קשישים, צעירים, ילדים, נשים בהיריון, ספורטאים ברמות שונות, מפתחי גוף, בעלי צרכים מיוחדים, צעירים לפני גיוס קרבי לצה"ל ועוד – מהוווים רק רשימה חלקית של אוכלוסייה המתאמנת על בסיס קבוע במסגרות שונות עם מדריכי כושר. מסתבר, שאימון כל סוג מתאמן המצוין לעיל ועוד מצריך התייחסות שונה מבחינות לא מעטות לרבות: סוג אימון שונה, אמצעי התנגדות, תדירות אימונים, עצימות האימונים ולא פחות חשוב – צורת היחס וההתנהלות של המדריך מול המתאמן. באופן אינטנסטינקטבי ההבדל הראשון אליו נתייחס הוא בין אימון נשים לאימון גברים. לאורך השנים מחקרים הראו כי קיימים הבדלים פסיכולוגיים, מעבר לפיזיולוגיים, בין ילדים/ילדות בנים/בנות. ממצאי מחקרים לגבי השאלה האם ההבדלים מולדים או נרכשים אינם חד משמעיים ואינם עקרוניים מבחינת המאמן. הדבר שחשוב מבחינתו הוא ההבנה וההכרה בכך שישנם הבדלים: ספורטאית  אישה היא לא ספורטאי ממין נקבה, אלא אישה העוסקת בספורט. לכן לכל מי שמאמן נשים ו/או עובד איתן מומלץ להיות מודע לנושאים הבאים: לבנות יכולת מילולית גבוהה, מכאן שחשוב כי מאמן העובד עם נשים ישים דגש על מתן הנחיות מילוליות מעבר לאלה הביצועיות. מכיוון שאצל נשים המניע לביצוע ספורט אינו משקף לרוב סובלימציה-עידון של דחפים תוקפניים, חשוב כי נימת מתן ההוראות תהיה פחות תוקפנית ועוצמתית ביחס למתאמנים גברים למשל. וכמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.  אנשים אינם מספרים והחלוקה הפסיכולוגית בין המינים אינה דיכוטומית, אלא מדובר ברצף ולכן ישנם גברים שיש להם תכונות פסיכולוגיות שהן לכאורה קרובות לפן "הנשי יותר" של הרצף ולהפך – נשים שלהן תכונות פסיכולוגיות שהן הקרובות לכאורה יותר "לפן הגברי" של הרצף. מאמן מיומן הוא זה שמכיר את הספורטאים ומתנהל מולם באופן מותאם לאישיותם.

לדוגמה:
אישה בהיריון בחודש 5 לצורך העניין לא רק סוג האימון יהיה מותאם עבורה (לנשים בהיריון יש צורך בהתייחסות ייחודית באימון הן האירובי והן האנאירובי), אלא גם השפה בה יעשה שימוש (טון הדיבור ואופן מתן ההסברים). אצל אישה יש להביא בחשבון רמת מודעות וחרדה גבוהה יותר מתוך דאגה מתמדת לבריאות העובר- פועלת וגם מתאמנת בשביל שניים. לעומת זאת, אימון אישי למתבגר בן 17 וחצי שמתעתד להתגייס ליחידה מובחרת יהיה בטון ואופן שונים לחלוטין-  כאן ניתן לשקול שימוש בטון סמכותי ו"צבאי" כחלק מההכנה לתקופה הצבאית בחייו. אימון קשישים מצריך תכונות אופי שונות לחלוטין אצל המדריך. מעבר להבדלים בין נשים וגברים, חייבת להיות מודעות לתחום הגריאטרי גם ברמה הפסיכולוגית (מעבר לפיזיולוגית) ונכונות להתמודד גם עם קשיים מנטליים המאפיינים חלק מן האוכלוסיות המבוגרות. אם כך, האם כל מדריך יכול לאמן כל סוג מתאמן באשר הוא? מבחינה חוקית כמובן שאין בעיה. הרי מדריך חדר כושר יכול, לצורך העניין, לאמן את כל סוגי האוכלוסייה במרבית סוגי האימונים הקיימים ללא צורך בהכשרה נוספת. אך לא כל מדריך מתאים לאמן קשישים או נשים בהיריון, לא רק בשל המקצועיות הנדרשת אלא גם בעיקר בשל האינטליגנציה הרגשית הייחודית הנדרשת במקרים אלה. למשל, אישה קשישה בת 85, סביר להניח שלא תאהב לקבל הדרכה ממדריך אימון אישי שצורח על בסיס קבוע, עושה שימוש בשפה שלא מתאימה לאישה בגילה ועוד. אם כך, בהחלט ניתן לציין שישנם מדריכים שיתאימו יותר למתאמנים מסוימים ואילו אחרים יתאימו לאמון אחרים. לצורך העניין נציין שמדריך צריך להכיר את המגבלות שלו, מידת הסבלנות שלו, יחס וכדומה ואז להחליט אם יאמן במועדון כושר זה או אחר. אילולא כן, עשוי להגיע מדריך שהנו אקסטרוברט (מוחצן) מובהק ועם בעיית קשב וריכוז גבוהה במיוחד לעבוד בחדר כושר בדיור מוגן. התוצאה? לא מזהירה.

