הנטייה הטבעית של כולנו כמבוגרים היא להניח שמסרים שונים שמופנים לילדים הם בהכרח מותאמים עבורם, ולמעשה אין צורך לבצע בקרה וניתן לחשוף את הילדים לתוכן הנ"ל באופן חופשי. כבר ב- 1975, התייחס ברונו בטלהיים בספרו "קסמן של האגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד", לעובדה כי באגדות הילדים הקלאסיות, החל משלגיה, עובר דרך סינדרלה וגומר בעמי ותמי, ישנם תכנים מפחידים ומאיימים במיוחד, אשר כיום כמעט ולא מופיעים בספרות הילדים.

הכל הפך לצבעוני ושמח – וההגנות הוסרו

ספרי הילדים הפופולאריים בעשורים האחרונים כמו "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" ועוד, עוסקים במסרים יומיים ושכיחים הרבה יותר ומאופיינים גם ברמת האיורים בצבעוניות רבה ושמחת חיים המקושרת באופן טבעי עם כל האמור בילדים וילדות. אגדות הילדים הקלאסיות עוסקות בתכנים כמו: מוות, קנאה עזה, ניסיונות רצח (אימה החורגת של שלגיה) נטישת ילדים (עמי ותמי) ועוד כהנה וכהנה. תכנים שהינם קשים לעיכול, לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים. בעבר גם ספרי האגדות היו מורכבים ממלל ומעט איורים, שגם הסתכלות מעמיקה בהם הייתה מגלה שכן, הם מאוד מאוד מפחידים.

ואז הגיעו סרטי וולט דיסני, אשר הפכו את האגדות המורכבות, הכבדות ואפילו המפחידות למשהו אחר: צבעוני, נגיש ואפילו שמח ופנטסטי. אם נשאל היום גם ילדים וגם מבוגרים כיצד נראות שלגיה או סינדרלה, מן הסתם הדמות שתעלה בדמיונם היא דמות הנסיכה מסרטי דיסני. העטיפה הצבעונית ממסכת את המהות שהיא למעשה די אפלה – עולם של תככים ומזימות, עטוף באריזה של ילדותיות צבעונית, אשר מיד גורמת להורים ולמבוגרים להוריד את ההגנות ולאשר לילדים גישה ישירה ועצמאית אל התכנים, שכאמור הם כלל וכלל לא פשוטים. ומעבר לתוכן ולסוגיות המורכבות, הדמויות המונפשות הן כליל השלמות, דבר אשר יכול להפוך אותן מודל לחיקוי והזדהות בעייתית, בכל האמור בשאיפות, דרך התמודדות וכלה בדימוי גוף.

הדחף לחקות משהו לא ריאלי

הילדים בעידן הנוכחי נחשפים לדמויות חיקוי אשר פעמים רבות אינן מציאותיות או ריאליות או אפילו אמיתיות – דמויות וירטואליות בכל האמור באסתטיקה גופנית, חשיפה לכסף ומותגים. יש לציין כי לעיתים גם ההורים, הולכים שבי אחר אותם מודלים וירטואליים ואז שואפים ומצפים מילדיהם להגיע לשלמות שכמובן אינה דבר מציאותי. לדוגמא, ניתן להביא תחום של השמנת ילדים. הורים, במקרים רבים, ממש מתביישים בילד שהינו עם עודף משקל ובמיוחד אם מדובר בילד היחיד במשפחה הסובל מהבעיה. במצבים מעין אלה, חשוב להיוועץ באנשי מקצוע כמו דיאטנית למשל לגבי הדרך הנכונה בה מומלץ להתמודד.

 

תחום נוסף אליו יש להתייחס בכובד ראש הוא הדמויות לחיקוי שהן תוצר מחשיפה לרשתות חברתיות וערוצי תקשורת כמו YouTube למשל. לעיתים מדובר במודלים לחיקוי אשר למעשה נוקטים בשפה, התנהגות ואף ערכים שאינם תואמים לגיל הילד או לערכי המשפחה: צריכת אלכוהול כבר בגיל צעיר ובאופן מופרז על מנת להיות מקובל, משוחררות מינית אבסולוטית בגיל מאוד צעיר וללא בקרה ושליטה, ביצוע שיימינג על בסיס קבוע (שכיח מאוד במחוזיתינו למרבה הצער) ועוד. בדומה לצפייה בסרטים או סדרות המיועדות לילדים אך בהן התכנים לא תמיד מותאמים או תואמים את ערכי המשפחה, גם ברשתות החברתיות הסכנה היא דומה, אם לא חמורה יותר.

לא מדובר רק בנוכחות פיזית, אלא נוכחות במלוא מובן המילה. הכלה, התעניינות, הקשבה, הבנה של עולם הילד, "נטישת" המכשיר הנייד ליד הילדים והפניית תשומת לב מלאה – זמן איכות. נוכחות הורית חשובה מאוד, אך היא צריכה להיות אמיתית ועם ההכלה המתאימה, או למעשה אינטליגנציה רגשית הורית. כחלק מהנוכחות הזאת, גם הפעלת בקרה פעילה על תכנים אליהם חשופים הילדים: החל מרשתות חברתיות, ערוצים ברשת וכלה בתכנים אשר נחשבים כמובהקים לילדים, כי גם בתכנים המיועדים לילדים – לעיתים ההקשר הסמוי (Sub Context) מורכב, ועשוי להיות מפחיד, כמו שפירטנו בהתחלה (גם אם העטיפה צבעונית, מושלמת ומאוד מאוד מזמינה). ומעבר לכל חשוב לזכור כי מודל החיקוי המשמעותי ביותר הם ההורים, לחיוב ולשלילה, וכשמישהו מהווה מודל חיקוי – האחריות שרובצת עליו מאוד כבדה.

הכותבים הינם דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, וד"ר איתי זיו (Ph.D), מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן