האימון הפונקציונאלי טומן בחובו יתרונות רבים ומגוונים ועל כן עשוי לתרום לכל אדם. עם זאת, חשוב לציין כי אימון לא נכון (קרי, תוך הימנעות משמירה והקפדה על מספר עקרונות מנחים) עלול לגרום גם לנזקים, כפי שכל פעילות גופנית שאינה מושכלת עלולה להזיק. החשיבות העליונה היא בהתאמת האימון והתרגילים למתאמן, תוך התחשבות בגורמים אנטומיים (מבנה הגוף וכו'), גורמים פיזיולוגיים (רמת הכושר, זריזות וכו'), גורמים תפקודיים (ניסיון קודם, עיסוק ושגרת חיים יום-יומית) ומעל לכל- בעיות ספציפיות או כאבים מהם סובל או סבל בעבר המתאמן.

     גומיות מסוגים שונים, פיט בול, משקולות חופשיות, גלילים מיוחדים, משטחים לא יציבים, בוסו, פיתה ועוד מהווים רק רשימה חלקית של אביזרים המשמשים מתאמנים רבים באימון הפונקציונאלי.    אימון זה מתבצע על בסיסים לא יציבים השונים האחר מהשני בתכלית. כמו כן נהוג לבצע באימון זה תרגילים באופן א- סימטרי (לדוגמה: ביד אחת לבצע  הרחקה הצידה עם ממתח גומי וביד השנייה –  הרמת היד ישרה לפנים עם משקולת יד. העמידה הנה על שתי רגליים, על רגל אחת, על משטחים שונים ועוד).   במקור  מטרת האימון הנה להפעיל את הגוף בהתאמה למטלות גופניות שונות השכיחות לביצוע בחיי היומיום. חשוב לציין שככול שבסיס עליו מתבצעת הפעילות מקובע פחות יידרשו השרירים המייצבים לפעול יותר. הבסיסים עליהם מתבצעת הפעילות כה שונים האחד מהשני כך שבהתאם מספר השרירים המעורבים בפעילות, מידת האינטנסיביות הנדרשת מהם, משך הפעילות המתבצע ועוד שונים זה מזה. בסוג אימון זה מקובל במיוחד להפעיל מספר גדול של שרירים, מכיוון שגם בתנועות יומיומיות וכן גם ספורטיביות במקרים רבים מפעילים מספר רב יחסית של שרירים ולא שריר אחד  בודד . בנוסף, התנועות במהלך האימון מתבצעות בדרך-כלל במספר מישורים , כיוון שגם תנועות הגוף שלנו בחיי היום-יום אינן מתבצעות רק במישור אחד כי אם בשילוב של מספר מישורי תנועה (כיפוף או יישור בשילוב עם סיבוב,לדוגמא)   בשנים האחרונות עלתה הפופולאריות של אימון זה במיוחד בשל השיפור המהותי ביכולות המתאמנים המתמידים בביצוע התרגילים השונים והמיוחדים האופיניים לסוג אימון זה.   אילו מטרות עונה אימון פונקציונאלי? למה זה חשוב? האם לסוגי אוכלוסייה מסויימת הוא משמעותי יותר מאשר לאוכלוסייה אחרת?   האימון הפונקציונאלי מתבצע, כאמור, על בסיסים לא יציבים ומטרותיו העיקריות הן שיפור שיווי המשקל, הקואורדינציה, חיזוק השרירים העמוקים שלהם נודעת חשיבות רבה בקיבוע המפרקים (שרירים אלה מכונים: "מייצבים").   ממחקרים רבים שנעשו בתחום בשנים האחרונות עולה שחיזוק שרירים עמוקים-מייצבים מסייע בביצוע תנועות יומיומיות כמו: הטלת שתן ועוד והן ספורטיביות באופן מדויק יותר, מפחית פציעות פוטנציאליות (שכיח אצל ספורטאים), מסייע בשיפור התפקוד אצל קשישים, חשוב לחזקם אצל נשים בהיריון ולאחר לידה, מקצר תהליכי שיקום מפציעה, מתאים להפעלת ילדים ומתבגרים, משפר את התנועתיות היומיומית אצל אדם כבד משקל ועוד. במקרה זה סוג התרגילים וסוג המכשיר עליו הם יתבצעו שונה ונקבע בהתאם למטרת האימון. הרי היתרונות של הפיתה אינם זהים ליתרונות של הבוסו או הפיט בול ולכן חשובה מאוד ההתאמה. במקרים לא מעטים ולצערי, נראה במועדוני הכושר מתאמנים רבים המבצעים תרגילים על אביזרים שונים שהקשר בין הפעילות אותה הם מבצעים למטרת האימון – מקרי ממש.   