחוז שומן, מסת שריר), משקל, RMR (חילוף חומרים בסיסי במנוחה), היקפים – כל זאת ניתן לעשות כיום עצמאית באמצעות סרט מדידה ואפליקציות ייעודיות שמסייעות בחישוב, ולקבל נתונים מהימנים דים.
- תיעוד השינויים הגופניים – בתדירות קבועה, וכך גם את העלייה ברמת האימון לאורך הזמן.
- תשומת לב ל'פלאטו' (חוסר התקדמות) באימון – ייתכנו לכך השלכות שליליות על הרכב הגוף, ירידה ברמת האימון הכוללת ועוד. יש לשים לב לנקודה זו, במיוחד ב'תקופת הקורונה', בה היקף האימונים והעומס המופעל בהם אינם כבימי השגרה.
בהצלחה רבה,
ד"ר Ph.D)) איתי זיו