התנהלות הספורטאי הינה מעין "תו תקן" ו"תו איכות" החל מאופנת ספורט, שימוש בחומרים שונים (לרבות אלה האסורים והבעייתים במיוחד) ועוד. חשוב לציין שאותם מודלים לחיקוי, פועלים בחלק ניכר מהמקרים, ממקום של בצע כסף. הרי מרביתו של שוק תוספי המזון חוקי, משווק באישור של משרד הבריאות ומגלגל מדי שנה עשרות מליוני שקלים מדי שנה בשנה בישראל ושוק הסטרואידים האנבוליים וחומרים אחרים (שגם הם אסורים לשימוש) מגלגל גם הוא מליונים רבים מדי שנה. בשל כך, ניתן למצוא בעלי עניין (מתאמנים ברמות שונות, מפתחי גוף , יועצי תזונה וכדומה) שממליצים על חומרים שונים שהנם בעייתים בשימוש (או לחילופין – לא אפקטיביים להשגת מטרת האימון של המתאמן), אך כשמדובר על פוטנציאל השתכרות כה גבוה ברורים למדי אופן ההתנהלות והדחף למכור מה שרק ניתן. ברם, עם ההצלחה מגיעה גם האחריות. לכן, נודעת חשיבות להבנת דינמיקה זו להשלכות הגורפות אשר עלולות להיות לה, במיוחד על צעירים הפנים הפסיכולוגיות, פיזיולוגיות ואתיות של שימוש בחומרים אסורים בספורט ודגנית גלסמן
במאמרו של דודי אילת (מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ודוקטורנט בנושא אתיקה בניהול באוניברסיטת בן גוריון) שהתפרסם באתר הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט, במרץ 2014 "סוגיית השימוש בחומרים אסורים בספורט- משמעויות אתיות", הועלו מספר אספקטים ואופנים להסתכלות על נושא השימוש בחומרים אסורים בקרב ספורטאים. במאמר זה נתייחס לשניים מהם, תוך קישור לפן הפסיכולוגי והפיזיולוגי.
א. פגיעה בעיקרון המשחק ההוגן – ספורטאים המשתמשים בחומרים אסורים בראש ובראשונה פוגעים למעשה בעיקרון זה. כאשר לספורטאי יש יתרון על פני האחרים לא הודות לכשרונו או – לעבודה קשה, אלא הודות לשימוש בחומר או טכנולוגיה שאינה ברשות האחרים, מראש נפגעת ההוגנות, אשר אמורה להיות אושייה בסיסית בספורט. מעבר לכך, כפי שצוין במאמר, מעבר לחוסר ההוגנות, לדבר השפעה גם על האחרים, ופעמים רבות "החטאה" של האחרים שמרגישים שהם מחויבים או מצופים להשתמש בחומרים/טכנולוגיות "אסורות" על מנת להגיע לאיזון כוחות או לבסיס ראשוני משותף והוגן.
מבחינה פסיכולוגית מעבר לפן האתי הברור, השימוש בחומרים אסורים מכניס "רעש" "הסחת דעת" והתמקדות יתרה בנושאים אשר מסיחים את דעתו של הספורטאי ומסיתים את מחשבתו ומרצו מן העיקר: חיזוק השליטה העצמית שלו, חיזוק תחושת המסוגלות והתמקדות בהשגת מטרות אשר הציב לעצמו או הוצבו עבורו. עצם העלאה למודעות של אפשרות ל"פיתרון קסם" גורמת ל"הכתמת" החשיבה והסטת משאבים, כמו גם העלאת ספקות לגבי הכלים "הקונבנציונליים" המנטליים והפיזיולוגיים להשגת המטרה. בנוסף, ישנה הסטה של המוטיבציה מן הכיוון: "מכוון היכולת" לכיוון: "מוטיבציית אגו" ו"השוואה חברתית" מוטיבציות אשר יש להן גוון "יותר חיצוני" וגורמות להסטת מוקד השליטה מן הפנים אל החוץ.
כמו מרבית "פתרונות הקסם", בטווח הקצר השינוי והשיפור יכולים להיות מרחיקי לכת, אך מעבר לנזקים הפיזיולוגיים הרבים הצפויים בעצם השימוש בחומרים אסורים. לדוגמה: שימוש בסמים אנבוליים קשורים בתופעות לוואי רבות  כגון: עלייה ברמת ה- LDL, ירידה ב- HDL, השפעה שלילית על תפקוד הכבד, השפעה שלילית על תפקוד הלב, אצל גברים עלולה להופיע אטרופיה של האשכים, עקרות, אימפוטנציה ואצל נשים – הרעה של התפקוד ההורמונאלי, אובדן וסת ועוד. גם בפן הפסיכולוגי ההשלכות הן משמעותיות לרבות: אי שקט, תוקפנות, אלימות, סממנים של דיכאון, הפרעות בשינה, אופוריה ועוד. בנוסף, נציין, שברמה הפסיכולוגית יתכן כי ייגרם נזק (ייתכן אף בלתי הפיך) לתחושת המסוגלות ולתפיסת יכולת השליטה העצמית, לא רק בחיים הספורטיביים אלא בחיים בכלל, בדומה לכל התמכרות בה מוקד השליטה עובר להיות חיצוני ותלוי חומר חיצוני.