מטרת האימון הפונקציונאלי אינה פיתוח מסת שרירים או הכנה לתחרות פיתוח גוף. במקור הנה חלק מתפיסה המקובלת היום שמטרתה שיפור המצב הבריאותי, העלאת איכות חיים והויטאליות הגופנית והנפשית. מספר המתאמנים הפוקדים כיום את מועדוני הכושר שלהם מטרה זו – נמצא בעלייה תלולה.עמית אברהם, פיזיותרפיסט מוסמך ומומחה לפיזיותרפיה אורטופדית ופציעות ספורט מוסיף: "השיקום הפונקציונאלי מקבל משקל משמעותי יותר ויותר בתהליך השיקום לאחר פציעות וניתוחים. המטרה שלי, בבואי לשקם כל אדם, בין אם סובל מכאבי גב תחתון, כתפיים או לאחר פציעת ספורט, היא להחזירו לשגרת חייו הפעילה והנורמאלית בהקדם האפשרי. השיקום הפונקציונאלי עוזר לי בכך ומטרת השיקום שלי היא להעבירו לשלב האימון הפונקציונאלי לאחר שלב השיקום הראשוני, איתי בקליניקה".   גיוס השרירים המייצבים מצריך כיווצם בתחילת המאמץ, במהלכו ורק בסופו משחררים. הדבר חשוב על מנת למנוע פגיעות ברקמות רבות כגון: רצועות, גידים ועוד. חשוב לדעת שהפעלה של שרירים אלה באופן זה כלל לא פשוט ומצריך תירגול ומיומנות לא מעטים. מידת ההתחזקות של השרירים המייצבים ולהיפך – המידה בה הם נחלשים אינה זהה לשרירים התנועתיים. השרירים התנועתיים מתחזקים מהר וכשמפסיקים להתאמן (או שמפחיתים את אינטנסיביות האימון) – הם נחלשים במהרה. השרירים המיצבים בדיוק להיפך. כשמדובר בשרירים המייצבים – המצב הפוך. הם מתחזקים באיטיות כנגד עומס מתאים, אך כשאין עומס מתאים הם ייחלשו, אך באיטיות.   בהקשר לכך ניתן לציין שבחדרי הכושר ניתן להבחין בצעירים ובמבוגרים רבים (גברים ונשים) שאינם מקפידים על שמירת מנח גוף תקין בתרגיל וממהרים להעלות משקלים בתקופת זמן קצרה. או אז ההגנה הרבה שיש לשרירים המייצבים לא תבוא לידי ביטוי כהלכה ובמקרים אלה עולה  בדרך כלל השאלה: "לא האם תתרחש פציעה, אלא מתי?"    כמו כן ישנם מתאמנים המפעילים תוך כדי הפעילות הגופנית מעט שרירים מייצבים. להלן מספר דוגמאות:  דוגמה מספר 1: מתאמן בגיל 35 המתאמן באופן קבוע בחדר הכושר באופן הבא: 3 פעמים בשבוע אימון כוח כנגד מכונות ייעודיות ו- 3 פעמים בשבוע רכיבה על אופניים נייחות. במקרה זה מידת השימוש בשרירים המייצבים קטנה במיוחד מכיוון שבמהלך ביצוע הפעילות הבסיס יציב, אין תנודות של הגוף באופן משמעותי במהלך הרכיבה ועוד.  מתאמן מספר 2: מבוגר בן 65 כבד משקל המבצע מעט פעילות ספורטיבית (הולך 3 פעמים בשבוע 30 דקות בכל פעם) ומתקשה בביצוע תנועות יומיות פשוטות כגון: ירידה במדרגות ללא אחיזת המעקים, יציאה מהרכב ועוד. במקרה זה מידת ההפעלה של השרירים המייצבים נמוכה במיוחד ובמידה והם 'הוזנחו' במשך שנים רבות, הרי שצפויים לאדם זה קשיי תפקוד נוספים בעתיד. הפעלה באופן משמעותי יותר של השרירים המייצבים (וזאת עוד ללא שימוש בציוד פונקציונאלי) הנו ריצה על משטחים לא יציבים כגון: חול ים, כורכר, דשא וכדומה. או אימון התנגדות המתבצע כנגד משקל גוף (לדוגמה: 'שכיבות סמיכה', תרגילי בטן מסוימים), או שימוש במשקולות חופשיות.   