תא השריר בנוי ממרכיבים שונים (מיופיבירלים*, גליקוגן, מיטוכונדריה, נוזלים, ריבוזומים ועוד). ככל שהמאמץ באימון ההתנגדות יהיה ממושך יותר וכרוך בהתאמה במספר חזרות רב בכל סט או לחילופין – בביצוע ממושך במיוחד של הסט בתרגיל מסוים (לדוגמה – מעל 40 שניות!) הרי שנשפר במקרה זה את היכולת האירובית של תא השריר יכולת הנקראת "סבולת שריר". הדבר מתבטא בריבוי המיטוכנדריה* בתא השריר. האם תרגיל המתבצע באימון משקולות במספר חזרות נמוך של  8-6 משפיע באופן זהה על תא השריר כמו ביצוע אותו תרגיל בטווח של 20-15? ובכלל מהו טווח החזרות המומלץ באימון משקולות?  לשאלות שכיחות אלו מסתבר יש תשובות כלל וכלל לא פשוטות המצריכות הבנה מסוימת בפיזיולוגיה של המאמץ והאימון הגופני. קצרה היריעה מלפרט במאמר זה את כל ההבדלים וההשפעות של ביצוע אימוני התנגדות בטווחי חזרות שונים, כי הרי קיימת שונות רבה בביצוע אימוני התנגדות בטווח של RM1-RM5 ,  RM6-RM15 או בטווח חזרות של RM15-RM25.    תא השריר בנוי ממרכיבים שונים (מיופיבירלים*, גליקוגן, מיטוכונדריה, נוזלים, ריבוזומים ועוד). ככל שהמאמץ באימון ההתנגדות יהיה ממושך יותר וכרוך בהתאמה במספר חזרות רב בכל סט או לחילופין – בביצוע ממושך במיוחד של הסט בתרגיל מסוים (לדוגמה – מעל 40 שניות!) הרי שנשפר במקרה זה את היכולת האירובית של תא השריר יכולת הנקראת "סבולת שריר". הדבר מתבטא בריבוי המיטוכנדריה* בתא השריר. באימון התנגדות שבו מניפים את המשקולות מעל ל- 20 חזרות ומבצעים מספר סטים רוב השיפור הוא ביכולת האירובית והשפעתו על השריר נראית בעיקר ביכולת לנצל חמצן לשם יצירת אנרגיה. לכן יש עלייה באנזימים האירוביים ובמיטוכונדריה ובצפיפות כלי הדם. אולם, ההשפעה ניכרת בעיקר על סיבי שריר מסוג 1 -האדומים האירוביים שההיפרטרופיה בהם היא לא משמעותית ויכולתם להפיק כוח רב היא פחותה. השיפור בסיבים מסוג 2 האנאירוביים, לאחר אימון של חזרות רבות, אינו משמעותי ולא תיראה לעין היפרטרופיה  ממשית או שיפור בכוח המרבי, אלא יותר ביכולתם האירובית של תאי השריר. לעומת זאת, לאחר אימון כוח של מספר חזרות קטן יחסית (לדוגמה: 8 חזרות בכל סט) ובמשקל גבוה, תחול  עלייה במסת השריר בעיקר של סיבים מסוג 2, באנזימים האנאירוביים,  וביכולת הכוח המרבית,  אך תהיה ירידה במיטוכונדריה, מפני שבאימון זה אין צורך בחמצן ובשיפור יכולת מרכיב הכוח. אם כך, בחירת מספר החזרות בתרגילים השונים היא משמעותית במיוחד ותלויה באופן ישיר במטרת האימון. אם מטרת האימון הנה שיפור הסבולת השרירית (מתאים בעיקר לספורטאים בענפי ספורט מסוימים ופחות – בדרך כלל לקהל הרחב) נמליץ על ביצוע מספר חזרות רב של 25-15 בכל סט המתבצע באימון, אך אם מטרת האימון הנה: העלאת מסת שריר, שיפור מצב בריאותי (לדוגמה: העלאת העומס על מערכת שלד-שריר אצל חולת אוסטיאופורוזיס, למתאמן הסובל מיתר לחץ דם וכדומה) מפתח גוף, בחור בן 23 המעוניין בהיפרטרופיה שרירית, ילד בן 11 המעוניין לחזק את שריריו ואולי להעלות במידה מסוימת את מסתם, אישה בת 35 המעוניינת לשפר את הופעתה החיצונית בכך שתעלה באופן ממשי את הטונוס השרירי לכל אלה נמליץ על טווח חזרות הנע (בעיקר) בין 15-8 חזרות. נכון שבמקרים מסוימים נהוג לבצע מספר חזרות הקטן יותר מ-86 (בעומס גבוה במיוחד) או לחילופין – מעל 15 חזרות (בעומס נמוך יחסית) אך הדבר פחות מקובל כשמדובר באימון האוכלוסייה הכללית שחלק ממטרות האימון פורטו לעיל. לסיכום,  ניתן להסיק שמספר החזרות המומלץ על מנת להשיג את מרבית מטרות המתאמנים בחדר הכושר או מחוצה לו נע בין 15-8. אך בהחלט ניתן לגרות את רקמת השריר גם במספר חזרות נמוך /גבוה יותר. חשוב שההמלצה תינתן על ידי איש מקצוע הבקיא בתחום שיבחר את המינון המתאים על מנת שהמתאמן, לאחר תקופת אימון מסוימת, ישיג את מטרתו.   מיטוכונדריה  (ביחיד – מיטוכונדריון) – מבנה תוך-תאי שבו מתרחשים כל התהליכים האירוביים היוצרים ATP. תאים הצורכים כמות גדולה של אנרגיה, כגון: תאי שריר אדומים העשירים במיטוכונדריה. מספרן וגודלן של המיטוכונדריה בתאי השריר קובעים את מידת הכושר האירובי. כמות המיטוכונדריה גדלה הודות לאימוני סבולת וקטנה במצבים של הפחתת תדירות האימונים ו/או הפסקתם לחלוטין.       מיופיבריל (Myofibril) – מתייחס למבנים החוטיים הרבים שבתא השריר. המיופיבריל מחולק לסרקומרים רבים, שהם היחידות המתכווצות הבסיסיות של תא השריר. ריבוזומים – מהווה למעשה את הגופיפים הזעירים הרבים, המצויים בציטופלסמה של התא,        ובהם מתבצעת סינטזת החלבונים. גליקוגן – הצורה בה פחמימות נאגרות בגוף האדם.הגליקוגן הוא רב סוכר הנאגר בשרירים ובכבד, ובעת הצורך הגוף מפרק אותו ליחידות הגלוקוז המרכיבות אותו.הגליקוגן נאגר בכבד ובשרירים.   בהצלחה!