ב. עיקרון "המטרה מקדשת את כל האמצעים" להשגת מקום ראשון – נציין שספורטאים אשר מגיעים להישגים לאורך זמן, הינם דווקא ספורטאים אשר המטרות שלהם, מעבר למטרת תוצאה בהיותם בוגרים (מטרות תוצאה הן שכיחות ואפילו הכרחיות בספורט תחרותי של בוגרים, בניגוד לילדים ובני נוער), מציבים לעצמם ומוצבות להם מטרות תהליך או מטרות ביצוע. כאשר מטרת מקום ראשון מוצבת מעל לכל ובכל מחיר, אנו למעשה מוחקים את כלל המטרות האחרות, ובהיבט פסיכולוגי הופכים את הספורטאי מבחינות רבות ל"חד מימדי", תלוי סביבה. כלומר: המהות וכל ההוויה שלו תלויות במשחק/תחרות אחת ומכאן לפגיע במיוחד במידה ולא יעמוד במטרה הספציפית שהוגדרה עבורו, במיוחד אם אכן נקט בכל האמצעים על מנת להגיע אליה. תחושת הכישלון והאכזבה עלולות להיות כה עוצמתיות במצב מעין זה, מצב בו למעשה נעשה שימוש בכל "כלי המלחמה" עד שהתאוששות עלולה להיות בלתי אפשרית, שהרי "מה עוד נותר לעשות"? ההיסטוריה הספורטיבית רצופה ב"התפרקות" פיסית ומנטלית של ספורטאים אשר "לא הגיעו למטרה" וחסרו את הכוחות, התמיכה וגיוון מטרות המאפשרים התמודדות, צמיחה והתאוששות. או אז, מדובר על מצבים אבסורדיים ממש של אותם משתמשים שכלל לא עברו תהליך בנייה נכון ומושכל מבחינה גופנית ונפשית ולמורת זאת עושים שימוש באותם חומרים אסורים, עוברים שינויים גופניים ופסיכולוגיים מאוד משמעותיים למרות שהם עצמם לא עברו תהליך מתאים של הכנה. בשל כך, גובר הסיכוי גם למשברים שונים שעלולים אף להביא לסיום הקריירה בטרם עת.
ג. הספורטאי כמודל הערצה לספורטאים אחרים ובמיוחד לצעירים – מתוקף החשיפה הגדולה שיש היום לספורטאי על במדיה ובעולם הרשתות החברתיות, ההערצה לספורטאים "שעשו את זה" גדולה מאי פעם. כאשר לאדם יש מעריצים ו"עוקבים" לדבר יש מחיר אשר פעמים רבות הוא אינו מודע לו: הוא הופך למודל לחיקוי, מעבר להערצה, ומכאן שדברים שנעשים על ידו, מוערכים על ידו ומקבלים לגיטימציה על ידו, הופכים באופן מיידי ואוטומטי לנחלת הכלל והופכים להיות מאושרים ונורמטיביים מבחינת הצעירים. התנהלות הספורטאי הינה מעין "תו תקן" ו"תו איכות" החל מאופנת ספורט, שימוש בחומרים שונים (לרבות אלה האסורים והבעייתים במיוחד) ועוד. חשוב לציין שאותם מודלים לחיקוי, פועלים בחלק ניכר מהמקרים, ממקום של בצע כסף. הרי מרביתו של שוק תוספי המזון חוקי, משווק באישור של משרד הבריאות ומגלגל מדי שנה עשרות מליוני שקלים מדי שנה בשנה בישראל ושוק הסטרואידים האנבוליים וחומרים אחרים (שגם הם אסורים לשימוש) מגלגל גם הוא מליונים רבים מדי שנה. בשל כך, ניתן למצוא בעלי עניין (מתאמנים ברמות שונות, מפתחי גוף , יועצי תזונה וכדומה) שממליצים על חומרים שונים שהנם בעייתים בשימוש (או לחילופין – לא אפקטיביים להשגת מטרת האימון של המתאמן), אך כשמדובר על פוטנציאל השתכרות כה גבוה ברורים למדי אופן ההתנהלות והדחף למכור מה שרק ניתן. ברם, עם ההצלחה מגיעה גם האחריות. לכן, נודעת חשיבות להבנת דינמיקה זו להשלכות הגורפות אשר עלולות להיות לה, במיוחד על צעירים.

דגנית גלסמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט

השארת תגובה