איזון שרירי – אימון פונקציונאלי חשוב גם בהיבט של איזון בין קבוצות שרירים שונות. לדוגמה: שרירי בטן חזקים במיוחד לעומת שרירי זוקפי גו שלא חזקים באותה מידה. נוסף על כך, ישנה חשיבות רבה לא רק לכח השרירים אלא גם ליכולת של האדם להפעילם (נקרא בשפה המקצועית "תזמון שרירי"). שרירים אשר נכנסים לפעולה ומתכווצים מאוחר מידי, אינם יכולים לבצע את עבודתם ביעילות. במקרים אלה נוצר חוסר איזון שעלול אף לגרום לפציעות בעתיד. לעיתים מתאמנים מבצעים תרגילים המחזקים בעיקר את הצד האנטריורי (קדמי) ומזניחים את הצד הפוסטריורי (האחורי). אז במקרה זה,  כמובן נוצר חוסר איזון שרירי, אך לא רק, צפוי במקרה זה שינוי ביציבה, בהופעה חיצונית טובה פחות ובמקרים מסויימים אף קשיים בביצוע פעולות יומיומיות. במקרים קיצוניים, אף ניתן לראות שינויים או הפרעה ביכולת השמירה על שיווי המשקל. מצב כזה, באם מופיע, דורש התייעצות עם מומחה על מנת לאתר את הסיבות לבעיה ובניית תוכנית אימון / טיפול מתאימים לפתרון הבעיה. למותר לציין שעם העלייה בגיל מתרחשת ירידה במערכות שונות  בגוף האדם לרבות: ירידה בשמיעה,  בראייה, כמות הטסטוסטרון (הורמון גברי) הפוחתת משפיעה על ירידה ביכולת לפתח כוח (בשני המינים), ירידה בכמות ובתפקוד סיבי שרירי השלד הלבנים (אזי חל קושי לבצע פעולות הכרוכות בכוח מתפרץ כגון: קימה מכסא, עלייה במדרגות ועוד) – לחיזוק השרירים המייצבים חשיבות רבה בשיפור התפקוד היומיומי הפוחת בשל האמור לעיל.     הסיבות העיקריות לחולשת השרירים המייצבים   •  שימוש לא מדויק בביצוע תנועות יומיומיות כגון: ישיבה מול טלביזיה, מחשב, שולחן עבודה, ישיבה על מושב הרכב ויציאה ממנו ועוד.   •  ביצוע תנועות ספורטיביות באופן לא מדויק. במקרה זה חלים פיצויים שונים של שרירים אחרים שנוטלים את העומס והדרך מכאן לבעיות יציבה שונות, כאבים במפרקים וכדומה – קצרה.   • ביצוע פעילות ספורטיבית על משטחים יציבים במיוחד לאורך זמן. במקרה זה נדרשים לפעול השרירים המייצבים באופן מינורי.   •  'אימוץ' תרגילים הנוחים לנו לביצוע. לדוגמה: שרירי בטן. מתאמנים רבים מבצעים את תרגיל ה- CURL UP (כפיפת גו לפנים). האם זה התרגיל המתאים להם ביותר? במקרים רבים תרגיל זה אינו מבוצע באופן מדויק, מידת ההפעלה של השרירים המייצבים מועטה, העומס על חוליות גב תחתונות וצוואריות עולה.   •  עודף משקל – שכיח מאוד בשנים האחרונות בכל שכבות האוכלוסייה. במקרה זה חלים שינויים במנח הגוף ובד בבד בחוזקם של השרירים המייצבים.    3.  האימון הפונקציונאלי ושיפור המראה החיצוני ושימוש בקלוריות.   מתאמנים המצפים שבאמצעות אימון פונקציונאלי יצליחו להעלות מסת שרירים באופן מרשים – צפויה להם אכזבה. זו לא מטרת האימון. מכיוון שבאימון פונקציונאלי מפעילים באופן משמעותי את השרירים המייצבים, קיים קושי להפעיל את השרירים התנועתיים באופן משמעותי במיוחד. בדרך כלל המשקל המורם הנו קל ורק מתאמנים מיומנים מצליחים לבצע תרגילים על המיכשור הפונקציונאלי הייחודי עם משקל גבוה יותר.   