• המיכשור האירובי בחדר הכושר – מייצר רעש על בסיס קבוע. סוגים מסוימים של מסילות מייצרים רעש משמעותי הרבה יותר ממסילות אחרות. בתוספת המוסיקה הבוקעת מהטלביזיה או ממערכת השמע מדובר בהחלט ברמת רעש גבוהה במיוחד.
• שיעורי סטודיו מסוגים שונים (כמו מחול אירובי, קיק בוקס וכדומה) מאופיינים בדרך כלל ברמת רעש גבוהה במיוחד. מנגד, שיעורים כמו יוגה, פילאטיס רצפה ואחרים, במידה ונשמעת מוסיקה ברקע היא בדרך כלל מתונה עד רגועה. 
שיעורים שונים הנערכים בסטודיו, אימון בחדר הכושר, ביצוע פעילות אירובית (במועדון הכושר או מחוצה לו), שיעורי ספינינג (אופני סטודיו) שונים מהווים רק רשימה חלקית של אימונים הנערכים על בסיס קבוע על ידי רבבות שבדרך כלל מקשיבים למוסיקה בעוצמה גבוהה. בכל סוגי אימונים אלה ישנה חשיפה לרעש ברמות שונות. האם חשיפה זו טובה לבריאות?
חשיפה לרעש בשנים האחרונות, בכל תחומי החיים, הפכה למטרד משמעותי ולבעיה שיש להתמודד עימה באופן רציני. מעניינת העובדה שבעת ביצוע אימונים מסוגים שונים החשיפה לרעש הנה רבה במיוחד ומהמחקרים עולה שרמת רעש כה גבוהה משפיעה לרעה על המצב הבריאותי במישורים רבים וכן גם לירידה בשמיעה.
באזורי אימון שונים, כמו סטודיו לפעילות אירובית, האימון מתבצע באולם או בחדר נפרד וסגור על מנת למנוע או להפחית את הרעש לכלל המתאמנים במועדון, אך באזורי אימון אחרים אין הקפדה על כך ורמת הרעש עלולה להגיע אף ל- 100 דציבלים ויותר ולכך, מסתבר, עלולה בהחלט להיות השפעה על השמיעה והמצב הבריאותי כאחד.
אימונים מסוגים שונים כמו: קיק בוקס, ספינינג, אימון בחדר כושר מסוים 'מחייבים' למעשה את המתאמן להיחשף לרמת רעש גבוהה משמעותית מהממוצע. המקרים בהם מתאמן מבקש מהמדריך להפחית עוצמת המוסיקה באזור האימון אינם שכיחים ונדירים המקרים בהם יעדיף המתאמן מועדון כושר אחר להתאמן בו המאופיין ברמת רעש נמוכה יותר.
בעבר היו מועדוני כושר שהתהדרו בכך שבשעות פתיחה מסוימות (שעות הערב בדרך כלל) ישנו דיג'י (תקליטן) שאחראי על השמעת המוסיקה. חשוב לציין, שבמקרים הללו מדובר בדיסקוטק של ממש ורמת הרעש גבוהה עד גבוהה מאוד.
בעת בניית חדר כושר או סטודיו ניתנת כיום חשיבה לאמצעים שונים להפחתת הרעש. למשל, הכנסת שטיחונים מגומי שתורמים לספיגת הרעש והגנה על הרצפה. כמו כן ניתנת חשיבה על בידוד אקוסטי שמאוד חשוב כיום בבנייה של בתים ודירות. ותורם לשיפור איכות החיים בבית. כמו כן, ניתן לבודד את הקירות בצורות שונות על מנת למנוע 'העברת' הרעש למקומות סמוכים.
חשוב לדעת שרעש בממדים מסוימים עלול להיות מרגש ומותח בשביל חלק מן האנשים, בזמן שהוא טבעי אצל אנשים אחרים.
להלן מספר דוגמאות של רעשים המיוצרים במועדון הכושר או בסטודיו
• המיכשור האירובי בחדר הכושר – מייצר רעש על בסיס קבוע. סוגים מסוימים של מסילות מייצרים רעש משמעותי הרבה יותר ממסילות אחרות. בתוספת המוסיקה הבוקעת מהטלביזיה או ממערכת השמע מדובר בהחלט ברמת רעש גבוהה במיוחד.
• שיעורי סטודיו מסוגים שונים (כמו מחול אירובי, קיק בוקס וכדומה) מאופיינים בדרך כלל ברמת רעש גבוהה במיוחד. מנגד, שיעורים כמו יוגה, פילאטיס רצפה ואחרים, במידה ונשמעת מוסיקה ברקע היא בדרך כלל מתונה עד רגועה.
• רעש קולי של מתאמנים בחדר הכושר. בחדרי כושר מסוימים בהם מתאמנים צעירים, ניתן להבחין לעיתים בתופעה בהם המתאמנים לא מדברים ביניהם אלא צועקים. עובדה המעלה את מפלס הרעש באופן ממשי.
• אקוסטיקה לקויה של מקום האימון משפיעה על כמות הרעש המיוצרת.
• אופי ותרבות האימון של המתאמנים במועדון הכושר. זריקת משקולות, שימוש בטלפון נייד במהלך האימון ובאזור חדר הכושר, צעקות על בסיס קבוע במהלך האימון במשקולות, או בסוגי אימונים עצימים במיוחד, שכיחים וגורמים לעלייה מהותית של הרעש באזור האימון.
• האזנה למוסיקה באופן אישי. כיום שכיח להבחין במתאמנים שמאזינים למוסיקה באופן אישי באמצעות אוזניות. במקרים רבים עוצמת המוסיקה הנה גבוהה במיוחד. הדבר בדרך כלל מהותי בסוגי אימון בהם מושמעת מוסיקה עם מספר ביטים (קצב) רב של 120 ומעלה לדקה. אי לכך עוצמת המוסיקה תהיה גבוהה יותר. מן הסתם בשיעור קיק בוקס או ספינינג, מאשר באימון יוגה או פילאטיס.
כדאי לדעת לגבי רעש:

• רעש גורם כאב לשומע כאשר הנו חזק במיוחד ועשוי להגיע ל- 130 דציבל.
• חשיפה לרעש במשך שנייה אחת מפחיתה את הריכוז למשך שלושים שניות.
• רעש על בסיס קבוע גורם למתח שכלי ואי ריכוז ומשפיע על רמת התפקוד השכלי.
• בשינה שקטה, רמת הרעש אסור שתעלה על 35 דציבל. גם ברמה זו האדם יתקשה לישון.
• רעש ברמה גבוהה קשור לעלייה בלחץ הדם, גורם להרגשת כאב בראש ולבעיות נוספות.
• תאונות במפעלים הנגרמות כתוצאה מרעש בעוצמה גבוהה שעולה על 50 דציבל, נובעות מהעובדה שהעובד לא שומע את ההתראות מחבריו במפעל והוא עלול להיות מעורב בתאונה קטלנית.
• העובדים באיזורים שמרבים להשתמש בהם בחומרי נפץ מאבדים את השמיעה באופן פתאומי.
 
 דציבל – רעש נמדד ביחידות הנקראות דציבלים (DB) שמספרן הולך וגדל עם התעצמות הרעש.
 

עוצמת הרעש והשפעתו הפיזיולוגית  

תקנות של ארגוני הכושר וארגוני בטיחות בתחום:
1. לפי התקנות של  OSHA (הארגון האמריקאי לבטיחות ובריאות בעבודה) לגבי מוסיקה רועשת בחדר הכושר מסתבר שלא קיימת רגולציה ספציפית על מוסיקה רועשת בחדרי כושר. מאחר והארגון מקיים רגולציה על בטיחות במקומות העבודה הוא מתמקד בסביבת העבודה כולל מתקנים שמטבעם יותר רועשים, כמו מפעלים ושדות תעופה.
עם זאת, הנחיות אחרות מציעות שיש לשמור על רמות רעש מירביות בחדרי כושר. איגוד הכושר העולמי (IFA) קבע שמוסיקה בחדרי כושר צריכה להיות נמוכה מהדציבל הסטנדרטי שקבע ארגון הגנת הסביבה (EPA) – אם המוסיקה היא בגובה 85 דציבלים ניתן להקשיב לה 45 דקות, 88 דציבלים – ניתן להקשיב 23 דקות, 91 דציבלים זה כבר גובה שאינו בטיחותי לאורך של יותר מ-11 דקות. לשם השוואה – משאית המפנה זבל עושה רעש של 80 דציבלים, בלנדר עושה רעש של 88 דציבלים בערך ואופנוע במרחק 7.5 מטר מהשומע עושה רעש של 90 דציבלים לערך.
לפי OSHA – עובדים הנחשפים לרעש ברמות הגבוהות מ-85 דציבלים למשך 8 שעות או יותר, בכל סביבת עבודה, צריכים לדאוג שמעסיקיהם יתוו תכנית לניטור הרעש והמתקנים כדי להגן על עובדיהם.