רמת ההשקעה האישית והמקצועית הנדרשת ממדריך הכושר והקשר לרמת המתאמן

מתאמנים מסוימים מצריכים ידע והשקעה רבה הרבה יותר גבוהה מאשר אחרים!. לדוגמה, בחור שמטרתו הנה היפרטרופיה או פיתוח גוף מצריך השקעה פי כמה גדולה יותר באימון, תזונה ועוד לעומת מתאמנת 'מן השורה' שבסך הכל פוקדת את חדר הכושר פעמיים בשבוע ומטרתה הנה שיפור כושר גופני וירידה מסויימת במשקל הגוף.

סוגי התנהגויות לא שגרתיות של מדריכים

1. המפקד הצבאי – אימוניו מזכירים את אימוני הכושר המועברות ביחידות קרביות בצה"ל. עצימות אימון גבוהה, שפה וטון דיבור של מפקד בצה"ל,  העלבות מפעם לפעם, העמדה במבוכה של המתאמן לעיתים ומה לא. מתאים, כמובן, לחלק קטן מהמתאמנים שבאמצעות כך ניתן לשפר אצלם את המוטיבציה.
2. המזלזל – מדריך זה לא ממש מתייחס למתאמן שלו במהלך האימון, שולח סמס, מדבר עם מתאמנים אחרים במועדון (תוך כדי האימון האישי) משלב ידיים על החזה ועוד. מפתיע, אך למתאמנים מבוגרים ישנה נטייה לא להעיר למדריך על התנהגויות אלו (אך לא רק גם מתאמנים אחרים ובמיוחד אלה שחסרי ביטחון עצמי) וכך הדבר עשוי להמשך תקופה ארוכה מדי.
3. המטריד בכלל ומינית – בפרט – מבין המדריכים יש כאלה שמטרידים בצורות שונות מתאמנים (בעיקר כמובן מתאמנות). אותן מתאמנות לא מודעות במקרים רבים לגבול הדק בין אימון אישי לבין הטרדה מינית. בעייתי!. וגם שישנה מודעות לכך לא תמיד מעירים או מתלוננים על מדריך זה. הדבר עשוי להתבטא במגע מופרז תוך כדי אימון (בפרט באזורים אינטימיים), מסרונים שאינם קשורים לתחום האימון האישי ובעלי אופי מיני ועוד.
לסיכום, בטרם שוכרים שירותיו של מדריך אימון אישי או אף נרשמים למועדון זה או אחר כדאי לבדוק את מידת ההתאמה של מדריך הכושר למתאמן באשר הוא. זאת בשל הקשר ההדוק בין חוויית האימון לבין משתנים נוספים והחשוב ביותר – שיושגו מטרות האימון.

דגנית גלסמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית וספורט.