ההשפעה על ההופעה החיצונית: אמנם חיזוק  השרירים המייצבים משפיע על היציבה כולה וגם על ההופעה החיצונית במידה מסויימת, אך יש לזכור היטב שזו לא המטרה העיקרית של האימון. במידה ומעוניינים במטרות שכיחות כגון: העלאת מסת שריר, עלייה בטונוס (מתח) של השרירים התנועתיים (כגון, חזה, פושטי מרפק, כופפי המרפק, פושטי הירך ועוד), שיפור יכולות ספורטיביות ספציפיות כגון: ניתור, זריקת כדור ועוד, לא ניתן יהיה  להסתפק רק בביצוע האימון הפונקציונאלי.   חשוב מאוד לשלב בין האימון הסטנדרטי לבין האימון הפונקציונאלי וכל זאת בקורלציה למטרת האימון. מתאמן אחד עשוי לחלק את התרגילים באימון כך ש- 80% מהם מתבצעים לא על מיכשור פונקציונאלי ואילו 20% על מיכשור פונקציונאלי ואילו מתאמן אחר יבצע בדיוק את ההיפך, מכיוון שהדבר מתאים במיוחד למטרות האימון.     השימוש בקלוריות באימון הפונקציונאלי אינו רב יחסית ומאכזב. מחד, מתאמצים ממש באימון זה, אך מאידך השימוש בקלוריות – זניח.   חשוב לבדל במקרה זה שני סוגי אימון:   א.  אימון פונקציונאלי המתבצע ללא הפעלה של שרירים תנועתיים. ב.  אימון פונקציונאלי המתבצע עם הפעלה של שרירים תנועתיים.   במקרה השני נעשה שימוש רב יחסית בקלוריות לעומת האימון הראשון. למרות זאת יש לזכור שהתרומה העיקרית של אימוני התנגדות אינה השימוש בקלוריות במהלך האימון (זניח במיוחד ונע בין 150-120 קלוריות בממוצע) אלא התמורה עקב האימון: העלאת חילוף החומרים הבסיסי – BMR, העלאה בטונוס השרירי, עלייה במסת השריר, חיזוק השרירים והעצמות ועוד.   ההשפעה על חיטוב השריר  כשעוסקים בחיטוב למעשה מתכוונים להעלאת מסת שריר והפחתת אחוזי שומן במקביל. מכיוון שבאימון הפונקציונאלי קיים קושי להעלות עומס רב על השרירים התנועתיים, אימון זה פחות מתאים למטרה זו. מנגד, ביצוע תרגילים מסוימים המחזקים את השרירים העמוקים (לדוגמה: השריר הרחב בטני= TRANSVERSUS ABDOMINUS) משפיע לחיוב על ההופעה החיצונית, במקרה זה: סיוע בשמירה על בטן אסופה ומראה 'שטוח' של הבטן. אימונים המתבצעים במינון המתאים על ציוד פונקציונאלי תחת הדרכה נכונה משפיעים לחיוב על היציבה, ואז ניתן להשפיע על ההופעה החיצונית כולה. לדוגמה, מתאמן הסובל מקער גבי מוגבר (מכונה: היפרלורדוזיס) חיזוק שרירי הבטן בכלל והשריר הרחב בטני, בפרט, יתרום לשיפור מצבו וכן להופעתו החיצונית ואף עשוי לתרום למניעת התפתחות פציעות או כאבים בעתיד. האם ניתן להסתפק רק באימונים פונקציונאלים כשמטרתנו הנה חיטוב הגוף? לא! כאמור יש לבצע גם תרגילים המתבצעים על משטחים יציבים.   השרירים המיועדים לחיזוק באימון הפונקציונאלי: מכונים "שרירי הליבה". הכוונה בעיקר לשרירי הבטן העמוקים (רחב בטני, Transversus Abdominis, Internal oblque – אלכסוני פנימי, מייצבי הגב (Multifidus) וכן שרירים בעלי תפקיד מייצב סביב מפרקי הברך והכתף. שרירי הרחב בטני ושרירי זוקפי הגו מתכווצים ביחד ומקנים כתוצאה מכך יציבות בעת ביצוע תרגילים ותנועות המתבצעות מדי יום (כולל תנועות ספורטיביות).   