2. על פי התקנות של IFA (ארגון הכושר העולמי) לגבי עוצמת המוסיקה בחדרי כושר הועלו נתונים של סטנדרטים של רעש. מסתבר שזה משתנה בהתאם למקום. מה שמוגדר כרועש לקבוצה אחת יכול להוות השראה לקבוצה אחרת. בכל מקרה, מוסיקה צריכה להיות נמוכה ממה שקבע ארגון הגנת הסביבה – EPA.
ארגון IFA קובע הנחיות שחדרי כושר ומדריכים אישים שלא יפעלו לפיהן מסתכנים בהשלכות משפטיות. ההנחיות של EPA לגבי רעש: 70 דציבלים – 24 שעות, 79 דציבלים – 3 שעות, 82 דציבלים – שעה וחצי, 97 דציבלים – 3 דקות, 102 דציבלים – 53 שניות, 107 דציבלים – 16.7 שניות, 117 דציבלים – 1.7 שניות.
3. במחלקה לפתולוגיה של הדיבור ושל השמיעה, אוניברסיטת וויטוואטרסרנד, יוהנסבורג נבדק התפקיד של עוצמת המוסיקה על הפעילות האירובית.
פעילות אירובית הפכה לפעילות בסיכון המביאה לאובדן שמיעה כשעוצמת המוסיקה המושמעת גבוהה.
מאחר והמשתתפים בשיעורי האירובי מוצאים כי מוסיקה בעוצמה גבוהה מחדירה בהם מוטיבציה, הניסיון להנמיך את הווליום לא צלח. הם אף העידו כי במהלך השיעור, מוסיקה שנחשבת לגבוהה בעוצמה אינה נתפסת בעיניהם
כגבוהה, אלא כמחדירת מוטיבציה בלבד. המחקר הנוכחי בדק את ההשפעה של עוצמת המוסיקה על המוטיבציה ועל הפגיעה בשמיעה באופן הבא: בארבעה שיעורי אירובי נקבעה עוצמת מוסיקה שונה – 80 דציבלים (נמוך מאוד),
85 דציבלים (נמוך), 89 דציבלים (בגובה מתאים) ו-97 דציבלים (גבוה), מבחינת הסיכון ללקות בפגיעה בשמיעה.
236 משתתפים בניסוי נבדקו על ידי מילוי שאלונים לפני ואחרי השיעור האירובי. לפי הממצאים עוצמת המוסיקה
לדעת המשתתפים נקשרה לתפיסה של מהי מוסיקה חזקה, מידת ההנאה והמוטיבציה שהמוסיקה החדירה לאימון.

4. במחלקה לבעיות תקשורת, אוניברסיטת אאובורן, אלבמה נבדקה ההשפעה של אימון סימולטנית להשמעת מוסיקה חזקה על התפקוד האודיטורי והשמיעתי.
חדות השמיעה יכולה להדרדר זמנית לאחר חשיפה לרעש חזק והתגובות הפיסיולוגיות הקשורות לפעילות גופנית עלולות להביא להחרפה בתופעה זו. המחקר הנוכחי ניסה לקבוע את ההשפעה האקוטית של פעילות גופנית
סימולטנית לשמיעת מוסיקה רועשת על התפקוד השמיעתי ועל תפקוד הדיבור אצל נשים בריאות וצעירות. תשע נשים בנות 22 בממוצע, בעלות שמיעה נורמלית התנסו בשלושה תנאים בסדר רנדומלי:
(א) חשיפה למוסיקה חזקה – 90-95 דציבלים למשך 20 דקות.
(ב) פעילות גופנית בקצב 60% מדופק מקסימלי על אופני כושר למשך 20 דקות.
(ג) פעילות גופנית והאזנה סימולטנית למוסיקה במשך 20 דקות.
חדות השמיעה ותפקוד הדיבור נמדדו לפני ואחרי כל אחד משלושת הניסויים. לפי הממצאים  – לאחר חשיפה לכל אחד משלושת התנאים, חדות השמיעה ותפקוד הדיבור לא נפגמו. יש לזכור כי מדובר בחשיפה קצרת טווח בלבד,
של 20 דקות בכל פעם, למוסיקה החזקה.   לסיכום, חשוב להיות ערים לרעש הקיים בסביבתינו בכלל ובאזורי האימון השונים – בפרט ובמקרים בהם הרעש גבוה במיוחד ואף קיימת תחושה של אי נוחות ואולי גם כאב, חשוב לנקוט צעדים מתאימים כמו: הנמכת העוצמה של המוסיקה, החלפת סוג האימון ועוד.