אילו סוגי אימונים פונקציונאלים יש? על האימון הפונקציונאלי להיות בהתאמה ישירה לסוג הפונקציה אותה רוצים לשפר: ספורטאי הרץ בשטחים סלעיים או כורכר, שחקן כדורסל שמטרת האימון הנה לחזק את מפרקי הברך והקרסול ולהפחית מספר או חומרת פציעות עתידיות, רקדני בלט (מודרני או קלסי) או אז לאימון הפונקציונאלי חשיבות רבה המיוחד, שחקן בייסבול המאופיין בתנועה א-סימטרית ואימון פונקציונאלי יסייע באופן משמעותי להעלאת תפקודו, אדם כבד משקל שאינו מסוגל ללבוש מכנסיים בעמידה, או לצאת מהרכב כהלכה, ספורטאי בהתעמלות מכשירים הנוקע באופן תמידי את מפרק הקרסול, מתבגר שאינו עוסק בפעילות גופנית כלל ומאופיין עם  ליקויי יציבה וקואורדינציה לקויים, אישה בהיריון שעלתה באופן מופרז במהלך ההיריון (מעל 15 ק"ג) ומתקשה בביצוע תנועות יומיומיות פשוטות ועוד ועוד.   במקרים בהם מדובר בשיקום לאחר פציעה, ניתוח או כאבים, עקרונות מדויקים של הפעלת השרירים המייצבים נלמדים בעת השיקום הפיזיותרפי. כך נמנע הפעלה לא נכונה של שרירים אלה במהלך רמות מתקדמות של האימון הפונקציונאלי בחדר-הכושר או בכל מסגרת אחרת. הפעלה שגויה שכזו עלולה להוביל להישנות פציעה או התפתחות של פציעות אחרות. בהמשך, מתחלקים האימונים לפי רמת הקושי והאינטנסיביות, השימוש במכשירים השונים, אימונים אישיים-פרטניים לעומת קבוצתיים, אימונים המערבים מרכיבים של קפיצות וריצה לעומת אימונים 'רגועים' יותר (המתבצעים ברובם בישיבה או שכיבה).    עקרונות בחיזוק השרירים המייצבים כשעוסקים בחיזוק השרירים המייצבים חשוב לדעת שכשהמטרה הנה חיזוק השרירים העמוקים ביותר (אלה האחראים על ייצוב עמוד השדרה), בכל תנועה יש לבצע אימון פונקציונאלי מתאים. במקרה זה התרגילים יתבצעו באופן סטטי וזאת להבדיל מאימון שרירים תנועתיים שאז האימון יתבצע באופן דינאמי. בעיקרון אימון השרירים העמוקים תמיד יתקיים באופן סטטי מכיוון ששרירים אלה נמצאים ביומיום בסוג כיווץ זה במנחי גוף שונים: ישיבה, עמידה ופעולות המתבצעות תוך כדי תנועה.   בעת הפעלת שרירי 'הליבה' חשוב במיוחד להעלות את דרגת הקושי במתינות ובהדרגתיות מכיוון שגם במקרה זה עלולות להתרחש פציעות. הדבר עלול להיות בעייתי במיוחד כשישנן בעיות רפואיות שהמאמן אינו מודע להן כגון: פריצת דיסק, בעיות ברכיים שונות ועוד.   מודל של אדם הרץ 3 פעמים בשבוע, איזה אימון  פונקציונאלי כדאי שיעשה?  באיזה מינון? על מה לשים דגש?   לגבי אדם זה (וכפי שהוזכר גם לגבי אחרים) חשובים במיוחד הנתונים והמטרות של המתאמן עמית אברהם מוסיף: "הדגשים לאימון הפונקציונאלי תלויים במטרת האימון – קרי, מניעה או שיקום. בכל מקרה, הייתי ממליץ להגיע לאבחון אצל פיזיותרפיסט מומחה, במהלכו מתבצעים ראיון מקיף וסדרת בדיקות ספציפיות, לאחריהן אוכל לתת הערכה של גורמי הסיכון האנטומיים והביו-מכניים הרלוונטיים לאדם העומד מולי ובכך להגדיר את העקרונות הספציפיים לאימון הפונקציונאלי. בדוגמא שניתנה, חשוב לדעת את מרחק הריצה, מידת העצימות של האימונים, הנעליים בהן עושה שימוש (או שמא רץ יחף), סגנון הריצה, טווחי תנועה מפרקיים, משטח הריצה, אורכי השרירים ברגליים ובגב וכו'. כל אלה, עשויים להשפיע על תוצאות האימון הפונקציונאלי ולכן יש לקחת אותם בחשבון. מינון האימונים משתנה בין אדם לאדם וכן מטרות האימון משפיעות על תדירותו. כעיקרון, אני ממליץ על ביצוע אימונים בתדירות של 4-2 אימונים בשבוע, בפרקי זמן של 60-40 דקות כל אימון. כמובן, שאנשים עם מגבלות או פציעות מסוימות נדרשים להתייעץ עם גורם מומחה טרם תחילת האימונים. חשיבות רבה ישנה בהגדרה משותפת של המאמן/מדריך והמתאמן בדבר מטרות האימון ותכניו. במידה והמתאמן סובל מבעיה או פציעה, חשוב להצטייד במכתב מפורט מהרופא או הפיזיותרפיסט, אשר כולל התוויות נגד לפעילות ודגשים לאימון". פרוטוקול של אימון פונקציונאלי עשוי לכלול תרגול של מנחי גוף כגון: עמידה, מכרעים, תרגיל הסקווט (המתבצע בטווחים קטנים- 120-100 מעלות במפרק הברך), תנועות חלקיות של רוטציה של עמוד השדרה, תרגילים המיועדים ליציבות האגן (במהלך ריצה ייצוב האגן הנדרש הנו משמעותי במיוחד לעומת פעילויות אירוביות אחרות כגון: הליכה, רכיבה באופניים ושחייה), תרגילים המיוחדים לשיפור סגנון הריצה (שונה ממתאמן למתאמן) ועוד.      האם האימון הפונקציונאלי מתאים לכולם? למי לא? ברמה העקרונית, האימון הפונקציונאלי טומן בחובו יתרונות רבים ומגוונים ועל כן עשוי לתרום לכל אדם. עם זאת, חשוב לציין כי אימון לא נכון (קרי, תוך הימנעות משמירה והקפדה על מספר עקרונות מנחים) עלול לגרום גם לנזקים, כפי שכל פעילות גופנית שאינה מושכלת עלולה להזיק. החשיבות העליונה היא בהתאמת האימון והתרגילים למתאמן, תוך התחשבות בגורמים אנטומיים (מבנה הגוף וכו'), גורמים פיזיולוגיים (רמת הכושר, זריזות וכו'), גורמים תפקודיים (ניסיון קודם, עיסוק ושגרת חיים יום-יומית) ומעל לכל- בעיות ספציפיות או כאבים מהם סובל או סבל בעבר המתאמן.   מעניינת העובדה שבסוגי  פעילויות ספורטיביות שונות ישנה הפעלה רבה של השרירים המייצבים: חלקם או מרביתם לדוגמה:   •  מפתח גוף – מתאמן לרוב עם משקולות חופשיות כך שמידת הפעלת השרירים המייצבים אצלו רבה במיוחד.   •  טיפוס על קיר (או טיפוס על הרים) – מצריך הפעלה רבה במיוחד של השרירים המייצבים.      •  רכיבה על סוסים – מצריכה חיזוק משמעותי של שרירי קרקעית רצפת אגן (חשוב במיוחד לנשים), זוקפי הגו ושרירי הבטן, מקרבי הירך ועוד. •  רכיבה באופני הרים – מצריכה שימוש בשרירים מייצבים יותר מאשר רכיבה באופני כביש ושטח.   לסיכום, חיזוק השרירים המייצבים חשוב לכל סוגי האוכלוסייה, אך חשוב במיוחד לשים לב ל:מינון הפעילות, סוג המיכשור עימו נעשה שימוש, הבעיות הרפואיות, מטרות המתאמן, הזמן המוקדש לאימון (לעיתים קרובות אין הלימה בין מטרת המתאמן לבין הזמן שהוא מוכן להקדיש לאימונים), גיל, רמת הכושר ההתחלתית, סוג העבודה ('יושבנית' או פעילה) ואופן השימוש בגוף ביום יום (מחוץ לאימון: אופן הישיבה מול מחשב, העמידה וכדומה), העלאה הדרגתית ברמת הקושי של התרגילים ובסוג המיכשור עימו נעשה שימוש (חשוב במיוחד) ועוד.   בדרך זו ניתן בבטחה לשפר תפקודיו ויכולותיו של כל אדם. בהצלחה!